היום אזמין אושפיזות כאוות נפשי, ביניהן את נחמה ליבוביץ, ברוריה, איין ראנד, לאה גולדברג, בכל סרלואי, נורית פריד, מלכה פיוטרקובסקי, מיכל טיקוצ´ינסקי

איך דרים סחר בנשים עם אהבת אב לבתו וסבתא לנכדתה בכפיפה אחת? המורכבות האנושית חזקה מחלוקה פשטנית ל"טובים" ו"רעים". וכוללת גם את ה"אדישים"

האמנות עשויה לשקף עבורנו את גדלות רוחו של האדם הפועל לשינוי המציאות. לעתים היא משנה אותה בעצמה. סרט, סדרה ותערוכה

במקום אחד הגשמת החלום היא אישה בפסגה הפוליטית, במקום אחר מדובר על צעד בדרך לכתר תורה. מטלוויזיה בוושינגטון ועד הצגה בגוש עציון

מהו רצון? הסרט ´למלא את החלל´, כסרט על רצון והפכפכותו.

כלל ראשון בהנהגה: מנהיג צריך שיהיו לו עיניים. העיניים הן הרבה יותר מכלי נחייה, הן פיכחוּת ופיקחוּת, תבונה ויכולת להתבונן קדימה. כלל שני: המנהיג מכיל את החוטאים

"האם הנשים באות לאישה הלמדנית שבמחיצתן מפני שהפניה טבעית יותר, ומלחיצה פחות? מה זה משנה. העיקר שזה קורה, כאן ועכשיו". חיותה דויטש סבורה ש"תוכנית 200 השנה" להפיכת נשים לפוסקות מיותרת לגמרי, היא פשוט כבר כאן

´פמיניזם ויהדות´ של חנה קהת הוא ספר רב תחומי, משלב דיונים הלכתיים, היסטוריים, תלמודיים ומקראיים, כאשר עולם המונחים שלו הוא בעיקר סוציולוגי, ומטרתו לספק תמונה מפורטת ומאתגרת של יחסי הדת והפמיניזם בישראל ובעולם. מבחינה זו הוא ספר יסוד, ספר חובה

מירה קדר, שספרה "אחד מאלף" מספר סיפור אנושי דרך עולם לימוד התורה הנשי, מצהירה שפמיניזם לא מעניין אותה. גם בספר היא מהלכת בין הרבה טיפות, ונזהרת אפילו מן הסיפור עצמו

על מניעיהן של תמר ושל אשת פוטיפר, שתי נשים שלוקחות את גורלן בידיהן

"בתמימותי חשבתי", סיפרה פעם, "שאם רק יותר לנשים לגשת אל הידע, אם רק יתאפשר להם ללמוד תורה – שוב לא ניתן יהיה לזלזל בהם. לצערי טעיתי. לא די בכך".

דברים לאופיו של מנהיג. לפרשת דברים

חירות האישה להתלבש כרצונה עלולה לגרום לפיתוי, וחובת הגברים היא לעמוד בו* צניעות האישה היא כלפי הקב"ה ואינה קשורה לשום אדם אחר* אישה שנוסעת באוטובוס איננה מפתה. חיותה דויטש עונה לרב ישראל רוזן

התורה נאבקת בנטיתו הטבעית של הילד להרגיש קרבה רבה יותר לאמו, וריחוק, הקשור בפחד, מאביו. התורה טוענת שכלפי שני ההורים יש לחוש את שני הדברים כאחד: אהבה ויראה. כבוד ופחד.

סיפורם המוזר של ער ואונן מהווה חריג בולט ברצף המאבקים על הבכורה ועל הירושה. ער ואונן, כמה מפתיע, לא מעוניינים כלל ביורש, העמדה שעליה הם מצהירים במעשיהם מהווה אנטיתזה הצועקת לשמים לתשוקת הזרע

האמנם מדובר בתופעה מצויה אצל יולדות עד היום? מה מידת הרלוונטיות של הסיטואציה שבעבר הייתה כנראה כה אופיינית, ושעליה בונים חז"ל את פירושם לקרבן החטאת? הרהורים ושאלות לפרשת ´אשה כי תזריע´

במסגרת הברית בינו לבין קונו, נקרא האדם לוותר על אחיזה בטוחה: לשמוט חוב, לעשר את יבולו, לתת משלו לאחר, לשחרר עבד. במילים אחרות – להיאבק בנטייתו הטבעית לכינוס וצבירה, לבעלות ולרכושנות. חז"ל הצביעו על הקשר בין המעשה לגמולו, בין הרחבת גבולות ה´אני´ להרחבת גבולות הארץ

ההשוואה בין מעשה המיילדות למעשה שרה מעמידה שני דגמים של עמידה נשית. על חלקן של הנשים בגאולת מצרים, שחלקן נהגו בתקיפות כמיילדות, וחלקן עמדו בצד על משמרתן

מול תפיסת עולם חדשה זו ניצבת פרשת ´ראה´ כאנטיתזה גמורה. פרשת ´ראה" לוקחת את עולם הדעות, האמונות והמעשים ברצינות רבה מאוד, ובקשיחות נטולת פשרות היא נאבקת למען ההגנה על העקרונות שנראים לה חשובים, נגד דעות אנשים ומעשים העשויים להכשיל את העקרונות הללו.

