40 מחשבות על “אוננות נשים

  1. אני מבקשת להתייחס נקודתית לכתוב מספר יחזקאל "ותקח כלי תפארתך…" שבואר בצורה ביקורתית מאוד, ושנכתב לגביו שזה נכלל בין הדברים המצמררים. לטעמי, הביקורת הזו עברה את הגבולות שאנו כבני אדם מאמינים באמיתות התורה, יכולים ורשאים להרשות לעצמנו, וצריך לגלות מעט יותר יראת כבוד וגם להכיר את ההקשר שבו נאמרו הדברים ואת הפרשנויות לקטע. לאור ההקשר הכללי, אני מסופקת אם אפשר להעלות דבר להלכה לכאן או לכאן מקטע זה, שכולו אליגוריה ומשל לעבודה זרה. העיון בפרק מלמד שעשיית "צלמי זכר" היא אחת מבין שורת מעשים הנתפסים כהפרת הברית עם ה´, ברית הנתפסת כנישואין, וכמעשה זנות של אישה נשואה, שהיא כפוית טובה על כל החסדים שנעשו עמה. צריך לראות את הכל במכלול אחד, ולאו דווקא עניין זה בנפרד. תמצית תוכן הפרק לפי המלבי"ם היא: "ימשיל את ענין ה´ עם ישראל כמי שמצא אסופי ילדה נעזבת מאבותיה אשר השליכוה בגועל נפשה למדבר שממה, ונדיב אחד עבר שם וחמל על הילדה ושם עיניו עליה לטובה עד שגדלה, ואז נשא אותה לאשה והטיב לה בכל מיני טובות, והיא שכחה את כל תגמולוהי עליה וזנתה תחתיו להכעיסו, כמ"ש ימצאהו בארץ מדבר וכו´ יצרנהו כאישון עינו וכו´ ירכיבהו על במתי ארץ וכו´, וישמן ישורון ויבעט וכו´".
    רש"י משקיף על עניין צלמי הזכר כמשל לניאוף בפועל, ולא כמעשה שנעשה עם חפץ דומם, בכותבו: "צלמי זכר – לפי שדימה אות´ לנקבה זונה דימה את הגלולים לזכר הנואף עמה".
    בעל עקדת יצחק כותב (שער מה) כלהלן: "והיה הדבור השני בלוח השני, מפני שהוא נזק שני וקרוב תחת הרציחה, והוא כנגד לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בלוח הראשון, כי הוא הניאוף הנזכר בכל הנביאים אצל האלהות, וכמו שנאמר (יחזקאל ט"ז) ותעשי לך צלמי זכר ותזני".
    לפרק הזה ביחזקאל יש מעמד מעט מיוחד בהלכה עצמה – קיים דיון לגביו אם קוראים אותו במסגרת ההפטרות, כנאמר בתוספתא מגילה, פרק ג, ח: "הודע את ירושלים נקרא ומתרגם ומעשה באחד שהיה קורא לפני רבי אליעזר הודע את ירושלים ומתרגם אמר לו צא והודיע תועבותיה של אמך". ובבבלי מגילה כה ע"ב: "הודע את ירושלם את תועבותיה נקרא ומתרגם פשיטא לאפוקי מדרבי אליעזר דתניא מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הודע את ירושלם את תועבותיה אמר לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול".
    מכל זה עולה לדעתי שלא ניתן להעלות ראייה כלשהו לשום כיוון מן הנזכר בפרק זה שנאמר בהקשר מאוד ספציפי,ועוסק גם רק באישה נשואה.
    בסוף הדברים כתבת לגבי היחס לכישלון: "שגם הכישלון הוא מכוון מלמעלה, ויש לו מטרה לרומם אותנו בסופו של דבר". גם כאן צריך לגלות זהירות מרובה, ודבריי מכוונים לכלל מערכת שמירת המצוות, ולא לעניין הנוכחי הנדון. הטיעון שגם כישלונות מכוונים מלמעלה בעייתית מבחינה אמונית שכן לאדם ניתנה בחירה חופשית. אני סבורה שדברי הרב ארוש נאמרו בעיקר כדי שלא לנעול דלת בפני השבים, ובעקבות חזרה בתשובה כישלונות יכולים להפוך לזכויות. אבל לא ניתן לדבר לכתחילה על תועלת שיכולה לצמוח מכישלון, כי אם בדיעבד יש להתמודד ולתת הדרכה נכונה. אמנם, כפי שכתבת, ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא.

    יעל לוין

  2. חבל לי מאוד שאין אמירה ברורה בתשובה.. לפי דעתי המאמר הוציא את האוננות כדבר בגדר "הבסדר".. וחבל כי אין זה ממש כך.. כפי שנדמה לי כותבת התשובה כנראה רחוקה מנושא זה אך אני שב"ה די נגמלתי לא מזמן.. מוסיפה שהמאמץ לעזוב את האוננות שווה כל רגע.. שהרי האוננות משפיעה לא טוב עליך.. גם בהרגשות שלך לגבי עצמך וגם במחשבות במשך היום.. אשמח אם יודגש נושא זה!! ולשואלת השאלה עלי והצליחי.. תודה לך ששאלת את השאלה.. הנושא כל כך לא מדובר אצל הבנות עד שחשבתי שאני יחידה הייתי עם בעיה זו.. ושוב תודה לכותבת לשואלת.. וכמובן לאתר שיש מקום כזה בכלל..

  3. אז כן או לא?
    הניסוחים נשמעים מפותלים למדי, מה את רוצה לומר לנערה הזו? שתמשיך? או שתפסיק?

    וסתם דרך אגב שכחת את ונשמרת מכל דבר רע, שבדרך כלל מובא כמקור לאיסור אוננות לנשים.

  4. שואלת יקרה, כפי שכתבה המשיבה, אוננות היא חלק מתהליך ההכרות וההנאה שלך את גופך. אין בה פסול , להפך היא טובה וברעאה וטבעית. מה שפסול הוא היחס השלילי הנלווה לכך. כל עוד מה שאת עושה הוא בנך לבן עצמך או אח"כ בנך לבן זוגך, הוא מותר. אין נכון ולא נכון. אוננות נמצאת בתחום העולם הפרטי שלך, כל עוד את לא פוגעת במעשיך ובמחשבותחך באחר אן בה כל פסול. אני לא מציעה לך להדחיק, זה רק חוזר כפליים ויוצר מערכת שלמה של רגשות אשם שבהרבה יותר הרסנית מאשר אוננות.
    בטחי בעצמך ובגופך והמשיכי כל עוד זה עושה לך טוב.

