כשהתחילה מירה קדר לכתוב את הרומאן ´אהבה שמיים וריח הדרים´ עמדו לצדה בעלה וידידתה הקרובה ביותר. אחרי שאיבדה את שניהם במהלך הכתיבה, נכנס האובדן האישי שלה אל תוך השכול שבספר. יפעת ארליך נפגשה עם אמה הסופרת לשיחה אישית על אבא, על המעבר משירה לפרוזה, ועל מקומו של הדיבר השביעי בספרות

הריון והורות, גירושין, יצירה, פגיעה מינית, התאהבות… פסטיבל הסרטים של קולך בשיתוף "מעלה" – בית הספר לטלויזיה לקולנוע ולאומנויות

הצעה להמנון מאת ציפי לידר

ארבעה בתים מכוננים את החיים היהודיים במישור הציבורי, ובארבעתם אין הנשים יכולות ליטול אלא חלק שולי: בית המקדש, בית הכנסת, בית הדין, ובית המדרש. זו המציאות, ואני מתארת אותה כך כיוון שיושר אינטלקטואלי הוא חלק חיוני בזהותי הדתית. אני מאמינה באמונה שלמה שלתורה, להלכה ולמסורת היהודית כלים להתמודד עם האתגר שמציב לפניה הדור הזה, אך לשם כך יש צורך להביט בהלכה ובמציאות נכוחה, וביושר

ויינפלד הרבתה להשתמש בעבודותיה בפסולת (בדלי סיגריות, שער, פרווה, חתיכות עצים), ובמה שאפשר להציג כפסולת "נשית" (גרבי ניילון משומשים, צמר גפן, שיער ודם), וחיברה אותם בפעולות תפירה שנתפסו בענייה אז כסוג של ציור מזן חדש

בראשית שנות האלפיים מתחילה לצמוח, לראשונה בישראל, על חורבות המיתוסים וההסתייגויות, תעשייה קולנועית חרדית. הנשים מהוות רוב גדול בין יוצרי הקולנוע. מרלין וניג חקרה את הנושא והוציאה ספר חדש שחושף ממצאים מרתקים

זו השנה השלישית שקואליציה של אירגונים דתיים מציינת את פסח שני כ"יום הסובלנות בחברה הדתית". הערב השנה הוקדש להכלת המיעוט והשונה למען החברה כולה. שמעתם שהיה ערב מדהים אבל לא הצלחתם להגיע? הנה סיכום הערב!

האמניות הפמיניסטיות הפועלות במרחב הדתי בישראל הופכות את הקשר שבין אמנות לאמונה למורכב מאי פעם. דוד שפרבר, שאוצר תערוכה בנושא, מסביר את החשיבות והרדיקליות של יצירתן

מה בין אשת הסתרים של המלכה מרי דה מדיצ´י לימינו? על סיפורה של לאונורה גליגאי – עוד אשה נשכחת בהיסטוריה של צרפת וחשיבותו לימינו

מירי שלם, בוגרת קורס המנטוריג של קולך, הגשימה חלום והקימה את פסטיבל המחול הראשון לנשים דתיות. קראו כאן על התהליך שהיא עברה והפקת הפסטיבל

חברות "קולך" מוזמנות להצגה של תיאטרון "גשר" "הרי את לעצמך" המבוססת על ספרה של הטוענת הרבנית שולמית ולפיש והמעלה את התהליך המורכב של קבלת ההחלטה של נשים להתגרש. מחיר מוזל לחברות קולך!

