יותר ויותר נשים דתיות הופכות לזמרות מקצועיות, וגם ממירות את מזמורי הקודש בטקסטים אישיים מה שמחדד את הוויכוח בדבר הצווי ההלכתי, "קול באישה ערווה" חלק מהזמרות שרות בשמחה בפני גברים אחרות, דווקא הצעירות, מופיעות רק מול נשים אבל אצל כולן המוטיבציה דומה: להתברג במקום טוב, בפלייליסט של הקב"ה

הֲזֹאת נָעֳמִי ?! / כֵּן. וְגַם אֲנִי וְגַם אַתָּה וְגַם / אַתְּ.
/ כָֹּל אֶחָד מְאִיתָנוּ, / בְּאֵיזֶשֶהוּ שְלָב בְּחַיָּיו / עוֹבֵר "תְקוּפַת מוֹאָב".

הנישואין היהודיים הוגדרו כ"קניין" ונדונו במונחים משפטים המתאימים לרובריקה זו. בנוסף, במרכז טקס הנישואין היהודי עומדת קריאת הכתובה, שהיא הסכם ממוני בין החתן לכלה. גם המתנות שנותנים האורחים בחתונה נדונו כשאר דיני ממונות

וְעַתָּה בַּגֹּרֶן, / הַשָּׁמַיִים גְּבוֹהִים וּמְכֻכָּבִים. / מֵאַחוֹרֵי הָעֳמָרִים, / מַבִּיטָה בָּאִיש, / פָּנָיו נוֹהֲרוֹת, בְּאוֹר יָרֵחַ שֶׁל אֶמְצַע אָב.

תצלומים של נשים בכיסוי ראש הורדו מן התצוגה בתערוכה המתקיימת במכללת ליפשיץ בירושלים. בלחץ תלמידים ורבנים הוחלט לא להציג את היצירות בשעות הלימודים במקום. התצלומים מורדים בזמן הלימודים, וניתלים שוב לכבוד באי התערוכה בשעות קבועות. כך מתגלה בעוז הפער האדיר שבין שיח המיינסטרים הגברי בעולם הדתי לשיח הנשי-פמיניסטי

בתערוכה, מוצגות עבודותיהם של שמונה אמנים ואמניות המתייחסים לנושא מזוויות שונות ובטכניקות מגוונות (ציור-צילום-וידאו ומיצב). כדרכה של האמנות,יש בחלק מן העבודות אמירה ביקורתית, לעתים בהומור עוקצני. בחלק אחר יש התייחסות אוהדת ונערצת אך האמנים זהו נושא מאתגר שבא לידי ביטוי ביצירה חזותית איכותית.

"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם אֶכָּבֵד" – הוּא אֲשֶׁר-דִּבֵּר וְעוֹד הִבְטִיחַ – / קְדֻשָּׁתוֹ – דַּוְקָא בַּקְּרוֹבִים אֵלָיו לְהַרְאוֹת וּבְיָד חֲזָקָה, בִּיסּוּרִים, לְהַכְרִיחַ – / עַל-כֵּן, אֳלֹהֵינוּ, ´עַל-מָוֶת´ אֲהֵבְנוּךָ – הֻשְׁמַדְנוּ, הֹרַגְנוּ עָלֶיךָ כְּצֹאן לַטֶּבַח! / שֶׁכְּבָר הִשְׁבַּעְתָּנוּ בְּפִי נְבִיאֲךָ כִּי בְּאוֹתָהּ חֵמָה שְׁפוּכָה בָהּ עָלֵינוּ אַתָּה מֶלֶךְ – / בְּאוֹתָהּ יָד חֲזָקָה וּזְרוֹעַ נְטוּיָה – גַּם תּוֹצִיאֵנוּ מֵהָעַמִּים וּתְקַבְּצֵנוּ מִכָּל עִיר וָפֶלֶךְ!

חזון הגאולה באשכנז הוא חזון אפולוגטי נגד הנצרות. הגאולה, על-פי תפיסה זו, היא התשובה הסופית לטענת הנצרות שלפיה גלות היהודים היא עונש על צליבת ישו. לצורך שיקום מעמדם הפוליטי והדתי של היהודים כלל חזון אחרית הימים ביהדות אשכנז חזות קשה של יום דין אוניברסלי, שבו ישפוט האל את האומות המשעבדות את ישראל. הגורל הקשה המצפה לנוצרים באסכטולוגיה היהודית-אשכנזית עשוי להסביר את הקישור שנעשה בהגדות האשכנזיות בין ציור ביאת המשיח לפסוקי "שפוך"