  5. לכל המחמירים: אוננות אסורה על גברים בלבד כי היא גורמת לשפיכת זרע לבטלה. לנשים אין זרע, אז אין איסור. אפילו שאלתי את הפוסק שלנו בעינייני טהרה, והוא אמר שאין איסור!! ( הוא ראש כולל)
    אז אל תטעו סתם את הנערות והבחורות שכן עושות את זה כי אין איסור כזה. ומה שכתוב ביחזקאל זו ביקורת על רוח הפריצות הכללית, אבל אין איסור על אישה שעושה זאת לבדה בחדרי חדרים!
    כמובן שלא בריא להתמכר לזה, כמו שלא טוב להתמכר לכל דבר אחר. אבל אין איסור בעקרון.

  6. אפתח ואומר, שאני כבר זמן מה במאבק עם עצמי, נגמלת לאט ובייסורים די רבים יש לציין.
    א. לאחר נסיונותיי שלי עם גופי, הגעתי למסקנה שאוננות היא עניין מאוד עצוב. היא מקבעת את הבדידות באופן בלתי מודע. ההסתפקות הזאת במועט, בגוף שלך בלבד, היא מחרידה. למה לא לנתב את הגעגוע הזה, והתשוקה האדירה הזאת, לתפילה שכבר יבוא האיש שלך. למה להצטמצם כל כך.
    ב. בעיניי, העובדה שבן זוגך נמצא איפושהו במרחב העולם החופשי ונאבק מאבק כלשהו עם יצרו המיני, מחייבת אותך. האם נראה הגיוני שאוננות גברית אסורה מכל וכל, ואינני תמימה ואני יודעת שכשם שהיא אסורה כך היא נפוצה, אבל מלווה בהמון ייסורי מצפון, האם נראה הגיוני שבשעה שלהם זה אסור את תענגי את עצמך לאורך שנות ההתבגרות?
    לא יודעת. זו הבנה שהגעתי אליה אחרי זמן ארוך של "היכרות עם הגוף שלי", שבעיניי זה מושג יפה מדי לדבר עצמו. איזרי אומץ והתגברי. אותה היכרות היא התמכרות במילה עדינה.
    ג. אוננות לבטח גורמת להתעסקות נוספת במין, שבעיניי היא לא בריאה כל עוד אין באפשרותך להגיע לסיפוק תשוקותיך. בעיניי, זה לא שווה את זה.

    אפשר בהחלט להגמל. בהחלא בהחלט. אני במאבק יומיומי, אני נוטה להתמכרות מהירה, ואפשר. אפשר גם ליפול, אבל מכאן ועד לומר שנפילה היא דבר חיובי הדרך ארוכה.
    תתחזקי אחותי, את בת 14, תתמודדי ותמצאי מתוכך מקום לצמיחה.

    איתך.

  7. מה הקשר בין הבאת ילדי לבין אוננות ידנית עצמית מה הקשר דיי לסלף יש מצוות פרו ורבו דהינו להביא ילדים מזרע ולא להשחית זרע בחוץ באוננות או בסקס לגבי הטענה שהעלתה הכותבת שגבר מחויב לספק את אישה זה נכון אך הוא מחויב לספק בהתר ולא באיסור ולכן רק בחתונה כשהיא מותרת לו הוא יכול לשכב איתה ולגבי מה שאמרת כשהם מתחתנים תשוקתה יורדת וכבר לא צריכה שיספק אותה ולכן אין טעם לעשות את זה אחרי החתונה כי אחכ תשוקתה יורדת אם כך מה את מציעה לעשות שדתיים רווקים יתחילו לשכב עם רווקות ואחכ כשימאס להם לעבור לרוקה אחרת כמו שמחלימה הקשר בין הבאת ילדי לבין אוננות ידנית עצמית מה הקשר דיי לסלף יש מצוות פרו ורבו דהינו להביא ילדים מזרע ולא להשחית זרע בחוץ באוננות או בסקס לגבי הטענה שהעלתה הכותבת שגבר מחויב לספק את אישה זה נכון אך הוא מחויב לספק בהתר ולא באיסור ולכן רק בחתונה כשהיא מותרת לו הוא יכול לשכב איתה ולגבי מה שאמרת כשהם מתחתנים תשוקתה יורדת וכבר לא צריכה שיספק אותה ולכן אין טעם לעשות את זה אחרי החתונה כי אחכ תשוקתה יורדת אם כך מה את מציעה לעשות שדתיים רווקים יתחילו לשכב עם רווקות ואחכ כשימאס להם לעבור לרוקה אחרת כמו שמחליפים גרבים זה להרבות זימה באיסור כמו שקורה בחברה החילונית כשנמאס לו הוא מרבים זה להרבות זימה באיסור כמו שקורה בחברה החילונית זה נקרא להרבות זימה בעם והדתיים לא רוצים לעבור על המון איסורי עריות עד שיתחתנו מכיון שעריות מותרות כשמקדשים את האישה וכשהם נשואים אחרת זה עון חמור וזנות היה חשוב לי להבהיר את הדברים כי יש אנשים שמשקרים מסלפים משמיטים מעוותים ומטשטשים את ההלכה כדי שאותה בחורה תמשיך לאונן כי הם משוחדים בעצמם וגם מאוננים כמוה לכן רשמתי את הדברים

  8. אוננות לבנות אסורה, הפוסקים כתבו שהדבר נחשב למעשה מכוער, אשה שמתפתה ליפול אחרי יצריה עוברת על "ולא תתורו" והדבר עשוי לגרום לה בעתיד ליפול לתאוות אסורות נוספות, בבחינת עבירה גוררת עבירה, למרות שהאוננות עצמה אין בה איסור הלכתי, כל המחשבות וההתנהגות שנלווית למעשה מכוער זה יגרום לנערה לאבד את הקדושה שיש בה ובעתיד כאשר תקיים אותה נערה ייחסי אישות עם בעלה יהפכו היחסים לגשמיים וגסים, בחורה שתתאפק ותשלוט על יצריה תזכה להפוך את יחסי האישות שלה עם בעלה בעתיד למרגשים, יחסים שיניבו זרע קודש ובנים הגונים ויראי ה´. גם לבנות וגם לבנים אין היתר לאונן, הדבר עשוי לגרור התמכרות שאינה בריאה לנפש האדם. אשה סוטה שעושה עבירה מוגדרת בתורה כאשה "שעושה מעשה בהמה", כשם שאם אדם פותח פתח קטן לקדושה פותחין לו פתח גדול ומסייעין לו, כך אדם הבא להיטמא פותחין לו ומאפשרים לו להיכשל, אולם עבירה גוררת עבירה ומעבירה קטנה בחדרי חדרים מגיעים לעבירה גדולה בחדרי חדרים

  9. המצב האידיאלי היה שתוכלי לפנות בשאלה זו להורייך ומחנכייך, או לדמות חשובה אחרת בקהילה שבה את חייה.