וְעַד שֶׁקַּמְתְּ, מְשִׁיחָה נֶעֱלֶמֶת, הִתְקַדֵּשׁ מִשְׁכָּן לַנּוֹדְדִים, לָאֲנוּסִים, לֹא יִמְאֲסוּ בָּם, כִּי חַשְׁתְּ, בִּלְחָשַיִךְ, דּוֹנָה, רוֹחֶשֶׁת טְבֶרְיָה וְקוֹרֶמֶת, מִקְלָט לְחַיִּים, צֳרִי לְזֶהוּת מְדַמֶּמֶת.המשורר הרצל חקק בשירה לכבוד 500 שנה להולדת דונה גרציה

עצם הצורך להזדקק להקלה של תחושת האשמה מוביל את האדם לחרוג ממעגל החיים האתי אל עבר דרך חיים שלישית. דרך האמונה המוצגת על ידו במעגל החיים הדתי. בחיים הללו נדרשת חובה אחת – קיום מצוותיו של האל. תשובה, כפרה וצדקה מעניקים משמעות לחיים, לצד רגשות האשמה הרודפים אותנו תמיד

ספרה של אמונה אלון "ותכתבו אהובתנו" מתאר את התפרקותה, ואולי בנייתה מחדש של משפחה אחת, על רקע המאבק הלאומי בארץ ישראל, והקשרים בין עבר להווה. האם הנסיון לחבר יחד את כל החוטים עולה יפה?

על תשמישי קדושה שנוצרו מתוך צורך של נשים להיות שותפות פעילות בתפילה ובמעגל החיים והשנה היהודי. שירה פרידמן בסקירה מרתקת

אכזבנו – כולנו. נכשלנו – כולנו. אנחנו כישראלים, אנחנו כיהודים, אנחנו כמשפחה מלווה, אני כאישה יהודיה. העצבות אינה מרפה. נכון, הייתה איתנו גם לוסיה, שאותה ליווינו עד הסוף המרגש של הגיור כהלכה בבית הדין. אך מדוע סיפורה של אוקסנה לא יכול היה להסתיים באותה צורה?

על אף זאת, שהאמנות הזו עדיין נשארת במחתרת היא מסקרנת את המבט ולא רק בגלל שהיא מחתרתית ונעשית בשוליים אלא כיון שביצירותיהן של התלמידות ניכר פיתוח של שקט פנימי ונקיות חזותית שלא רווי באמנות הישראלית

מה עושה ילדה שהיא חצי פיה וחצי מכשפה? ואיך זה נוגע לחיינו? דניאל שרה ברנשטיין סוקרת ספר ילדים משעשע ומרתק

נשים שונות בגילן ובהשכלתן, חילוניות וחרדיות, שחרף כל הקשיים והעכבות הכרוכות בקבלת ההחלטה יזמו גירושין ומימשו אותם. נשים בנות זמננו, הסובלות מבדידות וניכור בחיי נישואיהן ועם זאת לא מאבדות את התקווה לחופש, לעצמאות ולאהבה

למעשה העבודות של גולדויכט עוסקות לא פעם בריטואל ובכישלונו הידוע מראש. "בכל עבודה נוכח סוג של הרס ומאמץ סזיפי שתכליתו קיום הטקס למרות כשלונו הידוע מראש. בעבודות שלי ישנה תמיד התכלות של החומרים והאובייקטים הפיזיים כמו גם מעין עשייה כפולה המבטלת את עצמה ומדגישה דווקא את עצם העשייה ולא את תוצריה"

נשים רבות חיות בדיסוננס, בתחושה של חלקיות, של חוסר שלמות, שלא לדבר על רגשות אשמה על שאינן אימהות מושלמות. היה לי חשוב לנפץ , דרך המונולוגים האלה, את המיתוס של "האם הטובה"

היא מביעה טרוניה ביחס להנחיה להסתלק מהספק. "ספק הוא נהדר, מי רוצה להיפטר ממנו? הניסוח במשנה הוא מאוד מוזר: אין שם קריאה לתת לספק להסתלק, אלא דרישה מהאדם עצמו פשוט לברוח מהספק".

האומנית רעיה ברוקנטל עוסקת בזהות יהודית ובתימות יהודיות, כמו כשרות, גוף ולבוש, לא כחלק מטרנד או בעקבות הצצה ב"ארון הספרים היהודי", אלא כעיסוק בוחן מחוייב ומתמשך בשילדת הזהות היהודית.

