סיכום הדברים שנשאה רחל קרן (יו"ר ´קולך´ דאז) בטקס קבלת אות הערכה לפעולת הארגון מטעם האגודה לזכויות האזרח 2008

החויה של לימוד תורה עם אנשים מבוגרים, תאבי דעת, בעלי תשוקה כה עזה ללמוד את התורה ולדבוק בה היתה מרטיטה. המפגש שלהם עם כל סיפור בבראשית היה ראשוני לגמרי. איש לא ידע דבר קודם לכן.

בשלושת המדרשים משה מביע שלוש שאלות גדולות על עצם ציווי המשכן: בראשון – כיצד תיתכן נתינה מהאדם הסופי לאינסוף? בשני – כיצד תיתכן יצירה אנושית העומדת בדרישה האלוקית? ובשלישי – כיצד תיתכן נתינה מהאדם, בעל התאווה והחטא, לקב"ה?

דברי סיכום מאת רחל קרן לרגל פרישתה מהוועד המנהל

"שירה", סרטה החדש של מרים אדלר עוסק בנושא הילודה בציבור הדתי. רחל קרן משתפת אותנו בחוויות מהסרט ומזמינה את כולן לבוא ולצפות בו באסיפת החברות הקרובה

על האלמת קולן של נשים והעלמתן מהמרחב הציבורי

עיון בפסוקים הרבים העוסקים בראש השנה אורג ושוזר את כל רבדי המשמעות הרבים שאנו מייחסים לחג, וכך אכן עשו חז"ל כשבארו לנו את משמעותו, ואל המסע הזה אנו מוזמנים בתפילתנו ובלימודנו. ועדיין נשארה השאלה: מדוע בחרה התורה להעלים מאתנו משמעויות מפורשות של היום הזה? רחל קרן לוקחת אותנו למסע אל משמעותו של ראש השנה – דברי פרידה מתפקיד יושבת ראש הועד המנהל

המבנה של מערך הציוויים הזה הוא שיוצר גוי קדוש: ההכרה הדתית, הכרוכה בידיעת גבולותיה, בחובת ההידמות לאל ובריסון העצמי, היא היסוד של קידוש השם על ידי האדם. הפיכת האדם או העם לקדושים תלויה בהכרתם שעיצוב החיים צריך להיעשות על פי דרך ה´

בכנס קולך הקרוב – יתקיים רב שיח של נשים מובילות בתחום לימוד התורה, רב שיח נוקב שיעלה את השאלות הנזכרות ורבות אחרות. הציבור מוזמן לכנס, ולרב השיח הזה. מוזמנות במיוחד תלמידות בוגרות ומלמדות במדרשות – ליטול בדיון חלק פעיל

השאלה בה עוסקת עירית במאמרה, אודות מקומן הרוחני של בוגרות המדרשות לאחר סיום הלימודים בה, נוגעת, לדעתי, בנושא אחר לחלוטין. לא שאלת התמדתה של עוצמת החוויה, אלא השאלה היא על מקומן של נשים שרק פתחו בלימוד, היכן תוכלנה להמשיך בו, היכן תתקבלנה כנשים למדניות, כתלמידות חכמים?

חג השבועות קורא לנו לקשב גדול למתרחש סביבנו, ולשמחה אשר משלבת ומשתלבת עם כל מי שנזקק לכך. חג השבועות קורא לנו לצאת עם מחויבות גדולה – לא רק למלא את סיפוקנו אלא לפעול בתוך החברה. אנו בקולך, שומעות את הקריאה הגדולה הזאת, ונענות לאתגר הגדול הזה

כך כתבה חנה: "נשים הן חלק ממעמד הר סיני. אין הן נבלעות בביטויים נטולי פניה מיגדרית, אלא הן חלק ממעמד הר סיני כנשים בעלות ייחוד ופנים, מתוך הכרה בתופעות המיוחדות להן בלבד. אין זו אמירה שוויונית גרידא, אלא הכללתן של נשות ישראל כחלק מן העם לפני אלוקיו." – התנאים לא היו ´פמיניסטיים´, ולא שותפים לתיאוריות הפמיניסטיות, אך אין ספק שיש בדבריהם בחירה מובהקת לכלול את נשות ישראל במעמד הברית"