  10. כל מי שחוותה את ההתמכרות הזאת יכולה לאמר כמה יאוש זה מביא ללב, איזה ירידה מוסרית זה עושה, וגם חולשה פיזית. וגם קראתי שלאישה יש אסור של הרהור מעשה זנות, וברור שמעשה כזה בא אחרי הרהורים כאלה.. צריך להתחזק בקדושה בשימחה למצוא את הסיפוק המלא במקומות אחרים , ללמוד ימימה לנקות את הנפש וגם ככה ירד הצורך יותר ויותר.. ובע"ה להתחתן. אני מחזקת את התגובות של הבנות שנלחמות לא לפול לשם גם אני בינהן וזה מעצים אותי מגדל אותי מחזק אותי בע"ה צריך להתפלל על זה הרבה כי "בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואילמלא הקב"ה עוזרו לא יוכל לו".. יש תקווה! יש תקווה! לא להתייאש!!!!!!

  11. הפסוקים אודות האוננות מדברים על מגע מיני בין אישה לאשה שאברי מינן מיחככים זה בזה. ולא על אוננות! אין שום איסור הלכתי לאשה לאונן. הפן האחר הוא – הפן הנפשי, כאשר עוסקים בכך מידי הרבה זה לא בריא לנפש בדיוק כמו שלא בריא להסתרק כל היום או להבדיל – להתפלל כל היום. השאלה היא אך ורק במינון.במילה אחרת – בהתמכרות לדבר.
    וכל הכבוד על השאלה ועל התשובה.

  12. קוראים לו "דברים שרציתי לגעת" והוא מוקדש כולו לנושא הזה.
    המטרה שלו היא לצאת נגד הבושה ולעודד נערות ונשים להרגיש טוב כלפי עצמן.

  13. בתור בחורה דתייה, שנחשפה למושג אוננות בגיל 18 מאד צר לי שלא מדברים על זה והכל נעשה מתחת לשולחן. יצרים וצרכים מיניים הם חלק מהחיים. השאלה היא מה המינון והדרך בה אנו מבטאים זאת. לכל דבר יש נקודת קיצון שאפשר להתמכר ולהגזים. אך משם להגיד שזה דבר אסור-זה כבר מוטעה ולא נכון. מספיק בחורה דתייה מתביישת בגופה ובמיניותה עם כל ההתעסקות בצניעות, הסתרה והתביישות. יש אך ורק דיבור שלילי לגבי אישה וגופה, ואין דיבור חיובי של מה כן?
    לא פלא שבנות דתיות מתקשות אחר כך להגיע לסיפוק מיני והנאה ביחסי אישות בחיי הנישואין, כאשר הנחילו להן שזהו דבר פסול ואסור. כמובן שיש גיל וזמן מתאים, וגם דרך ללמד את הדברים, אך אין שום תירוץ לכך שלא מדברים על זה, ובחורה החווה צרכים מיניים עוברת זאת לבד, וחושבת שהיא מוזרה ויוצאת דופן. אוננות לבנות לא רק שלא דבר פסול, אלא מחבר אותך לגוף שלך, ולמיניות שלך-שאיננו דבר פסול, אלא מבורך. כמובן שלכל דבר יש דרך וצורה, כמו שבאכילה יש מינון, ושתיית אלכוהול וכל דבר אחר בחיים. מדובר כאן בצורך הבסיסי לאהוב את עצמך וגופך, ואך ורק מנקודה כזאת תוכלי להגיע לאהבה ואיחוד אמתי עם אדם נוסף בהמשך. אני מחזקת את השואלת והמשיבה.

  14. שלום
    על״פ הקבלה יש גם לאשה איסור הוצאת זרע לבטלה (אוננות) ולכן גם האשה מצווה על קריאת שמע על המיטה. ותסתכלו בשו״ת של הבן איש חי שמביא את דעת האר״י ז״ל בנושא זה

  15. ציטטתי מפי הרב משה ראיאל הכהן רוט שנתן תשובה לסטודנט.. בבקשה לקרוא עד הסוף.
    ´אוננות´ באשה

    מרבית גדולי ישראל שעסקו בנושא "הוצאת זרע לבטלה" לא הקדישו דברים לתחום ´אוננות´ נשים,
    בעיקר מחמת המציאות השונה באישה מבאיש, אך פוסקים ורבנים בני זמננו נדרשו לשאלה זו, ולאחר עיון בנושא,
    אציג בזאת את מסקנת הדברים.

    למעשה:

    א) לדעת הפוסק הגדול ה"בן איש חי" בספריו "בן איש חי הלכות "ו"עוד יוסף חי הלכות" – מיוסד על דברי,
    רבי יצחק לוריא ז"ל (האריז"ל) בספרו שער הכוונות – האיסור הוא לאשה כמו לאיש, הפגם שנוצר ממעשה זה של האישה,
    הוא בדומה לפגם שנוצר ממעשה זה של האיש, וכפי שאצטט להלן מדבריו.
    ב) הפוסק המפורסם הגאון רבי משה פיינשטיין בספרו – שאלות ותשובות "אגרות משה" – פוסק אף הוא לאיסור,
    מזוויות הלכתיות שונות, לשיטתו האיסור באשה הוא מהטעמים המתוספים לאיסור באיש, לא מהטעמים הראשים,
    שהודגשו בפוסקים באיסור באיש, וכפי שאצטט מדבריו להלן.
    ג) אף לדעת שאר הפוסקים שלא מצאו מקור הלכתי "טהור" לאסור ´אוננות´ באשה, וסבורים,
    שאין אשה מוזהרת כלל על איסור השחתת זרע, וטעמם ונימוקם הוא:
    1. שכן מה שייך השחתה והזרעה מכוונת מצד האשה, כאשר מדובר בתהליך טבעי, ולא תלוי ברצונה של האשה.
    2. לשיטתם איסור השחתת זרע הוא דוקא באיש המצווה על מצות פריה ורביה, ואשה אינה מצווה בפריה ורביה,
    ועל כן אין עליה איסור של השחתת זרע. (ספר "ברכי יוסף" להגאון חיד"א, יורה דעה סי´ של"ה ס"ה)
    אף על פי כן, אף לדעתם יש להמנע מכך, על מנת לקדש ולטהר את מחשבותינו, נפשנו נשמותינו ורוחינו לפני הבורא יתברך.