אדלר מבקשת לקרוא היטב את ההיסטוריה של ההלכה, ללמוד את הסיפור בתוך ההקשר שלו, ובכך להרחיב את מעגל האפשרויות ולהעניק גבולות שיבחינו בין ההיסטוריה והפיקציה. כך ניתן להרחיב את הגבולות עד הקצה האפשרי, מתוך הנחה שבני אדם הם שעיצבו את המבנים

הסיפור הרבני נוהג להעלים נשים בשתי דרכים: הסתרתן ואי-אזכורן* העֲלמתן והדרתן מהשיח. מסורת זו אילצה נשים לחיות בעולם נפרד, כאשר בין שני העולמות היה מונח השקט. הגברים המסורתיים לא חשו את גודל האבסורד בהווייתם החד-מגדרית, והנשים קיבלו את הצנעתן בהשלמה. כדי להמחיש לגברים את תחושת החסר וההעלבון שיוצרת הדרת הנשים מן השיח הלימודי, ניתן לדמיין לרגע עולם הפוך, שבו קיימות נשים בלבד. אדלר מצטטת את אדריאנה ריץ´ שכותבת כי כאשר מציגים בפני גברים את האופציה ההפוכה – עולם המתנהל רק על ידי נשים שגברים מודרים ממנו – הם נבהלים עד מאוד

אני שגדלתי עם נשים המדברות עם אלוהים נדהמתי לגלות בחיי הבוגרים את הזלזול כלפיהן. יצאתי למסע בן 3 שנים אחר עקבותיהן וסודן. תרשו לי מילה על מימוש חלום. גם אם אף אחד בסביבתכם לא מאמין בעבודתכם, מזלזל בה ולא מוכן לסייע – אם הבערה היא בליבכם לכו עם החלום. בדרככם תגלו אנשים טובים שיעזרו, שיאמינו

מתוך דברי הביקורת היה נראה שכוונת המחבר בנושא זה לא עבר להתכוונות המבקרת. נדמה שמקור הנתק הוא בצלילי הכתוב. בהקשבה להבדל בין המוזיקה של הביקורת לבין המוזיקה של ספרי חשתי באותו פער רוחני – אינטלקטואלי שבין שפת ההגות הקיומית – החסידית פוסט מודרנית (שלי) לבין שפת האקדמיה המקצועית (של רותי). במפגש נפול זה שבין זרמים רוחניים-אינטלקטואליים שונים בציונות הדתית נמצא אחד הצמתים המרכזיים בגלות הרוח בארץ הגעגוע

השיבה לארץ ישראל סיימה את הגלות הפיסית, אך גלות הרוח טרם הסתיימה, והיא היוצרת חווית געגוע אל מציאות שבה תהא כאן חברה מתוקנת וצודקת, המושתתת על ערכי התורה. אחד המימדים הדורשים תיקון הוא היחסים בין נשים וגברים, או נשיות וגבריות. חזונו של הכותב בתחום זה, ובפרט ביחס ללימוד התורה הנשי, אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם תובנותיהן של נשים

הדיון בזהויות מיניות ומגדריות במסגרת שיח האורתודוקסיה המודרנית בישראל הוא אולי הביטוי החתרני, הרענן והמאתגר ביותר של יהדות זמננו. מדובר במהלך דרמטי: נושא שבעבר הודר והודחק מהפרהסיה הדתית הפך בתוך שנים אחדות לנושא לגיטימי שנדון בפורומים שונים

התפילות שבספר "תפילת נשים" חוצות את גבולות הפזורה היהודית, כמו גם את גבולות הזמן היהודי. הספר כולל לקט של תפילות יהודיות עתיקות ובנות זמננו, אשר נכתבו על ידי נשים ובעבור נשים במגוון של רקעים היסטוריים ותרבותיים. באמצעות התפילות, הטקסטים והנשים היוצרות אנו נחשפים לעולם שכמעט ונעלם מעיננו, ולסיפור שלא תואר בכלי ההיסטוריה והתיעוד המקובלים

מתודות ודרכים לשינוי הפמיניסטי הנדרש ליהדות:אדלר מציעה כמה דרכים לשינוי פניו של לימוד התורה. לצד הקריאה הפמיניסטית בטקסטים, שמטרתה לזהות ולבקר כל הטיה מגדרית, היא מציעה גם מתודות שונות שיטמיעו את הערך המוסף שמביאות אִתן נשים הלומדות תורה

