יותר ויותר נשים דתיות הופכות לזמרות מקצועיות, וגם ממירות את מזמורי הקודש בטקסטים אישיים מה שמחדד את הוויכוח בדבר הצווי ההלכתי, "קול באישה ערווה" חלק מהזמרות שרות בשמחה בפני גברים אחרות, דווקא הצעירות, מופיעות רק מול נשים אבל אצל כולן המוטיבציה דומה: להתברג במקום טוב, בפלייליסט של הקב"ה
אשה ויצירתה
הזאת נעמי?| הילה אונא
שבועות: "הכנסת כלה" – זיווגין מקודשים| דוד שפרבר
מדרשי שיר לשבועות| מרים קוצ´יק שפר
מגדר ומגזר – על התערוכה "גלו-יה"| דוד שפרבר
תצלומים של נשים בכיסוי ראש הורדו מן התצוגה בתערוכה המתקיימת במכללת ליפשיץ בירושלים. בלחץ תלמידים ורבנים הוחלט לא להציג את היצירות בשעות הלימודים במקום. התצלומים מורדים בזמן הלימודים, וניתלים שוב לכבוד באי התערוכה בשעות קבועות. כך מתגלה בעוז הפער האדיר שבין שיח המיינסטרים הגברי בעולם הדתי לשיח הנשי-פמיניסטי
"גלו – יה" – תערוכה בנושא כיסוי ראש| אבנר בר חמא
"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ"| לאה רוזנצוויג כהן
"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם אֶכָּבֵד" – הוּא אֲשֶׁר-דִּבֵּר וְעוֹד הִבְטִיחַ – / קְדֻשָּׁתוֹ – דַּוְקָא בַּקְּרוֹבִים אֵלָיו לְהַרְאוֹת וּבְיָד חֲזָקָה, בִּיסּוּרִים, לְהַכְרִיחַ – / עַל-כֵּן, אֳלֹהֵינוּ, ´עַל-מָוֶת´ אֲהֵבְנוּךָ – הֻשְׁמַדְנוּ, הֹרַגְנוּ עָלֶיךָ כְּצֹאן לַטֶּבַח! / שֶׁכְּבָר הִשְׁבַּעְתָּנוּ בְּפִי נְבִיאֲךָ כִּי בְּאוֹתָהּ חֵמָה שְׁפוּכָה בָהּ עָלֵינוּ אַתָּה מֶלֶךְ – / בְּאוֹתָהּ יָד חֲזָקָה וּזְרוֹעַ נְטוּיָה – גַּם תּוֹצִיאֵנוּ מֵהָעַמִּים וּתְקַבְּצֵנוּ מִכָּל עִיר וָפֶלֶךְ!
"אליהו ומשיח יבוא" – דימויי משיח בהגדות של פסח| דוד שפרבר
חזון הגאולה באשכנז הוא חזון אפולוגטי נגד הנצרות. הגאולה, על-פי תפיסה זו, היא התשובה הסופית לטענת הנצרות שלפיה גלות היהודים היא עונש על צליבת ישו. לצורך שיקום מעמדם הפוליטי והדתי של היהודים כלל חזון אחרית הימים ביהדות אשכנז חזות קשה של יום דין אוניברסלי, שבו ישפוט האל את האומות המשעבדות את ישראל. הגורל הקשה המצפה לנוצרים באסכטולוגיה היהודית-אשכנזית עשוי להסביר את הקישור שנעשה בהגדות האשכנזיות בין ציור ביאת המשיח לפסוקי "שפוך"
ביקורת על הספר "פמיניזם יהודי" – פרק ד´| חנה קהת
ביקורת על הספר "פמיניזם יהודי" – חלק ג´| חנה קהת
הסיפור הרבני נוהג להעלים נשים בשתי דרכים: הסתרתן ואי-אזכורן* העֲלמתן והדרתן מהשיח. מסורת זו אילצה נשים לחיות בעולם נפרד, כאשר בין שני העולמות היה מונח השקט. הגברים המסורתיים לא חשו את גודל האבסורד בהווייתם החד-מגדרית, והנשים קיבלו את הצנעתן בהשלמה. כדי להמחיש לגברים את תחושת החסר וההעלבון שיוצרת הדרת הנשים מן השיח הלימודי, ניתן לדמיין לרגע עולם הפוך, שבו קיימות נשים בלבד. אדלר מצטטת את אדריאנה ריץ´ שכותבת כי כאשר מציגים בפני גברים את האופציה ההפוכה – עולם המתנהל רק על ידי נשים שגברים מודרים ממנו – הם נבהלים עד מאוד
תפילות הנשים חוזרות הביתה| עליזה לביא
תגובת הרב ברקוביץ לביקורתה של רותי פויכטוונגר על ספרו| דב ברקוביץ
מתוך דברי הביקורת היה נראה שכוונת המחבר בנושא זה לא עבר להתכוונות המבקרת. נדמה שמקור הנתק הוא בצלילי הכתוב. בהקשבה להבדל בין המוזיקה של הביקורת לבין המוזיקה של ספרי חשתי באותו פער רוחני – אינטלקטואלי שבין שפת ההגות הקיומית – החסידית פוסט מודרנית (שלי) לבין שפת האקדמיה המקצועית (של רותי). במפגש נפול זה שבין זרמים רוחניים-אינטלקטואליים שונים בציונות הדתית נמצא אחד הצמתים המרכזיים בגלות הרוח בארץ הגעגוע