אני מעריכה שלפני כמה עשרות שנים אף פוסק לא היה מתיר דיון ציבורי של מאות גברים בגוף האשה, במחלותיה, במיניותה וכו´. רעיון כזה היה נדחה מטעמי צניעות. מכון פוע"ה החליט ופעל להוציא את הדיון לאור בגלל הכרחיותו. כעת דיון כזה אינו נחשב לא צנוע. רק דיבורה של אשה לפני קהל זה נחשב לא צנוע?

הכנס, אשר משך אליו משתתפים רבים, אסף רבנים ורופאים בכירים אשר עסקו בגוף האשה ומיניותה, פוריותה, הפרייתה, נידתה, אמצעי מניעת הריונה, סרטן צואר רחמה ועוד. והנשים היכן היו? הן לא היו חלק מן הדיון! מקומן נפקד לא רק מבין דוברי ומרצי הכנס, אלא גם מבין קהל השואלים והמגיבים לנאמר. הן הורשו לשבת מעבר למחיצה. גם הרשו להן למחוא כף… ככל הנראה נשים פטורות מחידושים רפואיים אלה שהזמן גרמם

אני חושבת שהצל"ש מגיע לעשיה הגדולה של קולך ששמה הגיע למרחקים והשפיע רבות. המודעות הציבורית הרחבה במדינה בכלל ובציבור הדתי בפרט לשאלות ולסוגיות שהארגון מעלה על סדר היום – מסמן בראש ובראשונה גם את הצורך בארגון, וגם את ההצלחה הגדולה שלו להגיע ולהשמיע את קולו בציבורים רחבים

בכנס הייסוד של "מרכז רבני ארץ ישראל" (ארגון מקצועי) תקף הרב עמאר את ארגוני הנשים: הוא תיאר את ניסיונותיו לסכל חקיקה שתפגע במעמד בתי הדין, וטען כי גם כשהושגה פשרה היא טורפדה על ידי הנשים, שלדבריו מאיימות על חברי הכנסת והשרים. "ארגוני הנשים הם הפחד של המדינה, ובגללם אנחנו במצב חמור מאוד במלחמה הזו"

זה מהותו של היום, התייחדות פנימית. שקטה, ללא אומר וללא דברים. אומר בעל התניא: יום כיפור הוא יום סליחה ומחילה. "מעין עולם הבא": אין בו אכילה ואין בו שתיה כי אם עונג צרוף של השענות על אבינו שבשמים

שתי הנשים הגדולות, רחל וחנה, פונות אלינו מפסוקי ההפטרות לכוון את תפילתנו הן כאדם היחיד הפונה אל ה´, והן כחלק מן העם, מן האנושות כולה. אף אנו בקולך פועלות בשני מעגלי קיום אלו…

מדובר במעשה קיצוני של אפליה, דיכוי והשפלה, המתהדר באצטלה של כשרות ´למהדרין´ ושל ´תוספת קדושה´, ללא כל בסיס הלכתי. אנו, ארגון נשים דתיות, רואות עצמנו מחויבות להלכה החוששת ל´כבוד הבריות´ ובכלל זה לכבודן של נשים, כדברי חכמים "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה"

מדוע דנים בסוגיות חינוך דווקא באתר ´קולך´? התשובה היא, כי שאלות היסוד של הארגון הן חינוכיות.

בפרשת נשא, בין ענייני עבודת הלויים במשכן, לבין קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן, נמצאים ארבעה נושאים יוצאי דופן בסדר הדברים: שילוח הטמאים מן המחנה, אשם מעילות, אשה סוטה, נזיר. לאחריהם מופיעה מצות ברכת כהנים אשר מקושרת מאד לעבודת המשכן ולתפקידם המיוחד של הכהנים בו – ומיקומה בין עבודת הלויים ובין נדבת הנשיאים – ברור.