    ציטוטים ומקורות – לענין ´אוננות´ באשה:

    א) רבי יוסף חיים מבגדד – בן איש חי הלכות, פרשת פקודי, שנה ראשונה, בנושא,
    קריאת שמע שעל המטה, ואלו דבריו:
    "בקריאת שמע זו שעל המטה יכווין לתקן עון קרי ושכבת זרע לבטלה, שיצא ממנו בין בשוגג בין במזיד,
    שימותו הגופים הטמאים המלבישים לנשמות, שעשקה אותם הסטרא אחרא (כוחות הטומאה),
    מכוח אותם טיפות של זרע שיצאו ממנו לבטלה, ויחזרו אותם הנשמות הקדושות לקדושה.
    ויבואו בעולם הזה, כשאר כל נשמות הקדושות… וקריאת שמע זו תועיל גם לאשה, בעבור זרע היוצא ממנה,
    מחמת ריבוי תאווה שמתעוררת בה. שעל זה נאמר: ונגע לא יקרב באהלך, זו אשתך – שנקראת אהל, ועיין בספר הכוונות:
    ב) רבי יוסף חיים מבגדד – בספרו – עוד יוסף חי הלכות

    "ועל השאלה השנית בעניין קריאת שמע שעל המיטה זה פשוט שגם נשים חייבין בה,
    ושייכים גם כן בתיקון הנעשה לזכרים מצד טיפות הקרי למחות המזיקין הנבראים מהם,
    כמו שכתוב בשער הכוונות שכתב רבנו (האר"י) ז"ל וזה לשונו:

    ודע, כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם- המוציא שכבת זרע לבטלה, להיותו בלי אשה.
    כך האשה, בוראה מזיקין בלא איש וכו´"

    ואלו הן דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות במילואן:

    "ונמצא כי עיקר התיקון הוא שיכוין להמית ע"י הק"ש של מטתו אותם הגופים של המזיקים,
    ועי"כ יוכל האיש הזה להעלות עם נפשו אותם הנשמות למעלה אל הקדושה לתקנם בכל לילה.
    ודע כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם המוציא שז"ל להיותו בלא אשה,
    כך האשה בוראה מזיקין בלא איש,
    וזה נרמז בפ´ לא תאונה אליך רעה ר"ל לא תאונה אליך שאתה זכר הרעה שהיא לילית אשת זנונים,
    ונגע לא יקרב כו´ ר"ל נגע שהוא סמא"ל דכורא אל יקרב באהליך שהיא אשתך כמ"ש שובו לכם לאהליכם".

    ג) תשובה הלכתית של הגאון הפוסק הרב משה פיינשטיין – שאלות ותשובות "אגרות משה", חלק אבן העזר א´, סימן סט:

    וזה תוכן דבריו:

    מצאנו שני איסורי הרהור (הסתכלות באשה והרהור בה):

    האחד: מן הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע" – בגמרא מסכת כתובות דף מ"ו למדנו מפסוק זה,
    "אמר רבי פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה", איסור זה חל אף על הרהור באשתו המותרת לו,
    ואיסור הרהור זה כולל: איסור להסתכל באשה נדה, ובאשת איש אפילו מכוערת, בבעלי חיים כשנזקקין זה לזו,
    והחשש הוא שמא מחמת ההרהור יבוא להוציא זרע לבטלה.

    השני: מן הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם",
    בגמרא מסכת ברכות דף י"ב למדנו – "אחרי עיניכם" – "זה הרהור עבירה" – כאן האיסור הוא לא מחשש של הוצאת זרע לבטלה,
    אלא עצם ההרהור לעשות עבירת זנות הוא אסור, כמו שהתורה אסרה "הרהור עבודה זרה",
    עצם ההרהור במחשבה לעבוד עבודה זרה הוא אסור והוא נלמד מהפסוק "אחרי לבבכם",
    כך אסרה התורה את המחשבה לעבור עבירת זנות.

    לכן: מכאן נובע ההבדל הבא, איסור ההרהור הראשון – שנלמד מהפסוק "ונשמרת מכל דבר רע" וסיבתו הוא התוצאה של ההרהור,
    הגורם להוצאה זרע לבטלה – איסור זה לא שייך בנשים, היות ואפילו ´משמוש´ אינו גורם להם דבר,
    בודאי ש´הרהור´ בלבד לא גורם להם כלום, אבל האיסור השני שנלמד מהפסוק "אחרי עיניכם" – "זה הרהור עבירה"
    כאן האיסור הוא לא מחשש של הוצאת זרע לבטלה,
    אלא עצם ההרהור לעשות עבירת זנות, כמו שהתורה אסרה "הרהור עבודה זרה", איסור זה חל גם על נשים.

    וקיים בנשים איסור נוסף והוא: האיסור על האשה להתנהג בפריצות מדין ´דת יהודית´ – כמפורש בגמרא כתובות דף ע"ב.

    סיכום הלכתי:

    מכוח שני איסורים אלו, יתכן ויש לאסור ´אוננות´ באשה, מעצם ההנהגה בפריצות, ושמא תבוא להרהר ´הרהור עבירת זנות´.

    לסיום סיפור אור החיים בגוב האריות:

    סיפר הרבי מליובאוויטש באחת משיחותיו הקדושות – שמעתי מכבוד קדושת מורי וחמי הרבי (רבי יוסף יצחק זצ"ל)
    שאחד שאל אצל הרבי מהר"ש (רבי שמואל מליובאוויטש) בענין ´שמירת הברית´,
    אמר לו הרבי מהר"ש: שענין השמירה הוא כמו שהי´ה אצל האור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר זכותו יגן עלינו.

    פעם נסע ה"אור החיים" עם שיירא במדבר, וכשהגיע שבת לא רצו – בני השיירא – לחכות לו עד צאת השבת – ונשאר לבדו,
    ובא אליו אריה, הראה לו ה"אור החיים" את ´אות הברית´, וכשראה – הארי – זאת, הנה לא זו בלבד שלא עשה לו מאומה,
    אלא ששמרו מכל החיות, ואחרי שבת רכב עליו ה"אור החיים" ונסע עליו עד שהשיג את השיירא, עד כאן הסיפור.
    הסביר – הרבי מליובאוויטש: – אמרו רבותינו ז"ל – "אין חי´ רעה שולטת באדם אא"כ נדמה לה כבהמה",
    ולכן כשראה האריה את ´אות הברית´, ש´ברית´ הוא לשון התקשרות, הי´ ניכר בו במיוחד ה´צלם אלקים´,
    אמיתית ענינו של האדם,
    אזי לא הי´ לו שליטה עליו, ואדרבה, ענינו – של האריה – הוא אלא לשמשו.

    וה´ יתברך יצילנו מכל דבר רע, ונזכה לעבוד את ה´ בקדושה ובטהרה, ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד,
    ונזכה לקיום הכתוב: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם גו´", בגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו אמן.

