אחרי אסיפת חברות מרגשת ומיוחדת, השורה התחתונה היא שיש ל'קולך' ועד מנהל חדש.
ברוכות הבאות והממשיכות ובהצלחה ל:
אופירה קרקובר
אלישבע פלם-אורן
יעל רוקמן
מיה בודאי פרידמן
מיכל שלם
מירי שלם
נעמה ספראי כהן
קרן מילר ג'קסון
שרה בקרמן
רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם ר' מנחם דגליא: לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפִלות בטלות ההודאה אינה בטלה (ויקרא רבה ט ז)
חילופי משמרות הן הזדמנות לומר תודה לחברות המסיימות: ביטי רואי, גלי נהרי, גילי זיוון, רבקה בן ששון ותמר פרנקל המסיימות את כהונתן בוועד עם בחירת הוועד החדש, ולאילת וידר כהן וריקי שפירא שסיימו את כהונתן בוועד לפני שנה.
ערב פתיחת השנה כלל שיעור מרתק של (כמעט ד"ר) אסתר פישר, ר"מית גמרא במדרשת עין הנצי"ב, אשר בחנה את יחסם של חז"ל לשאלה אם הבדלים מגדריים הם מהותיים או תולדה של הבניה חברתית. דרך הדמיון/השוני בין כוי לאשה, למדנו שוב שאצל חז"ל אין תפיסה של או-או אלא תפיסה של רצף בין דמיון ושוני.
בהמשך הערב התקיים פאנל "קול אישי על קולך"
ד"ר אריאל פיקאר, ממכון הרטמן שהוא גם חבר בקולך, קרא את סיפורה של חנה כמודל של מאבק לשינוי המתחיל בכעס ומרירות, ומסתיים בהשמעת קול של הודיה.
חמוטל גורי, מנכ"לית קרן דפנה, השתמשה בכישוריה כמספרת סיפורים ובירכה אותנו באמצעות דמויות של פיות – כמו פיית הסקרנות ופיית ההכלה והגיוון.
סוזי הוכשטיין, חברה ותיקה בקולך וחברת הוועד המנהל של מת"ן, דיברה על האתגרים של ארגון קולך כארגון קטן – על הצורך לחבר חברות נוספות למעגלי העשייה ולקבוע סדרי עדיפויות בפעילות.
רחלי איבנבוים, פמיניסטית חרדית, התייחסה אלינו כבנות דודות אשר מהדרך שאותה עשו מהווה השראה למאבק של נשים חרדיות לשוויון.
סיימה את הפאנל רחל קרן, ראש בית המדרש בעין הנצי"ב ויו"רית קולך בעבר, אשר דיברה על הצורך בשילוב "סור מרע ועשה טוב" בפעילות הארגון, כלומר מאבק לביעור עוולות מגדריות לצד חיזוק וקידום של נשים דתיות, למשל בעולם הלימוד.
אחרונה דיברה חנה קהת, מייסדת 'קולך' ומנכ"לית 'קולך' עד לאחרונה. חנה תיארה בעקבות פרשת בראשית מודל של קיום אידיאלי, שאחריו בא שבר המוביל למאמץ לתיקון העולם. לדבריה מודל זה עומד גם ברקע העבודה שנדרשת מ'קולך', שברים רבים שקיימים ומבקשים תיקון.
נילי פיליפ, חברתנו מבית שמש, הנעימה בנגינה.
זכינו לערב מעניין ומעורר מחשבה ותודה לכל מי שתרמה להצלחתו וכל מי שהשתתפ/ה בו –
אכן, אחרי החגים התחדש הקול.