קשה להבין כיצד קם רב בישראל ומטיח רפש בכל כך הרבה בנות דתיות, שומרות מצוות ויראות שמים, העושות מלאכת קודש בצבא, המקדשות שם שמים ממש, שפועלות ועושות כל כך הרבה למען מדינת ישראל ולמען עם ישראל במהלך שרותן הצבאי.

בשנת השישים למדינה, לנוכח אלו המשתמטים ממילוי חובתם לעם ולמדינה, ראוי להכיר את תוכניות "שילוב" לבנות אשר במסגרתן משרתות הבנות בתוכנית של שלש שנים: שנה אחת מוקדשת ללימוד תורה ולעיצוב זהותן כנשים דתיות אוהבות ומקיימות תורה, ושנתיים הן משרתות בחיל החינוך ובחיל המודיעין. אליהן חוברות בנות נוספות המקדימות לשרותן הצבאי המלא או לאחר השרות – שנה שלמה של לימוד תורה במדרשה.

בכל שנה מתקיים הדיאלוג המרתק הזה בין התודעה העצמית שלנו שאנו בונים אותה, לבין מעשי הבריאה המעצבים את התודעה שלנו. כמו שאומר הפסוק: "היום אתם יוצאים בחודש האביב" – אתם היוצאים, אתם המתחדשים מדעתכם ומרצונכם, בעולמו המתחדש והנברא של הקב"ה.

כדי לקיים את מצוות טהרת המשפחה אנו זקוקות לבלניות. אי השמירה על שכרן וכבודן לא פוגעת רק בהן וביכולתן למלא את תפקידן, אלא בראש ובראשונה בתורת ישראל ובמהותה החברתית והמוסרית.

אכן – הכרה ראויה ביותר לפעולה ראויה ביותר. אין כמו פרס ישראל לבטא את חשיבות העשיה שלכן לחברה ולמדינה. יישר חילכן וכוחכן – היו ברוכות בכל מעשיכן!

נפל דבר בישראל! אשמות שאין בהן ספק, ראיות שעל פי עדות היועץ המשפטי עצמו היו חזקות ומוצקות, הפכו לעסקת טיעון דלה. על כך נותרה השאלה – היכן אבד הצדק? היכן אבד היושר?

מערכת המשפט של מדינת ישראל יכלה לצאת נקיה וישרה – אילו היתה משירה מבט אל עיני כל אזרחיה ואומרת: אנחנו לא נתבזה! ניתן פה לכל נרדפת! ניתן לה לעמוד על דוכן העדים! נעודד נפגעות הטרדות ואינוס לעמוד ולהשמיע את קול זעקתן! ניתן לשופטים לשמוע את הצדדים ולהוציא דין אמת לאמיתו!

אנו בארגון קולך איננו חרדות רק למעמדן של הנשים כתוצאה מפעולות והחלטות כאלו ואחרות. אנו רואות את עצמנו מובילות מאבק לעיצוב פניה של מדינת ישראל ברוחה של תורת ישראל כפי שהיא באמת, ולא כפי שבעלי שררה וכח פוליטי מנסים לציירה ולכפותה על חברתנו.

אחד השינויים המופלאים בדורנו הוא משאלת לבן של נשים רבות "לעלות בהר ה´" וליטול חלק פעיל יותר בעיצוב תפילתן. בעקבות זאת מיכל ואליצור נטלו על עצמם לכתוב מדריך הכולל את ידע ההלכתי המתאים.

חוקת התורה מבטיחה היטב את זכויות האדם לא בכך שהיא מתארת אותן בתור שכאלו, אלא בכך שהטילה חובה קדושה על כל אדם שלא לשלול אותן.

אני מזמינה את כל חברות קולך, את כל השותפות לדרך לבוא ולהירתם לעשיות חשובות אלו. חברות קולך גם מוזמנות להשמיע את קולן ולהציע רעיונות לציון העשור לארגון.