בשבח הגעגוע – רותי פויכטוונגר על הספר "געגועי ארץ"| רותי פויכטוונגר
השיבה לארץ ישראל סיימה את הגלות הפיסית, אך גלות הרוח טרם הסתיימה, והיא היוצרת חווית געגוע אל מציאות שבה תהא כאן חברה מתוקנת וצודקת, המושתתת על ערכי התורה. אחד המימדים הדורשים תיקון הוא היחסים בין נשים וגברים, או נשיות וגבריות. חזונו של הכותב בתחום זה, ובפרט ביחס ללימוד התורה הנשי, אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם תובנותיהן של נשים
"יוצאים מארון הקודש"| צחי מזומן
פרס בינלאומי לד"ר עליזה לביא על ספרה "תפילת נשים"| קולך
התפילות שבספר "תפילת נשים" חוצות את גבולות הפזורה היהודית, כמו גם את גבולות הזמן היהודי. הספר כולל לקט של תפילות יהודיות עתיקות ובנות זמננו, אשר נכתבו על ידי נשים ובעבור נשים במגוון של רקעים היסטוריים ותרבותיים. באמצעות התפילות, הטקסטים והנשים היוצרות אנו נחשפים לעולם שכמעט ונעלם מעיננו, ולסיפור שלא תואר בכלי ההיסטוריה והתיעוד המקובלים
ביקורת על הספר "פמיניזם יהודי" – פרק ב´| חנה קהת
ביקורת על הסרט "חרדות"| רונית עיר-שי
ביקורת על הספר "פמיניזם יהודי"| חנה קהת
בעקבות הסוֹטַה – אמנות ושיח אקדמי ביקורתי מתחדש| דוד שפרבר
רוזן-צבי טוען שלא מדובר ב"משנה קדומה" המתארת טקס אמיתי שהתקיים בזמן הבית השני (כפי שהיה מקובל לראות זאת במחקר בעבר), אלא בטקס "מומצא" שקיומו היחיד הוא טקסטואלי – בבחינת לימודו הוא הוא קיומו. הספר מציע לקרוא את הטקס כפנטזיה תנאית גברית העוסקת במיניות בהקשר לסכנות הטמונות בנשים וחוסר האפשרות הגברית להתמודד עמן
מלחמה בצפון| לאה רוזנצוויג כהן
"צוררות זו לזו" – על שיח האמנות והחברה הדתית| דוד שפרבר
מי מפחד מפמיניזם דתי? חיותה דויטש על ספרה של קהת| חיותה דויטש
יהודית והולפרנס כדימוי אמנותי| דוד שפרבר
מרים קוצ´יק שפר: שני שירים| מרים קוצ´יק שפר
אור איתן – חנוכיות פוסט מודרניות| דוד שפרבר
דינה בת יעקב: שני שירים| שרה קורצי
תולדות חוה – בנות, אמהות ונשים נוכריות במקרא| אהובה אשמן
על הספר "מופקרות" – הבנליות של הרוע המנציחה את הזנות| אורית קמיר
מאותה ארץ על פי אותו דיבור| רחל עופר
על הספר "נחמה"| מרגלית שילה
"אוהל משלה": מיצירותיה של נחמה גולן| דוד שפרבר
מה היה קשה לרש"י בפירוש זה: על הספר "נחמה"| גלעד סרי לוי
"נחמה" מספר על חייה של נחמה ליבוביץ, פותח בשורשיה של המשפחה, בקורלנד שבלטביה. משם, על פי סדר האירועים מתארת חיותה דויטש בכישרון את חייה הארוכים של נחמה ליבוביץ. הילדה, ששיחקה עם אחיה החכם ישעיהו, התלמידה והסטודנטית. עלייתה לארץ, לימודיה ומפעל ה"גיליונות" העצום שעסקה בו. כתיבה והפצה של שאלות לפרשת השבוע, כשהיא משיבה לכל פונה ופונה. צעיר וזקן, תלמיד חכם ותיק או מי שכיפת שמים לראשו
הטקס שלא היה – מקדש, מדרש ומגדר במסכת סוטה| ישי רוזן צבי
הַגּוּף כְּתֹנֶת הַנֶּפֶשׁ| לאה רוזנצוויג כהן
אֲזַי, כְּמוֹ הִתְלַקְּחוּת בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת בִּלְהָבִים / נִיצָתוֹת בַּלֵּב תִּקְווֹת רוֹטְטוֹת מַעֲדָנִים / וּבְעוֹד רִגְעֵי הַקֶּסֶם כְּמוֹ נִימֵי קֶשֶׁת דַּקִּים רוֹעֲדִים בְּפֶלֶא נְגוֹהוֹת מַזְהִירִים / נִמְתָּחִים אֶל הַנְּשָׁמָה – בְּטֶרֶם נְמוֹגִים -/ הֵם מְפַלְּסִים נְתִיב מֵאִיר אֱלֵי דְּבִיר הַקּוֹדָשִׁים