  16. אני מבקשת להתייחס נקודתית לכתוב מספר יחזקאל "ותקח כלי תפארתך…" שבואר בצורה ביקורתית מאוד, ושנכתב לגביו שזה נכלל בין הדברים המצמררים. לטעמי, הביקורת הזו עברה את הגבולות שאנו כבני אדם מאמינים באמיתות התורה, יכולים ורשאים להרשות לעצמנו, וצריך לגלות מעט יותר יראת כבוד וגם להכיר את ההקשר שבו נאמרו הדברים ואת הפרשנויות לקטע. לאור ההקשר הכללי, אני מסופקת אם אפשר להעלות דבר להלכה לכאן או לכאן מקטע זה, שכולו אליגוריה ומשל לעבודה זרה. העיון בפרק מלמד שעשיית "צלמי זכר" היא אחת מבין שורת מעשים הנתפסים כהפרת הברית עם ה´, ברית הנתפסת כנישואין, וכמעשה זנות של אישה נשואה, שהיא כפוית טובה על כל החסדים שנעשו עמה. צריך לראות את הכל במכלול אחד, ולאו דווקא עניין זה בנפרד. תמצית תוכן הפרק לפי המלבי"ם היא: "ימשיל את ענין ה´ עם ישראל כמי שמצא אסופי ילדה נעזבת מאבותיה אשר השליכוה בגועל נפשה למדבר שממה, ונדיב אחד עבר שם וחמל על הילדה ושם עיניו עליה לטובה עד שגדלה, ואז נשא אותה לאשה והטיב לה בכל מיני טובות, והיא שכחה את כל תגמולוהי עליה וזנתה תחתיו להכעיסו, כמ"ש ימצאהו בארץ מדבר וכו´ יצרנהו כאישון עינו וכו´ ירכיבהו על במתי ארץ וכו´, וישמן ישורון ויבעט וכו´".
    רש"י משקיף על עניין צלמי הזכר כמשל לניאוף בפועל, ולא כמעשה שנעשה עם חפץ דומם, בכותבו: "צלמי זכר – לפי שדימה אות´ לנקבה זונה דימה את הגלולים לזכר הנואף עמה".
    בעל עקדת יצחק כותב (שער מה) כלהלן: "והיה הדבור השני בלוח השני, מפני שהוא נזק שני וקרוב תחת הרציחה, והוא כנגד לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בלוח הראשון, כי הוא הניאוף הנזכר בכל הנביאים אצל האלהות, וכמו שנאמר (יחזקאל ט"ז) ותעשי לך צלמי זכר ותזני".
    לפרק הזה ביחזקאל יש מעמד מעט מיוחד בהלכה עצמה – קיים דיון לגביו אם קוראים אותו במסגרת ההפטרות, כנאמר בתוספתא מגילה, פרק ג, ח: "הודע את ירושלים נקרא ומתרגם ומעשה באחד שהיה קורא לפני רבי אליעזר הודע את ירושלים ומתרגם אמר לו צא והודיע תועבותיה של אמך". ובבבלי מגילה כה ע"ב: "הודע את ירושלם את תועבותיה נקרא ומתרגם פשיטא לאפוקי מדרבי אליעזר דתניא מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הודע את ירושלם את תועבותיה אמר לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול".
    מכל זה עולה לדעתי שלא ניתן להעלות ראייה כלשהו לשום כיוון מן הנזכר בפרק זה שנאמר בהקשר מאוד ספציפי,ועוסק גם רק באישה נשואה.
    בסוף הדברים כתבת לגבי היחס לכישלון: "שגם הכישלון הוא מכוון מלמעלה, ויש לו מטרה לרומם אותנו בסופו של דבר". גם כאן צריך לגלות זהירות מרובה, ודבריי מכוונים לכלל מערכת שמירת המצוות, ולא לעניין הנוכחי הנדון. הטיעון שגם כישלונות מכוונים מלמעלה בעייתית מבחינה אמונית שכן לאדם ניתנה בחירה חופשית. אני סבורה שדברי הרב ארוש נאמרו בעיקר כדי שלא לנעול דלת בפני השבים, ובעקבות חזרה בתשובה כישלונות יכולים להפוך לזכויות. אבל לא ניתן לדבר לכתחילה על תועלת שיכולה לצמוח מכישלון, כי אם בדיעבד יש להתמודד ולתת הדרכה נכונה. אמנם, כפי שכתבת, ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא.

    יעל לוין

  17. חבל לי מאוד שאין אמירה ברורה בתשובה.. לפי דעתי המאמר הוציא את האוננות כדבר בגדר "הבסדר".. וחבל כי אין זה ממש כך.. כפי שנדמה לי כותבת התשובה כנראה רחוקה מנושא זה אך אני שב"ה די נגמלתי לא מזמן.. מוסיפה שהמאמץ לעזוב את האוננות שווה כל רגע.. שהרי האוננות משפיעה לא טוב עליך.. גם בהרגשות שלך לגבי עצמך וגם במחשבות במשך היום.. אשמח אם יודגש נושא זה!! ולשואלת השאלה עלי והצליחי.. תודה לך ששאלת את השאלה.. הנושא כל כך לא מדובר אצל הבנות עד שחשבתי שאני יחידה הייתי עם בעיה זו.. ושוב תודה לכותבת לשואלת.. וכמובן לאתר שיש מקום כזה בכלל..

  18. אז כן או לא?
    הניסוחים נשמעים מפותלים למדי, מה את רוצה לומר לנערה הזו? שתמשיך? או שתפסיק?

    וסתם דרך אגב שכחת את ונשמרת מכל דבר רע, שבדרך כלל מובא כמקור לאיסור אוננות לנשים.

  19. שואלת יקרה, כפי שכתבה המשיבה, אוננות היא חלק מתהליך ההכרות וההנאה שלך את גופך. אין בה פסול , להפך היא טובה וברעאה וטבעית. מה שפסול הוא היחס השלילי הנלווה לכך. כל עוד מה שאת עושה הוא בנך לבן עצמך או אח"כ בנך לבן זוגך, הוא מותר. אין נכון ולא נכון. אוננות נמצאת בתחום העולם הפרטי שלך, כל עוד את לא פוגעת במעשיך ובמחשבותחך באחר אן בה כל פסול. אני לא מציעה לך להדחיק, זה רק חוזר כפליים ויוצר מערכת שלמה של רגשות אשם שבהרבה יותר הרסנית מאשר אוננות.
    בטחי בעצמך ובגופך והמשיכי כל עוד זה עושה לך טוב.

  20. לכל המחמירים: אוננות אסורה על גברים בלבד כי היא גורמת לשפיכת זרע לבטלה. לנשים אין זרע, אז אין איסור. אפילו שאלתי את הפוסק שלנו בעינייני טהרה, והוא אמר שאין איסור!! ( הוא ראש כולל)
    אז אל תטעו סתם את הנערות והבחורות שכן עושות את זה כי אין איסור כזה. ומה שכתוב ביחזקאל זו ביקורת על רוח הפריצות הכללית, אבל אין איסור על אישה שעושה זאת לבדה בחדרי חדרים!
    כמובן שלא בריא להתמכר לזה, כמו שלא טוב להתמכר לכל דבר אחר. אבל אין איסור בעקרון.