הקשר בין נשים, פריון והשכלה אינו חדש. ריבוי הריונות, לידות וילדים וצמצום אפשרויות השגשוג האישי והמקצועי של נשים מקובל כמעט כקשר טריוויאלי, וחוזר ומקבל משנה תוקף במחקרים אמפיריים רבים שנעשים במקומות שונים בעולם ועל מגוון אוכלוסיות

אדלר קוראת לפתוח את השיח ההלכתי לדיון רציני ולחדשו מתוך נקודת מוצא מגדרית, שוויונית, בכדי למלא בעומק רב יותר מאי פעם את ההתחייבות ההיסטורית של עם ישראל להגשים את ההסכמה הלאומית של ´נעשה ונשמע´. אם ה´נעשה´ כרוך ב´נשמע´, הרי שיש לשמוע את כלל השותפים בעם ישראל ללא הדרת חלק מהם

רוזן-צבי טוען שלא מדובר ב"משנה קדומה" המתארת טקס אמיתי שהתקיים בזמן הבית השני (כפי שהיה מקובל לראות זאת במחקר בעבר), אלא בטקס "מומצא" שקיומו היחיד הוא טקסטואלי – בבחינת לימודו הוא הוא קיומו. הספר מציע לקרוא את הטקס כפנטזיה תנאית גברית העוסקת במיניות בהקשר לסכנות הטמונות בנשים וחוסר האפשרות הגברית להתמודד עמן

בימים אלה, כאשר כל משפט שני בכלי התקשורת פותח במילים כמו: "לאור לקחי המלחמה בצפון…." וכד´, ושב וכורך את המלחמה ההיא במלחמה הנוכחית – מוקדש השיר מלחמה בצפון לכל ישובי הדרום – אבירי העורף, ולכל מגני הדרום – אבירי העם!

הדרך לפריצה האמיתית של הציונות הדתית והאורתודוקסיה המודרנית לעולם האמנות, עוד ארוכה. מחד כמו שציינו – עולם האמנות מדיר את החברה הדתית מהשיח. מאידך- גם העולם הדתי מדיר עצמו משיח זה, ובנוסף הוא אינו מכוון ליצירת אלטרנטיבה – סצינה אמנותית חיה ותוססת משלו

´פמיניזם ויהדות´ של חנה קהת הוא ספר רב תחומי, משלב דיונים הלכתיים, היסטוריים, תלמודיים ומקראיים, כאשר עולם המונחים שלו הוא בעיקר סוציולוגי, ומטרתו לספק תמונה מפורטת ומאתגרת של יחסי הדת והפמיניזם בישראל ובעולם. מבחינה זו הוא ספר יסוד, ספר חובה

במסורת הציור המערבי מופיע לעתים דימוי של דמות הירואית מחזיקה ראש כרות כאילוסטרציה לסיפורים המקראיים על דוד וגוליית ועל יהודית והולפרנס. ביצירה העכשווית מקבלים המיתוסים הללו פנים חדשות.

דַּי לְצִפִּיָּה חַסְרַת תּוֹחֶלֶת/ לְכוּ לָכֶם אַשְׁלָיָה וְכָזָב/ לֹא עֵת חֶשְׁבּוֹנוֹת/עִם אִישֶׁיהָ/ עֵת תַּחַת בִּגְדֵּי אַלְמְנוּתָהּ/מְלַבְלֵב בָּהּ הַגּוֹאֵל/ פּוֹרֵשׂ כְּנָפָיו עָלֶיהָ.

השילוב של מוטיבים מתחום היודאיקה ביצירה העכשווית מתבטא לא אחת ביצירת אובייקטים חדשים המתכתבים עם האובייקט המסורתי ולמעשה יוצרים הזרה או העתקה של האובייקט מתפקידו הריטואלי המקורי לשדה האמנות הלא פונקציונלי. כך נוצרים חפצים לא פולחניים המתכתבים עם אובייקטים מסורתיים

מִי אַתְּ דִּינָה? / לִיטְרָא אַחַת שֶׁל בָּשָׂר, / שֶׁעוֹף חֲטָפָהּ – לְכָךְ אַתְּ מְשׁוּלָה, / כְּדִבְרֵי רַבֵּי בֶּרֶכְיָה*

סיפורי המקרא כתובים על ידי גברים, מיועדים לגברים, עוסקים בגברים ומקדמים אינטרסים של גברים. אולם המקרא גם מספק תשובה לשאלה מה חשבו גברים על נשים, כיצד הם יצרו ועיצבו את דמותן – תשובה אשר חושפת את השיח המגדרי הראשוני אשר קבע את דמותה ואת מעמדה של האשה

