לֹא הוּרִיקָן
לֹא טוֹרְנָדוֹ
לֹא טַיְפוּן
לֹא מוֹנְסוּן
גַּם לֹא צוּנָמִי .
שַׁרְקִיָּה[1]
אָנֹכִי
וְגַם עֵת
לְרוּחַ-הָמוֹן אֶתְהַלֵּךְ
וְהָלַךְ-הָרוּחַ הַרְחֵק יִסְחֲפֵנִי
וְתִשָּׂאֵנִי הָרוּחַ
לְכָל הָרוּחוֹת
וְרוּחַ אַחֶרֶת תִּהְיֶה מֵעִמִּי
לֹא אֶרְעֶה רוּחַ.
סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ
וְאֶל סְבִיבוֹתָיו שָׁב הָרוּחַ
וּבִשְׁאָר-רוּחַ
אָשִׁיב רוּחִי
וְרוּחַ חֲדָשָׁה
אֶתֵּן בְּקִרְבִּי:
שׁוֹשַׁנַּת-הָרוּחוֹת
וְרוּחָהּ
שַׁרְקִיָּה
מתוך: אסתר שקלים, שרקיה ,כנרת-זמורה-ביתן, אור יהודה , תשס"ו