בימים אלו, אל מול ארון הקודש הפתוח, שואל ושואלת כל אחד ואחת מאתנו – האם אנו ראויים לעלות בהר ה´. אמות המידה במזמור ברורות: ניקיון כפים, ברות הלב, והתרחקות משוא וממרמה. דבריה של רחל קרן יו"ר קולך, בפתח השנה החדשה.

יו"ר קולך במכתב לכבוד שרי ממשלת ישראל בעניין חקיקת חוק הרחבת סמוכיות בתי הדין הרבניים

רוחות פמיניסטיות בציבור הדתי – טוב ליהדות או רע ליהדות?

נשים רבות אינן מסתפקות במקום המיועד להן בבית הכנסת. הן רוצות להיות שותפות של ממש. חלק מתפילת הרבים. זאת גם דרכה של תורה. השאלה היא האם זאת דרכה של החברה בה אנו חיים. רחל קרן מבקשת לעצור רגע ולחשוב אחרת

ראיון שנערך עם רחל קרן יו"ר קולך בתוכנית "ענין אחר" עם אמנון נדב, רשת ב´ של קול ישראל, 2 ביולי 2007 , ט"ז בתמוז תשס"ז

תגובת רחל קרן יו"ר קולך על עסקת הטיעון של הנשיא

הרב מרדכי אליהו קבע כי נשים לא צריכות ללמוד גמרא וכן ש"לימוד תורה לנשים הביא לירידה ביראת שמיים". ליו"ר קולך, רחל קרן, יש כמה שאלות קשות בנושא

מכתב של יו"ר קולך רחל קרן לחברות הכנסת בעניין שש הצעות חוק פרטיות להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים.

"מה סדר היום שלך, אשה? האם את "בינלאומית"? ושמא את לגמרי פרטית?" לקראת יום האישה המתקרב. 08.03.2013

קיומן של הלכות מרובות מימי הבית השני, ומתקופת המשנה והתלמוד הדנות במעמדם של העבדים והשפחות, מעיד על עיסוק מרובה בשאלה, לא כדיון תיאורטי אלא ביחס למציאות קיימת.

על העימות הקיים במגילה בין שני סוגי גיבורים: אלו המובלים בידי גורלם, ואלו הפועלים למרות הגזרה מתוך בחירה ומתוך אחריות

מכתב של יו"ר קולך רחל קרן הפונה לחברי כנסת בעקבות העלאת הצעות החוק שיפוט בתי דין רבניים לדיון.

רחל קרן פונה לחברות ועונה לחברת קולך לשאלתה "מה אתם מצפים מאתנו בתור סניף קולך"

כבכל השנים האחרונות, גם השנה היה לקולך מושב בכנס "הקהל" – העשירי במניין. הנה סיכום חוויותיה של רחל קרן.

סיפורה של חנה בספר שמואל, מפתיע בעצם כתיבתו בתנ"ך הן בשל מיעוט הכתוב על נשים בתנ"ך, והן משום שהיותה אם שמואל גיבור הספר שלפנינו אינו סיבה לאיזכורה, כי הרי רבים המנהיגים והנביאים שאיננו יודעים דבר על אימותיהם. גם אריכותו ופירוטו אינם נוגעים לבן העתיד להיולד, אלא לחנה בלבד, כאדם העומד בפני עצמו. סיפור על אשה, לא כדמות משנה ולא מתוך צורך הסיפור אלא אך ורק עליה – הוא החידוש המפתיע בסיפור חנה. סיבתו נעוצה בחשיבותו הרבה וזו תובן לנו מתוך קריאה מעמיקה בו.

בניגוד להמן ואחשורוש, שהכל "קורה" להם, מתארת המגילה את מרדכי ואסתר, ואף את היהודים באופן אחר לחלוטין – המהפך אינו "קורה" להם אלא הם מחוללים אותו מתוך בחירה והכרעה