  21. אפתח ואומר, שאני כבר זמן מה במאבק עם עצמי, נגמלת לאט ובייסורים די רבים יש לציין.
    א. לאחר נסיונותיי שלי עם גופי, הגעתי למסקנה שאוננות היא עניין מאוד עצוב. היא מקבעת את הבדידות באופן בלתי מודע. ההסתפקות הזאת במועט, בגוף שלך בלבד, היא מחרידה. למה לא לנתב את הגעגוע הזה, והתשוקה האדירה הזאת, לתפילה שכבר יבוא האיש שלך. למה להצטמצם כל כך.
    ב. בעיניי, העובדה שבן זוגך נמצא איפושהו במרחב העולם החופשי ונאבק מאבק כלשהו עם יצרו המיני, מחייבת אותך. האם נראה הגיוני שאוננות גברית אסורה מכל וכל, ואינני תמימה ואני יודעת שכשם שהיא אסורה כך היא נפוצה, אבל מלווה בהמון ייסורי מצפון, האם נראה הגיוני שבשעה שלהם זה אסור את תענגי את עצמך לאורך שנות ההתבגרות?
    לא יודעת. זו הבנה שהגעתי אליה אחרי זמן ארוך של "היכרות עם הגוף שלי", שבעיניי זה מושג יפה מדי לדבר עצמו. איזרי אומץ והתגברי. אותה היכרות היא התמכרות במילה עדינה.
    ג. אוננות לבטח גורמת להתעסקות נוספת במין, שבעיניי היא לא בריאה כל עוד אין באפשרותך להגיע לסיפוק תשוקותיך. בעיניי, זה לא שווה את זה.

    אפשר בהחלט להגמל. בהחלא בהחלט. אני במאבק יומיומי, אני נוטה להתמכרות מהירה, ואפשר. אפשר גם ליפול, אבל מכאן ועד לומר שנפילה היא דבר חיובי הדרך ארוכה.
    תתחזקי אחותי, את בת 14, תתמודדי ותמצאי מתוכך מקום לצמיחה.

    איתך.

  22. מה הקשר בין הבאת ילדי לבין אוננות ידנית עצמית מה הקשר דיי לסלף יש מצוות פרו ורבו דהינו להביא ילדים מזרע ולא להשחית זרע בחוץ באוננות או בסקס לגבי הטענה שהעלתה הכותבת שגבר מחויב לספק את אישה זה נכון אך הוא מחויב לספק בהתר ולא באיסור ולכן רק בחתונה כשהיא מותרת לו הוא יכול לשכב איתה ולגבי מה שאמרת כשהם מתחתנים תשוקתה יורדת וכבר לא צריכה שיספק אותה ולכן אין טעם לעשות את זה אחרי החתונה כי אחכ תשוקתה יורדת אם כך מה את מציעה לעשות שדתיים רווקים יתחילו לשכב עם רווקות ואחכ כשימאס להם לעבור לרוקה אחרת כמו שמחלימה הקשר בין הבאת ילדי לבין אוננות ידנית עצמית מה הקשר דיי לסלף יש מצוות פרו ורבו דהינו להביא ילדים מזרע ולא להשחית זרע בחוץ באוננות או בסקס לגבי הטענה שהעלתה הכותבת שגבר מחויב לספק את אישה זה נכון אך הוא מחויב לספק בהתר ולא באיסור ולכן רק בחתונה כשהיא מותרת לו הוא יכול לשכב איתה ולגבי מה שאמרת כשהם מתחתנים תשוקתה יורדת וכבר לא צריכה שיספק אותה ולכן אין טעם לעשות את זה אחרי החתונה כי אחכ תשוקתה יורדת אם כך מה את מציעה לעשות שדתיים רווקים יתחילו לשכב עם רווקות ואחכ כשימאס להם לעבור לרוקה אחרת כמו שמחליפים גרבים זה להרבות זימה באיסור כמו שקורה בחברה החילונית כשנמאס לו הוא מרבים זה להרבות זימה באיסור כמו שקורה בחברה החילונית זה נקרא להרבות זימה בעם והדתיים לא רוצים לעבור על המון איסורי עריות עד שיתחתנו מכיון שעריות מותרות כשמקדשים את האישה וכשהם נשואים אחרת זה עון חמור וזנות היה חשוב לי להבהיר את הדברים כי יש אנשים שמשקרים מסלפים משמיטים מעוותים ומטשטשים את ההלכה כדי שאותה בחורה תמשיך לאונן כי הם משוחדים בעצמם וגם מאוננים כמוה לכן רשמתי את הדברים

  23. אוננות לבנות אסורה, הפוסקים כתבו שהדבר נחשב למעשה מכוער, אשה שמתפתה ליפול אחרי יצריה עוברת על "ולא תתורו" והדבר עשוי לגרום לה בעתיד ליפול לתאוות אסורות נוספות, בבחינת עבירה גוררת עבירה, למרות שהאוננות עצמה אין בה איסור הלכתי, כל המחשבות וההתנהגות שנלווית למעשה מכוער זה יגרום לנערה לאבד את הקדושה שיש בה ובעתיד כאשר תקיים אותה נערה ייחסי אישות עם בעלה יהפכו היחסים לגשמיים וגסים, בחורה שתתאפק ותשלוט על יצריה תזכה להפוך את יחסי האישות שלה עם בעלה בעתיד למרגשים, יחסים שיניבו זרע קודש ובנים הגונים ויראי ה´. גם לבנות וגם לבנים אין היתר לאונן, הדבר עשוי לגרור התמכרות שאינה בריאה לנפש האדם. אשה סוטה שעושה עבירה מוגדרת בתורה כאשה "שעושה מעשה בהמה", כשם שאם אדם פותח פתח קטן לקדושה פותחין לו פתח גדול ומסייעין לו, כך אדם הבא להיטמא פותחין לו ומאפשרים לו להיכשל, אולם עבירה גוררת עבירה ומעבירה קטנה בחדרי חדרים מגיעים לעבירה גדולה בחדרי חדרים

  24. המצב האידיאלי היה שתוכלי לפנות בשאלה זו להורייך ומחנכייך, או לדמות חשובה אחרת בקהילה שבה את חייה.

  25. כל מי שחוותה את ההתמכרות הזאת יכולה לאמר כמה יאוש זה מביא ללב, איזה ירידה מוסרית זה עושה, וגם חולשה פיזית. וגם קראתי שלאישה יש אסור של הרהור מעשה זנות, וברור שמעשה כזה בא אחרי הרהורים כאלה.. צריך להתחזק בקדושה בשימחה למצוא את הסיפוק המלא במקומות אחרים , ללמוד ימימה לנקות את הנפש וגם ככה ירד הצורך יותר ויותר.. ובע"ה להתחתן. אני מחזקת את התגובות של הבנות שנלחמות לא לפול לשם גם אני בינהן וזה מעצים אותי מגדל אותי מחזק אותי בע"ה צריך להתפלל על זה הרבה כי "בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואילמלא הקב"ה עוזרו לא יוכל לו".. יש תקווה! יש תקווה! לא להתייאש!!!!!!

