מאמר זה מתייחד לדיון בשאלה אם אישה חייבת בכיבוד אחותה הגדולה. שאלה זו כשלעצמה לא נדונה באורח מפורש במקורות ההלכתיים. לפיכך עיוננו בנושא זה יצטרך להיעשות על יסוד ההלכות הנוגעות לחובת כיבוד אח גדול.

תפילה יום-יומית למען שחרורו של גלעד שליט היא חובה דתית, ואינה אמורה להיות קשורה להשקפות פוליטיות כאלה או אחרות

על פניו נראה לומר כי הקריטריון לזכות בפרס "אמונה" המוצע מתייחס לנשים נשואות שיש להן ילדים אשר זכו להשיג הישגים ולתרום תרומה בגין פעילותן. על פניו נראה גם כי נשים נשואות שאין להן ילדים לא יוכלו לזכות בפרס, לרבות אשה כדוגמת נחמה ליבוביץ

תפילה מיוחדת לעורר רחמי שמים בראש השנה בקהל עם לשחרור גלעד שליט

ישיבה על המשבר היא נקודת מעבר ומצב ביניים בין הריון ובין לידה… בדומה לאישה היושבת על המשבר, גורלו של האדם בראש השנה תלוי ועומד, הוא מפרפר בין חיים למיתה, ואינו יודע אם ייצא דינו לחסד אם לשבט

בספר ´שני לוחות הברית´ לר´ ישעיה הורוויץ (שכ"ה?-ש"צ?; 1565?-1630?), שיצא לאור בדפוס לראשונה בשנת ת"ט (1649), מוזכרת ´הנהגה´ בדבר עשיית זכר לסעודה שערכה אסתר בסעודת היום השני של פסח, סעודה שהמן נתלה בעקבותיה. לימים התרחב המנהג, והסעודה עצמה באה להתכנות החלה נקראת ´סעודת אסתר´.

שרה היא כנגד הכוס הראשונה, הנאמרת על הקידוש, שבו נזכר ´אשר בחר בנו מכל עם´. הכוס השנייה, היא כנגד רבקה, עליה קוראים את ההגדה, המתחילה בגנות והמסתיימת בשבח. הכוס השלישית, כוס ברכת המזון, היא כנגד רחל, שבנה יוסף כלכל את כל בית ישראל. לאה היא כנגד הכוס הרביעית, עליה גומרים את ההלל ואומרים את ברכת השיר

בתענית אסתר חל יום העגונה הבין-לאומי. להלן תפילה לעגונות שנתחברה בידי חברתנו ד"ר יעל לוין, תפילה הנאמרת בבתי כנסת רבים ברחבי העולם היהודי בשבת הקודמת לפורים, שבת פרשת זכור. מובאים בהמשך דברים על התפילה, נוסח התפילה ומראי מקומות למקורות התפילה

"יהי רצון מלפניך יְיָ אלוהינו ואלוהי אבותינו, אהיה אשר אהיה, גומל חסדים טובים, שתעשה למען רחמיך וחסדיך, ובכוח הטבילות במקווה טהרה יתמלאו ויתייחדו כל שמות הקודש הראויים להתמלא ולהתייחד, ויתמתקו כל הגבורות והדינים בשורשם.."

בית כנסת זה בתחנה המרכזית אינו של הגברים בלבד* הוא בית הכנסת של כולנו. ואם טרם פקדוהו או טרם פוקדים אותו נשים רבות, בכוחנו אנו לשנות את המציאות ואת פני הדברים. ככל שיתחילו נשים להגיע אליו, לדרוך על מפתנו, לחצות את גבולו ולהתפלל בו, נרכוש אנו את חלקנו בבית הכנסת הזה, קנייה – שתהיה עבור כל נשות ישראל באשר הן ובכל מקום שהן, ועבור כל בנות ישראל, לנו ולדורות

שיעור בתלמוד שניתן בכנסת ביום ייסוד ´קולך´, לפני למעלה מעשור (בי"ג בתמוז תשנ"ח). לקראת השיעור הכנתי דפי מקורות שאמורים היו להקיף את מרבית החומר שברצוני היה ללמד. עם זאת צפו ועלו במהלך השיעור עניינים מגדריים ואף סערת רוחות היתה

"תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן". תפילה זו היא פנייה כלפי שמים לביטול נגע חברתי מצער שֶׁפָּשָׂה בקרבנו. נגע זה עודנו מתהלך בינותינו, ואף בשנת 2007 אירעו במדינת ישראל מקרים שונים של רצח נשים בידי בני זוגן, כפי שדווח בעיתונות היומית. כן יש בתפילה בקשה לעילוי נשמות הנרצחות ותפילה לשלום

כל שעה יפה לפעילות למען התרת עגונות, אולם יש מועדים וזמנים הראויים לכך יותר. אחד מהם הוא תשעה באב

הדגם הכללי של "תחנת הנשים" ניטל ממקור המופיע בפתיחתא למדרש איכה רבה בה מתואר כיצד באו לפני הקדוש ברוך הוא לאחר החורבן, בין השאר, מלאכי השרת, האבות, משה וירמיה. לבסוף באה רחל, טענה את טיעוניה והקדוש ברוך הוא אמר שבגללה ישיב את העם למקומו.

"אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה"

במאמר זה נעיין בשלושה עניינים, הנוגעים לטקסט של ההגדה של פסח, שנימוקיהם נקשרים לנשים הצדקניות. כלל העניינים הללו מוזכרים במקורות קלאסיים – בספרות התלמודית ובספרות הראשונים.

הקרובה "אז רוב נסים הפלאת בלילה" שנתחברה בידי הפייטן יניי והנאמרת אף במסגרת ההגדה של פסח מונה שורת אירועים שקרו בליל ט"ו בניסן, בדומה ליציאת מצרים שהתרחשה במועד זה.

על המנהג לייחד מאכל זכר לסעודה שאסתר ערכה, שבעקבותיה נתלה המן

למנהג הנחת תבשיל בקערת הפסח זכר למרים – אם נבקש לשייך את המקור בעניין הנחת התבשיל זכר למרים לנוהג המקובל בימינו, הרי שנראה לומר כי מכיוון שהזרוע נחשב כתבשיל הבשר, והביצה – כמות שהיא, יוצא שהתבשיל שיש להניח זכר למרים הוא דג

יעל לוין ליקטה את שלוש התפילות לעגונות שהתחברו בדורנו.

תפילה זו היא עתירה כלפי שמים לסיוע בהתרת העגונות ומסורבות הגט מכבליהן וממוסרותיהן.

על השתתפותן הפעילה של נשים בסדר ט"ו בשבט בקהילות אזמיר וסביבותיה

היום הבין-לאומי נגד אלימות כלפי נשים חל ב-25 לנובמבר. "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן", שנתחברה בידי יעל לוין, נאמרת בשנים האחרונות בבתי כנסת ברחבי העולם היהודי בשבת הקודמת למועד זה. בשנת תש"ע צפויה התפילה להיאמר בשבת פרשת תולדות, ד´ בכסלו, 21 בנובמבר 2009

ב"סדור לחזנים" שהתפרסם בראשית המאה העשרים בארה"ב, נכללות תפילות "מי שברך" שונות, לרבות "מי שברך לחתונת כסף" ו"מי שברך לחתונת זהב". שתי תפילות אלה, שהנן בעלות תבנית חיצונית זהה, נועדו להיאמר בבית הכנסת.

בעקבות ההסלמה בשנים האחרונות באלימות נגד נשים במדינת ישראל, הולכת וגוברת המודעות הציבורית לשלל ביטוייה: התעללות* אלימות מילולית, נפשית ופיזית* וכן רצח נשים בידי בני זוגן. תופעות אלה החלו לזכות גם למגוון התייחסויות בכתובים בשדה המחקר, הסיפורת, השירה ואף הליטורגיה.

נשים בקהילות ישראל אימצו להן מנהגים שונים ליום הכיפורים ולימים הסמוכים לו. הנה כמה מהם

כל שעה יפה לפעילות למען התרת עגונות, אולם יש מועדים וזמנים הראויים לכך יותר. אחד מהם הוא תשעה באב.

"תחינת הנשים לבנין המקדש" היא יצירה הכתובה בסגנון מדרשי האגדה, ובה תובעות דמויות נשים או קבוצות נשים מקראיות ובתר-מקראיות, עד סוף בית שני, על סמך זכויותיהן, את בניין בית המקדש.

"לכן הדמעות מצויות באשה יותר מבאיש מחמת שמוטל עליה להרבות בכיה שעל ידה נקבעה בכיה לדורות בחורבן בית המקדש: וכאשר הנשים יקשרו מספד גדול אז יצאו כל האנשים לעורר את עצמם לתקן מה ששמע אז האדם לקול האשה"

אם נבקש לשייך את המקור בעניין הנחת התבשיל זכר למרים לנוהג המקובל בימינו, הרי שנראה לומר כי מכיוון שהזרוע נחשב כתבשיל הבשר, והביצה – כמות שהיא, יוצא שהתבשיל שיש להניח זכר למרים הוא דג.

הספר The Jewish Woman Next Door , "האישה היהודייה שממול", מגיש פרופילים קצרים של נשים יהודיות בנות-זמננו העוסקות בחסד, נשים הנמנות על כל המגזרים. הנחת היסוד של הקובץ, היא שנשים רבות עושות מעשי חסד, בלא ששמע פעולותיהן נודע בקהילייה הרחבה….