השופטת העירה שאפשר להבין סרסור הכועס על זונה שמסרבת לעבוד במחזור, אם תנאי ההעסקה הם כאלה המחייבים אותה לכך. כאילו סירסור של נשים ש"יובאו" מאוקראינה כמוהו כהעסקה תמימה של מזכירה* כאילו סירסור כזה אינו עבירה פלילית חמורה שדינה מאסר ממושך

כשם שאברהם אבינו עזב את ארצו את מולדתו ואת בית אביו, כך קמים בכל דור ודור יהודים, עוזבים את ארצם, את מולדתם ואת בית אביהם, והולכים אל אותה ארץ "על פי אותו דיבור". בשיריו של חקק יש כדי להאיר משהו מכאב העלייה ארצה מארצות המזרח בראשית שנות המדינה

נחמה, ספרה של חיותה דויטש הוא ספר מרתק מאין כמוהו, אך הוא גם מעורר שאלות לא מעטות בכל הנוגע לגבי דרכי כתיבת ביוגרפיה. האם מותר למחבר לשחזר את דברי הגיבור ולייחסם לו כאילו אלה היו מילותיו האותנטיות? עד כמה ראוי להרחיב ולשרטט את דמויות המשנה שעמם בא הגבור במגע?

המיצב מנסה להציג את עולמה המורכב של האישה המאמינה המודרנית. האישה, שהיא הכוח המניע של המשפחה והחברה (על פי האמנית), רותמת אמונה כדי להילחם, לפרוץ את "תקרת הזכוכית" של ההגבלות והסייגים כדי להשיג הכרה בכוחה האישי, האמוני והציבורי

"נחמה" מספר על חייה של נחמה ליבוביץ, פותח בשורשיה של המשפחה, בקורלנד שבלטביה. משם, על פי סדר האירועים מתארת חיותה דויטש בכישרון את חייה הארוכים של נחמה ליבוביץ. הילדה, ששיחקה עם אחיה החכם ישעיהו, התלמידה והסטודנטית. עלייתה לארץ, לימודיה ומפעל ה"גיליונות" העצום שעסקה בו. כתיבה והפצה של שאלות לפרשת השבוע, כשהיא משיבה לכל פונה ופונה. צעיר וזקן, תלמיד חכם ותיק או מי שכיפת שמים לראשו

הספר מציע לקרוא את הטקס לא כתיאור ראלי אלא כפנטזיה תנאית העוסקת בסכנות הטמונות בנשים וב(חוסר) האפשרות להתמודד עמן. מוצעת בו פרשנות חדשה למסכת סוטה החידתית, ועמה מבט חדש על היחסים שבין מקדש, מדרש ומגדר בתרבות התלמודית

אֲזַי, כְּמוֹ הִתְלַקְּחוּת בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת בִּלְהָבִים / נִיצָתוֹת בַּלֵּב תִּקְווֹת רוֹטְטוֹת מַעֲדָנִים / וּבְעוֹד רִגְעֵי הַקֶּסֶם כְּמוֹ נִימֵי קֶשֶׁת דַּקִּים רוֹעֲדִים בְּפֶלֶא נְגוֹהוֹת מַזְהִירִים / נִמְתָּחִים אֶל הַנְּשָׁמָה – בְּטֶרֶם נְמוֹגִים -/ הֵם מְפַלְּסִים נְתִיב מֵאִיר אֱלֵי דְּבִיר הַקּוֹדָשִׁים

"המטבח היהודי", הנתפס לא פעם כמטבח של עניים המייצר מזון באלתור ובצמצום, מאפשר לז"ק להציג את תהליך הכנת הארוחה גם כהמחשה חיה לסוגיות של חלוקת משאבים באשר היא. הקוגל, אם תרצו, נעשה ל"עוגה הכלכלית" המפורסמת

הוודאות בדבר מקומן של הנשים בבית הכנסת הייתה כה רבה בעיני החוקרים, עד שבשחזור בית הכנסת בארבל (המאה הרביעית לספירה) שעשו הארכיאולוגים קוהל וואצינגר אוירו דמויות של נשים בגלריה

ציפי לוין-בירון, אביגיל אנטמן וסיון הר שפי הן הזוכות בתחרות "למנצח מזמור" – תחרות שירת נשים בנושא ´אשה ויהדותה´

מֶזֶג אֱלוּל הַשָּנָה / עָשִיר תְּכוּנָה / כְּצִרְעָה הַעוֹשָה לְבֵיתָהּ… שלושה שירים באווירת אלול

בְּכָדֵין וְכָדֵין! – בְבִנְיַן שְׁעָרֶיהָ לִקְדֹּחַ כַּדְכֹד הָאֲבָנִים! / לִשְׁמֹר הַפֶּה מִלְּשׁוֹן הָרָע, לַעַז רְכִילוּת וְהַלְבָּנַת פָּנִים! / וּבִמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ לְתוֹרַת אֱמֶת, לְמִשְׁפַּט וַעֲרָכִים – / לִצֹּק אַחְדוּת אָדָם וְהַמָּקוֹם בְּאַהֲבַת חִנָּם לַאֲחֵרִים!