  26. הפסוקים אודות האוננות מדברים על מגע מיני בין אישה לאשה שאברי מינן מיחככים זה בזה. ולא על אוננות! אין שום איסור הלכתי לאשה לאונן. הפן האחר הוא – הפן הנפשי, כאשר עוסקים בכך מידי הרבה זה לא בריא לנפש בדיוק כמו שלא בריא להסתרק כל היום או להבדיל – להתפלל כל היום. השאלה היא אך ורק במינון.במילה אחרת – בהתמכרות לדבר.
    וכל הכבוד על השאלה ועל התשובה.

  27. קוראים לו "דברים שרציתי לגעת" והוא מוקדש כולו לנושא הזה.
    המטרה שלו היא לצאת נגד הבושה ולעודד נערות ונשים להרגיש טוב כלפי עצמן.

  28. בתור בחורה דתייה, שנחשפה למושג אוננות בגיל 18 מאד צר לי שלא מדברים על זה והכל נעשה מתחת לשולחן. יצרים וצרכים מיניים הם חלק מהחיים. השאלה היא מה המינון והדרך בה אנו מבטאים זאת. לכל דבר יש נקודת קיצון שאפשר להתמכר ולהגזים. אך משם להגיד שזה דבר אסור-זה כבר מוטעה ולא נכון. מספיק בחורה דתייה מתביישת בגופה ובמיניותה עם כל ההתעסקות בצניעות, הסתרה והתביישות. יש אך ורק דיבור שלילי לגבי אישה וגופה, ואין דיבור חיובי של מה כן?
    לא פלא שבנות דתיות מתקשות אחר כך להגיע לסיפוק מיני והנאה ביחסי אישות בחיי הנישואין, כאשר הנחילו להן שזהו דבר פסול ואסור. כמובן שיש גיל וזמן מתאים, וגם דרך ללמד את הדברים, אך אין שום תירוץ לכך שלא מדברים על זה, ובחורה החווה צרכים מיניים עוברת זאת לבד, וחושבת שהיא מוזרה ויוצאת דופן. אוננות לבנות לא רק שלא דבר פסול, אלא מחבר אותך לגוף שלך, ולמיניות שלך-שאיננו דבר פסול, אלא מבורך. כמובן שלכל דבר יש דרך וצורה, כמו שבאכילה יש מינון, ושתיית אלכוהול וכל דבר אחר בחיים. מדובר כאן בצורך הבסיסי לאהוב את עצמך וגופך, ואך ורק מנקודה כזאת תוכלי להגיע לאהבה ואיחוד אמתי עם אדם נוסף בהמשך. אני מחזקת את השואלת והמשיבה.

  29. שלום
    על״פ הקבלה יש גם לאשה איסור הוצאת זרע לבטלה (אוננות) ולכן גם האשה מצווה על קריאת שמע על המיטה. ותסתכלו בשו״ת של הבן איש חי שמביא את דעת האר״י ז״ל בנושא זה

  30. ציטטתי מפי הרב משה ראיאל הכהן רוט שנתן תשובה לסטודנט.. בבקשה לקרוא עד הסוף.
    ´אוננות´ באשה

    מרבית גדולי ישראל שעסקו בנושא "הוצאת זרע לבטלה" לא הקדישו דברים לתחום ´אוננות´ נשים,
    בעיקר מחמת המציאות השונה באישה מבאיש, אך פוסקים ורבנים בני זמננו נדרשו לשאלה זו, ולאחר עיון בנושא,
    אציג בזאת את מסקנת הדברים.

    למעשה:

    א) לדעת הפוסק הגדול ה"בן איש חי" בספריו "בן איש חי הלכות "ו"עוד יוסף חי הלכות" – מיוסד על דברי,
    רבי יצחק לוריא ז"ל (האריז"ל) בספרו שער הכוונות – האיסור הוא לאשה כמו לאיש, הפגם שנוצר ממעשה זה של האישה,
    הוא בדומה לפגם שנוצר ממעשה זה של האיש, וכפי שאצטט להלן מדבריו.
    ב) הפוסק המפורסם הגאון רבי משה פיינשטיין בספרו – שאלות ותשובות "אגרות משה" – פוסק אף הוא לאיסור,
    מזוויות הלכתיות שונות, לשיטתו האיסור באשה הוא מהטעמים המתוספים לאיסור באיש, לא מהטעמים הראשים,
    שהודגשו בפוסקים באיסור באיש, וכפי שאצטט מדבריו להלן.
    ג) אף לדעת שאר הפוסקים שלא מצאו מקור הלכתי "טהור" לאסור ´אוננות´ באשה, וסבורים,
    שאין אשה מוזהרת כלל על איסור השחתת זרע, וטעמם ונימוקם הוא:
    1. שכן מה שייך השחתה והזרעה מכוונת מצד האשה, כאשר מדובר בתהליך טבעי, ולא תלוי ברצונה של האשה.
    2. לשיטתם איסור השחתת זרע הוא דוקא באיש המצווה על מצות פריה ורביה, ואשה אינה מצווה בפריה ורביה,
    ועל כן אין עליה איסור של השחתת זרע. (ספר "ברכי יוסף" להגאון חיד"א, יורה דעה סי´ של"ה ס"ה)
    אף על פי כן, אף לדעתם יש להמנע מכך, על מנת לקדש ולטהר את מחשבותינו, נפשנו נשמותינו ורוחינו לפני הבורא יתברך.

    ציטוטים ומקורות – לענין ´אוננות´ באשה:

    א) רבי יוסף חיים מבגדד – בן איש חי הלכות, פרשת פקודי, שנה ראשונה, בנושא,
    קריאת שמע שעל המטה, ואלו דבריו:
    "בקריאת שמע זו שעל המטה יכווין לתקן עון קרי ושכבת זרע לבטלה, שיצא ממנו בין בשוגג בין במזיד,
    שימותו הגופים הטמאים המלבישים לנשמות, שעשקה אותם הסטרא אחרא (כוחות הטומאה),
    מכוח אותם טיפות של זרע שיצאו ממנו לבטלה, ויחזרו אותם הנשמות הקדושות לקדושה.
    ויבואו בעולם הזה, כשאר כל נשמות הקדושות… וקריאת שמע זו תועיל גם לאשה, בעבור זרע היוצא ממנה,
    מחמת ריבוי תאווה שמתעוררת בה. שעל זה נאמר: ונגע לא יקרב באהלך, זו אשתך – שנקראת אהל, ועיין בספר הכוונות:
    ב) רבי יוסף חיים מבגדד – בספרו – עוד יוסף חי הלכות