בקטע פרשני אנונימי שפורסם מכתב יד עמד המחבר על זיקה בין היבטים הקשורים בנעמי וברות, על פי המתואר במגילת רות, לבין מזמור אשת חיל, החותם את ספר משלי

בתיאור פטירתה של מרים, בניגוד למשה ואהרון – לא מוזכרים אבל או הספד. כיצד הסבירו זאת חכמים?

הצעה לסדר לימוד לעילוי נשמתה של מרים הנביאה

הזמנה לחידוש מנהג שורשי: הנחת דג זכר למרים

בבואנו לדון בדמותה של מרים, נדמה כי יש לבחון את אופייה על יסוד מכלול רחב של מקורות, ויש להתרחק מהסקת מסקנות על יסוד עיון במקורות בודדים בלבד. עד היום טרם נקבצו אל מקום אחד כל האזכורים של מרים המצויים בספרות הבתר-מקראית, כפי שנעשה למשל, בפרשת העקדה ובנושאים שונים אחרים

לא המספר ארבע לבדו מקשר בין האמהות לכוסות הגאולה של ליל הסדר. סקירה מעניינת המתארת את ההשוואה דרך זוויות שונות, מהמהר"ל ועד השל"ה

´תחנת הנשים לבנין המקדש´ הוא ספר שחיברה יעל לוין כ"ץ ובו תפילות נשים המיוסדות על מאות מקורות מהספרות התלמודית והמדרשית, ובה תובעות דמויות נשים מקראיות ובתר-מקראיות, עד סוף בית שני, על סמך זכויותיהן, את בניין בית המקדש. מאז הופעת הספר בשנת תשנ"ו, נקראות התפילות כתפילות רשות מידי שנה בתשעה באב בקהילות שונות

בפיוטי פסח המוכרים נעדר חלקן של הנשים. יעל לוין כ"ץ מציעה תוספת לפיוט הידוע ´ויהי בחצי הלילה´ המבוססת על מקורות מדרשיים ואחרים. ומזכירה את פעלן של אמותינו בתהליך יצירתו וגאולתו של עם ישראל

בקטע פרשני אנונימי שפורסם מכתב יד עמד המחבר על זיקה בין היבטים הקשורים בנעמי וברות, על פי המתואר במגילת רות, לבין מזמור אשת חיל, החותם את ספר משלי (משלי לא:י-לא).

מפשט דברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק א הלכה יב עולה כי בניין המקדש הוא מצוות עשה שהזמן גרמא, החלה אף על נשים. "אין בונין את המקדש בלילה. שנ´ ´וביום הקים את המשכן´ (במדבר ט, טו), ביום מקימין לא בלילה. ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים. והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר".

בין כל האנשים אשר יום הזיכרון שלהם ידוע ונזכר בזמננו, אפשר למנות רק נשים ספורות. אולי ראויה לכך גם גליקל, שיום פטירתה חל ביום השני של ראש השנה

התיחסות הרב הנזיר בכתביו לשאלת מעמד האישה

בכ"ו באדר ימלאו מ"ח שנה לפטירתה של צפורה חנה, אשתו של "הצדיק הירושלמי", ר´ אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), שהלכה לעולמה בשנת "תשב"י", כפי שחרוט על מצבתה

ד"ר יעל לוין מביאה תפילת אם פרי עטה של המשוררת הדתית שפרה וינשטוק-אשכול בעניין שמירה לחיילים.

בתפילת העמידה של חול נאמרת מידי יום הבקשה: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". בהתחשב במסורות המתועדות בדבר הימצאות דיינות ושופטות ונוכח העמדות ההלכתיות המתירות כהונת אישה בתפקיד זה. דומה כי בנושאנו תפילה זו ראוי שנכוון אף להוראה זו של הברכה

ד"ר יעל לוין מביאה במאמרה "נשים אורתודוקסיות בזמננו כמחברות תפילות לכלל ישראל" שתי תפילות למען נשים מסורבות גט ועגונות, הנה הן לפניכן

שרה אמנו היא האישה הראשונה שדבר מותה מובא במקרא. יתר הנשים שמוזכרת מיתתן הן דבורה מינקת רבקה, רחל, בת שוע אשת יהודה, מרים, פילגש בגבעה, כלת עלי – היא אשת פינחס, אשת יחזקאל הנביא ועזובה אשת כלב. לא ניתן להבחין במגמה כלשהי באזכור הנשים הללו.

הרבנית מאורילאש* קרינדל שטיינהרט* חוה בכרך* – שלוש נשים למדניות מתקופת הראשונים ומימי הביניים הציעו ביאורים לפיוטים הנאמרים בימים הנוראים ובחג הסוכות.