בעשור האחרון התגברה הניראות הציבורית של להט"בים דתיים, ובעקבות זאת הפך הנושא לנדון בפרהסיה של החברה הדתית. הדיון ההלכתי סביב הנושא שהחל בבמות אוונגארדיות חילחל במהרה אל לב ליבו של הממסד הדתי

געגוע איננו רגש חד כיווני ונבו מזכיר לנו שלא רק ילדים מתגעגעים לאבא ואמא. אבא של עמליה יתגלה כמי שמתגעגע למשפחתו לא פחות, וגם אמא, שנשארת בבית עם עמליה, מכירה בגעגוע ויודעת איך למנף את ההזדמנות לקשר וקירבה מחודשת בינה לבין ביתה

שתי דתות זוכות לתהודה בסדרה זו, ושתיהן טוענות לאמת ולבעלות מוחלטת על אדמה. הטקסטים המופיעים על הפרוכות, הלקוחים מתפילות ומכתבי הקודש היהודיים ומוצגים בתרגום לערבית, מעצימים את התחושה ששני העולמות הללו שזורים זה בזה באופן הדוק

האם ניתן להפגיש בין עולם בין המדרש לעולם הטבע? בין העיסוק באסתטיקה לעיסוק ב"מושכלות"? על השילוב בין עולמות תוכן שונים ביצירה

קלמנטיין ילדה קשובה לרצונותיה, עקשנית ודעתנית, אך היא אינה מזהה בעצמה שום ייחוד או כשרון. מה קורה כשמודיעים על תחרות כשרונות בבית הספר?

מה הקשר בין חבית לתף? בין מרים הנביאה לילתא? בין יציאת מצרים לספרות ילדים פמיניסטית? על ספר ילדים חדש (עם סוף טוב)

הגדת ראשי הציפורים נכתבה ואוירה בדרום גרמניה סביב שנת 1300. זוהי ההגדה המאוירת המוקדמת ביותר ששרדה עד ימינו. בעבר מקובל היה לחשוב שהסיבה שדמויות האדם המצוירות שם צוידו בראשי ציפורים קשורה לאיסור לצייר דמות אדם. מעת לעת עולות סברות חדשות כמו זו של החוקרת רות מלינקוף שהציעה שהיו אלה דווקא אמנים נוצרים, שהכניסו ליצירה דימויי שטנה אנטישמיים

כיצד נראו חיי הרוח של נשים יהודיות בעבר? האם השתתפו בתפילה בבית הכנסת? האם היו להן מנהגים משלהן? ספרה החדש של ימימה חובב מגלה פרק נסתר בהיסטוריה היהודית – חיי הרוח והדת של נשים יהודיות בראשית העת החדשה

עבודות האומנות של חנה גולדברג לוקחות מוטיבים מוכרים וידועים כמו כיסוי ראש או השולחן ערוך ויוצקות בהן משמעויות חדשות. דוד שפרבר מציג ומתאר את עבודותיה

האמנית אנדי ארנוביץ מביעה את מחאתה נגד עוולות בחברה הדתית דרך עבודה בטקסטיל. דבורה ליס ודוד שפרבר פותחים את פינת ביקורת האומנות של אתר "קולך" במאמר לרגל יום העגונה. ביקורת על התערוכה: אנדי ארנוביץ, קרע\איחוי , אוניברסיטת ברנדייס, בוסטון 2010

אני אולי התאומה ההפוכה שלך. את גדלת בירושלים, ועברת להתנחלות. אני גדלתי בהתנחלויות, והיום אני בירושלים. בבקעה. בשירה חדשה. בשכונה שבה אפשר לחזור באחת בלילה מנסיעה בלי שזוגות עינים יעקבו אחריך. בבנין שבו אם תחזרי בשמונה בערב עם שער רטוב, יחשבו שהיית בבריכה…

