לֹא הוּרִיקָן

לֹא טוֹרְנָדוֹ

לֹא טַיְפוּן

לֹא מוֹנְסוּן

גַּם לֹא צוּנָמִי .

שַׁרְקִיָּה[1]

אָנֹכִי

 

וְגַם עֵת

לְרוּחַ-הָמוֹן אֶתְהַלֵּךְ

וְהָלַךְ-הָרוּחַ הַרְחֵק יִסְחֲפֵנִי

וְתִשָּׂאֵנִי  הָרוּחַ

לְכָל הָרוּחוֹת

וְרוּחַ אַחֶרֶת תִּהְיֶה מֵעִמִּי

לֹא אֶרְעֶה רוּחַ.

 

סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ

וְאֶל סְבִיבוֹתָיו שָׁב הָרוּחַ

וּבִשְׁאָר-רוּחַ

אָשִׁיב רוּחִי

וְרוּחַ חֲדָשָׁה

אֶתֵּן בְּקִרְבִּי:

שׁוֹשַׁנַּת-הָרוּחוֹת

וְרוּחָהּ

שַׁרְקִיָּה

 

מתוך: אסתר שקלים, שרקיה ,כנרת-זמורה-ביתן, אור יהודה , תשס"ו