חברותא של גברים מתכנסת ללימוד של מסכת קידושין. משנה, תלמוד, חיים. שואלים שאלות על התורה מתוך הסתכלות על חייהם האישיים ולמידה מהם, שואלים שאלות על עצמם מתוך הסתכלות בתורה ולמידה ממנה. ד"ר נירה נחליאל במסע אל ספרו של הרב דב ברקוביץ "שעשני גבר – תלמוד בעין הסערה"

"מן התגובות נוסח ה´כביסה המלוכלכת´ אני מתעלמת. זה חסר משמעות בעיני, וזה אפילו מעליב לקרוא לזה מלוכלך. מתייחסים למצב הזה של הרווקות המאוחרת בתור דבר מביש, ולא ייתכן שייתייחסו לרווקים שלנו בתור דבר פסול". חוה דיבון, תסריטאית ´סרוגים´, בראיון לקולך

וּתְכֵלֶת הַשָּמַיִּים טָלִית / פְּרוּשָׂה עָלַי / בְּאַרְבָּע כַּנְפוֹת

בֹּא אָדָם! / טְוֵה עִימִי בִּגְדֵי אוֹר / לְכַסּוֹת עֶרְוַת מָשִׁיחַ / וּבַשִּתּוּף הַמְחֻדָּש / לֹא יִזְדַחֵל עוֹד בֵּינֵינוּ נָחָשׁ

אהוד בנאי יוצא עם ביצוע יפהפה למשנה "שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה". לבתיה כהנא דרור יש כמה השגות על הבחירה של בנאי

כיצד זה שהנשים הפמיניסטיות עוד לא הרימו קול על עוולה המתרחשת אולי גם בבתיהן: נשים עובדות, שהן לרוב גם אימהות, שעזבו הכל מאחוריהן ובאו לשרת את נשות המערב.

לברנס קול נקי מהצטעצעות וממחוות מלאכותיות. קולה מהווה צינור ישיר לפשטות ולנקיות שמאפיינים אותה, גם באלבום וגם בהופעותיה. שיריה ´מתפללים´, בגעגוע וחיפוש אחר האדם והאדמה, האני-עצמי ו-ה´

יְמֵי מָצוֹר עַל עִיר-מִקְדָשׁ וְהָאָרֶץ עוֹד נֶחֱלֶקֶת – שִׂנְאַת-חִנָּם, מִלְחָמָה מִבַּיִת וּמִחוּץ לֶהָבוֹת מַדְלֶקֶת /ֶׁבֶר בֶּן-גּוֹרְיוֹן וּבֶן-שָׂבוּעַ מַאֲכֹלֶת-אֵשׁ בְּעִיר קוֹצֶפֶת /עד כִּי טוֹבִים מֵחַלְלֵי-הָרָעָב – חֲלָלֶיהָ בָּחֶרֶב הַשּׁוֹצֶפֶת

בּחוּץ הַחוּלִין כְּהֶרְגֵּלוֹ נוֹהֵג – שֶׁמְעַט בָּנוּ כַּפַּיִם סוֹפְקִים – וּמַקְשֶׁה לְהַאֲמִין, שֶׁהַגִּבּוֹרִים הָהֵם וּמִזְבְּחוֹת הַדָּמִים לְכֻלָּנוּ – כְּלַאֲבוֹתֵינוּ – בְּשַׁלְשֶׁלֶת הַדּוֹרוֹת אָמְנָם שַׁיָּכִים – –

גברים שבוחרים ללמוד לימוד מגדרי, מזווית גברית, לימוד אחר: הספר "שעשני גבר, תלמוד בעין הסערה" שמתאר את המסע הלימודי הזה, מבקש השתדלות ומאמץ בכניסה לתוכו. ד"ר נירה נחליאל במסע אל ספרו של הרב דב ברקוביץ.

רבקה דויטש צפתה בפרק השלישי של "סרוגים" ויש לה תובנה לרווקים: חיי הנישואים אינם החלום הרומנטי שרעות מדמיינת, וגם לא הכוויה שאמיר הגרוש נושא איתו, הם שותפות עמוקה שיש לטוות במפוכחות ואהבה