"שירה", סרטה החדש של מרים אדלר עוסק בנושא הילודה בציבור הדתי. רחל קרן משתפת אותנו בחוויות מהסרט ומזמינה את כולן לבוא ולצפות בו באסיפת החברות הקרובה

חידושו המרכזי של הספר הוא בעיצוב דמותו של חוקר פרטי חרדי, בניגוד לבחירה להביא חוקר "מבחוץ", כפי שעשתה בתיה גור בנוגע לחברות סגורות אחרות, או כפי שנקטו מספר סרטי קולנוע שעסקו בתעלומות בחברה החרדית. זהו חידוש מרענן ונחמד, ומשתלב היטב עם המגמה הקיימת בעולם החרדי להרחיב את תחומי העיסוק של גברים חרדים. מבחינה זו זהו ספר מהנה ומספק

השבוע, ב- 27 לינואר, העולם מציין את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. "קאטרינה" / אהרן אפלפלד. סקירה

אנושיות ואמפתיה, זה מה שבולט יותר מכל בסיפורים. דויטש מעמידה את עצמה בעמדת כל יודעת, ומתבוננת באהבה על דמויותיה, גם כשהם חוטאות ומבולבלות. צעד צעד היא פוסעת איתם אל עבר הרגע הקטן שלהם, בו הגאולה תחשוף את פניה אחד על אחד, בלי רוח וצילצולים, ותחלץ את נפשותיהם מן הבורות הקטנים לשם מעדו

הספר אינטליגנטי, רהוט, כתוב בהומור רב ומעמיד את הדמויות, הסביבה והחברה השוויצרית והמנזרית באור היתולי ואנושי, מורכב, מרוכך ואוהב, אף כי לא מעט ביקורתי. בתוך כך שזורים מוטיבים חוזרים ונשנים סביב יהדותם של הדוד והנער, ובעיקר סביב החוטם היהודי[1] והמיניות המתפרצת, אשר יכולים להתפרש בקלות כמוטיבים אנטישמיים הקיימים בחברה השוויצרית

"אנחנו לא תוכנית סיטקום, לכן אי אפשר לעסוק בדייטים כל העונה. את העונה השניה התחלנו במקום יותר כבד – מצד אחד אין התמימות והקסם הראשוני, ומצד שני, גם אנחנו וגם הצופים מכירים את הדמויות יותר טוב לאחר העונה הקודמת, ואפשר היה ללכת ולגעת במקומות עמוקים. אני חושב שבסך הכל בעונה הקרובה יש הרבה יותר דיוק, בגרות ובשלות"

ספרה החדש של אורית קמיר מבקש להביא לקהל הרחב את עקרונות החוק למניעת הטרדה מינית, ולהסביר כיצד ניתן להתמודד עם הטרדה מינית, להפסיק אותה, להמנע ממנה ולהתגונן בפניה

אין ספק כי אלפי שנים של הדרה וביטול ומעשים אנטי נשיים קונקרטיים יצרו טראומה וחשדנות כלפי כוונותיהם של גברים והובילו לרצון ולצורך להתבדל ולהגן על הסובייקט הנשי מפני משטור וכפיה. בכל זאת נדמה, והגיליון שלפנינו מוכיח זאת בכל אחד מדפיו ושורותיו, כי בעידן שלנו, בו היצירה הנשית היא כה מרשימה ויש כבר לא מעט גברים המכירים בכך ופועלים לפי עקרונותיה, מן הראוי לשקול פעילות תרבותית הנוגעת לנשים שאינה משעתקת את מנגנון ההדרה והבידול

דרך עיני ילדתי אני פוגשת שוב את השאיפה שלי לגרש את כוחות השחור, וחשה כמה קשה לי עצמי לקבל את החושך כקונטרה הכרחית לאור, וודאי לחנך לאור תפיסה כזו