לאורך ההיסטוריה, נהגו גברים בעולם כולו לשאת יותר מאישה אחת, גם בישראל היה נהוג כך עד אשר לפני כאלף שנה פסק באשכנז ר´ גרשום נגד המנהג הזה, ופסיקתו – חרם דרבנו גרשום – מקובלת היום על הכל, למעט יוצאי דופן בקהילות מסוימות. בעולם המודרני הביגמיה, נשיאת שתי נשים, היא אסורה על פי חוק.

חיותה דויטש על משמעת וחירות אישית בפרשת השבוע

בתהליך ארוך ואיטי הולך ומשתחרר העולם המודרני מכבלי העונש על החטא הראשון. קשה להימלט מן ההרגשה שתוקפם של הכבלים הולך ופג. חל פיחות אפילו במעמדו של "והוא ימשול בך" הנצחי

הרב בנימין ונועה לאו מגיבים על דבריו של ד"ר רוזנק במאמר "חומרת רבי זירא"

מעשה האמנות הוא לעיתים מעשה של פסיעה על פי תהום. האמן בדרכו הייחודית מגיע למקומות "מסוכנים", ורגישים. חומרי העבודה של האמן הם תהומות הנפש. רעיון זה מובע בקשר הקיים בין חטא יצירת עגל הזהב, לבין תיקונו של חטא זה במעשה המשכן

תגובתה המיידית של הגיבורה לעיסקה שמטרתה ניצול גופני היא תגובה בריאה. מדוע קשה וסבוכה יותר תגובתה על הניסיון לנצל את נשמתה? מה צריכות עוד האשה לעבור כדי להבין שהיא אדון לא רק לגופה אלא גם לחייה ולרוחה?

לפחות בקרב המבוגרות יותר בתוכנו אין צורך להסביר את הקשר בין חגים לנשים – ההכנות, הבישולים האורחים – כל אלו הן חובות שלפחות בעבר, אם לא עד עצם היום הזה, מוטלות על כתפיהן של הנשים. מבחינה זו חגים הם שמחה גדולה, אבל גם עול לא קטן.

על פמיניזם ציוני דתי ורוח הזמן
אפשר לכעוס עליו, לטעון שהוא תוקפני, שהוא הורס משפחות, ומערער את יסוד החברה. אפשר להאשים את נציגותיו עלי אדמות בכל חטא ועוון אפשריים, בתוקפנות, בהתלהבות יתרה, ברפורמיות מסוכנת, בעבודת אלילים, ובכל חולי אחר שקיים בחברה שלנו, אבל אי אפשר להתעלם מהפמיניזם.

אחד ממאפייני הסיוט הוא כאשר דבר קרוב הופך מפלצתי. כמו כל חלום, מצפין הסיוט בתוכו אירוע מן המציאות, המקבלת מימד גרוטסקי

ר´ יהושע הוא איש הלומד תורה מתוך צער פרנסה, ובו מתממשים דברי בת הקיסר שקובלת על הפער בין פאר החכמה לכיעורו של הכלי. האמנם ´ראויה החכמה לשכון בכלי מכוער´? מפרשת האזינו עולה, לכאורה, שכן

שלוש אגדות חורבן לקראת ט´ באב: בת נקדימון, בת בייתוס, בת פניאל

השמש והירח, כנציגי הטבע, טוענים שהמרד במשה הנו כה חמור והרה אסון בהשלכותיו – בגלל הערעור שיש במרד זה על התורה שניתנה על ידו, שיש לנקוט נגדו באמצעים החריפים ביותר, וכדי להדגיש את הטיעון, הם "מאיימים" במרד משל עצמם

לא די בחידוש. התמדתו ועיקשותו של רבי עקיבא, מסירותה ואהבתה של רות, נחישותן של בנות צלפחד ובקשת האמת שלהן – הם מרכיבים הכרחיים וחיוניים עבור אותן נשים המבקשות לתפוס את המקום הראוי להן בבית המדרש, ובעולמה של תורה

על הכללתם של החוטאים, החוזרים בתשובה והגרים בתוך הקבוצה הזוכה לכך שה´ ישרה עליה מרוחו.