    "ועל השאלה השנית בעניין קריאת שמע שעל המיטה זה פשוט שגם נשים חייבין בה,
    ושייכים גם כן בתיקון הנעשה לזכרים מצד טיפות הקרי למחות המזיקין הנבראים מהם,
    כמו שכתוב בשער הכוונות שכתב רבנו (האר"י) ז"ל וזה לשונו:

    ודע, כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם- המוציא שכבת זרע לבטלה, להיותו בלי אשה.
    כך האשה, בוראה מזיקין בלא איש וכו´"

    ואלו הן דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות במילואן:

    "ונמצא כי עיקר התיקון הוא שיכוין להמית ע"י הק"ש של מטתו אותם הגופים של המזיקים,
    ועי"כ יוכל האיש הזה להעלות עם נפשו אותם הנשמות למעלה אל הקדושה לתקנם בכל לילה.
    ודע כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם המוציא שז"ל להיותו בלא אשה,
    כך האשה בוראה מזיקין בלא איש,
    וזה נרמז בפ´ לא תאונה אליך רעה ר"ל לא תאונה אליך שאתה זכר הרעה שהיא לילית אשת זנונים,
    ונגע לא יקרב כו´ ר"ל נגע שהוא סמא"ל דכורא אל יקרב באהליך שהיא אשתך כמ"ש שובו לכם לאהליכם".

    ג) תשובה הלכתית של הגאון הפוסק הרב משה פיינשטיין – שאלות ותשובות "אגרות משה", חלק אבן העזר א´, סימן סט:

    וזה תוכן דבריו:

    מצאנו שני איסורי הרהור (הסתכלות באשה והרהור בה):

    האחד: מן הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע" – בגמרא מסכת כתובות דף מ"ו למדנו מפסוק זה,
    "אמר רבי פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה", איסור זה חל אף על הרהור באשתו המותרת לו,
    ואיסור הרהור זה כולל: איסור להסתכל באשה נדה, ובאשת איש אפילו מכוערת, בבעלי חיים כשנזקקין זה לזו,
    והחשש הוא שמא מחמת ההרהור יבוא להוציא זרע לבטלה.

    השני: מן הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם",
    בגמרא מסכת ברכות דף י"ב למדנו – "אחרי עיניכם" – "זה הרהור עבירה" – כאן האיסור הוא לא מחשש של הוצאת זרע לבטלה,
    אלא עצם ההרהור לעשות עבירת זנות הוא אסור, כמו שהתורה אסרה "הרהור עבודה זרה",
    עצם ההרהור במחשבה לעבוד עבודה זרה הוא אסור והוא נלמד מהפסוק "אחרי לבבכם",
    כך אסרה התורה את המחשבה לעבור עבירת זנות.

    לכן: מכאן נובע ההבדל הבא, איסור ההרהור הראשון – שנלמד מהפסוק "ונשמרת מכל דבר רע" וסיבתו הוא התוצאה של ההרהור,
    הגורם להוצאה זרע לבטלה – איסור זה לא שייך בנשים, היות ואפילו ´משמוש´ אינו גורם להם דבר,
    בודאי ש´הרהור´ בלבד לא גורם להם כלום, אבל האיסור השני שנלמד מהפסוק "אחרי עיניכם" – "זה הרהור עבירה"
    כאן האיסור הוא לא מחשש של הוצאת זרע לבטלה,
    אלא עצם ההרהור לעשות עבירת זנות, כמו שהתורה אסרה "הרהור עבודה זרה", איסור זה חל גם על נשים.

    וקיים בנשים איסור נוסף והוא: האיסור על האשה להתנהג בפריצות מדין ´דת יהודית´ – כמפורש בגמרא כתובות דף ע"ב.

    סיכום הלכתי:

    מכוח שני איסורים אלו, יתכן ויש לאסור ´אוננות´ באשה, מעצם ההנהגה בפריצות, ושמא תבוא להרהר ´הרהור עבירת זנות´.

    לסיום סיפור אור החיים בגוב האריות:

    סיפר הרבי מליובאוויטש באחת משיחותיו הקדושות – שמעתי מכבוד קדושת מורי וחמי הרבי (רבי יוסף יצחק זצ"ל)
    שאחד שאל אצל הרבי מהר"ש (רבי שמואל מליובאוויטש) בענין ´שמירת הברית´,
    אמר לו הרבי מהר"ש: שענין השמירה הוא כמו שהי´ה אצל האור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר זכותו יגן עלינו.

    פעם נסע ה"אור החיים" עם שיירא במדבר, וכשהגיע שבת לא רצו – בני השיירא – לחכות לו עד צאת השבת – ונשאר לבדו,
    ובא אליו אריה, הראה לו ה"אור החיים" את ´אות הברית´, וכשראה – הארי – זאת, הנה לא זו בלבד שלא עשה לו מאומה,
    אלא ששמרו מכל החיות, ואחרי שבת רכב עליו ה"אור החיים" ונסע עליו עד שהשיג את השיירא, עד כאן הסיפור.
    הסביר – הרבי מליובאוויטש: – אמרו רבותינו ז"ל – "אין חי´ רעה שולטת באדם אא"כ נדמה לה כבהמה",
    ולכן כשראה האריה את ´אות הברית´, ש´ברית´ הוא לשון התקשרות, הי´ ניכר בו במיוחד ה´צלם אלקים´,
    אמיתית ענינו של האדם,
    אזי לא הי´ לו שליטה עליו, ואדרבה, ענינו – של האריה – הוא אלא לשמשו.

    וה´ יתברך יצילנו מכל דבר רע, ונזכה לעבוד את ה´ בקדושה ובטהרה, ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד,
    ונזכה לקיום הכתוב: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם גו´", בגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו אמן.

  31. קודם כל מאמר חשוב אני לא רוצה להיכנס לשאלה אם מותר או אסור בכל מקרה אני רוצה להתייחס לציטוט שהבאת "שאז זה מרחיק ובני הזוג לא נזקקים זה לזה" אבל אני דווקא חושבת שלפעמים כן יש צורך באוננות של האישה כדי שתכירא את גופה יותר טוב וכידוע אצל אישה זה קצת יותר מורכב ההגעה לאורגזמה מגבר ולפעמים לוקח יותר זמן ואם אישה לפני קיום יחסי אישיות מעט תחמם את עצמה על ידי אוננות מקדימה זה רק יכול לעזור נכון שהמצב האידאלי זה שהגבר ישקיע בה את כל המשחק מקדים אבל לא תמיד זה מה שקורה בפועל וגם הגבר הצעיר בעצמו חסר ניסיון וידע ולפעמים זה פשוט עוזר וכמו שכתבתה כאן בחורה דתיה במינון המתאים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*