סרטה החדש של ענת צוריה, "סוררת" עוסק בהפרדה בין נשים לגברים במרחב הציבורי. ענת עקבה אחרי נשים חרדיות המוחות נגד ההפרדה. דינה ספראי ראיינה את ענת לרגל זכיית הסרט במקום הראשון בקטגוריית הסרטים הדוקומנטרים בפסטיבל הסרטים בחיפ

מדוע בחרו הרבנים לעמוד לעומת שדרת הציבור המרכזית, לעומת הקהילה שלהם ולהצביע עליהם כחוטאים? מדוע מציבים עצמם רבנים גם נגד מוסדות הציבור שלהם ונבחריו העושים כל שביכולתם למלא תוכן ראוי את חיינו? כיצד קרוב כל כך ליום הכיפורים מורים רבנים על ציבור תם ומצביעים עליו כחוטא? לא-לוהים הפתרונים

"כִּי כֹה אָמַר ה´ לְבֵית יִשְׂרָאֵל:דִּרְשׁוּנִי, וִחְיוּ" (עמוס ה´, ד´). עוד מימי חז"ל דרישת ה´ היא דרישת התורה. הכותבות באוסף המדרשים "דרשוני" מונעות על ידי הידיעה כי יש צורך דחוף מאד להוסיף את הקול של נשים יודעות ואוהבות תורה לשיחה ולהוויה היהודית של ימינו. על כן, ´דרשוני´ הוא ספר מעורר השראה, שהכותבות בו מבקשות ממש כמו רבקה אמנו לִדְרֹשׁ אֶת ה´

´כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי´ שרה חגית, בקולה העמוק והנשי. כמה שונה קולה מקולו של אבא שלי שחיזן ´כל נדרי´ שנים כה רבות מעל בימת בית הכנסת ´יהודה הלוי´ בירושלים. כמה שונה קולה מקולו של חזן בית הכנסת בו אני מתפללת היום. אחר כל כך מן הקולות הטבועים בי, ובכל זאת – קל להתחבר, לתת למנגינה להציף אותי, לדמיין את בית הכנסת אפוף בצלילים האלה – ברכות הנשית, בנחישות, בגעגועים

האם בורח היהודי מגופו? שאלה זו, שמקורה במאמר של הרב שג"ר, עוברת כחוט השני לאורכו של גיליון "דעות" האחרון שיצא לאור בימים אלה ע"י תנועת נאמני תורה ועבודה. הגליון ´מתכתב´ עם לא מעט מההרצאות שהיו בכנס קולך, ולא במקרה. הקרבה הרבה בין שני הארגונים היא עובדה שאינה צריכה ראיה, אבל זו כנראה גם הוכחה שלרעיונות מסוימים יש ´מועד בקיעה´, ובבוא העת – הם צצים במקביל במספר מקומות, ומזמנים שיתופי פעולה

דיון ציבורי המעלה את עניין השוויון בין גברים ונשים בבתי הכנסת האורטודוכסיים הוא משימה כבדת משקל שלקחו על עצמן נשות ארגון קולך. אולם בעשותן זאת באמצעות תחרות ארכיטקטורה של תכנון בתי כנסת הן מעלות אל פני השטח התרבותי דיון יסודי מאין כמוהו שלא עסקו בו עד היום כמעט בכלל: האם ארכיטקטורה יכולה לקחת חלק בעולם התרבותי היהודי והאם יש דרך שהיא תהפוך למרכיב נוסף בביטוי ההגות הרעיונית שנמצאת בבסיס החיים היהודיים?

על דיונים המקשרים את דברי המסכת אל החברה הישראלית ומוסדות המדינה, אל לוח השנה היהודי והישראלי ואל השפה העברית ואתרי הארץ – ועל יצירות אמנות המשולבות במהלך הדברים ומעניקות להם פירוש מרהיב עין. פרופ´ שנאן כותב הפרוש מסביר מה הוא ביקש לעשות במהדורת "אבי חי´" למסכת אבות