2008-08-07
התאריך ט"ו באב הפך בלוח הזמנים היהודי בישראל, וזה שנים לא מעטות, לחג האהבה. כאילו לא די בחג ולנטיין, הקדוש הנוצרי, שחלחל מתוך המסורת הנוצרית ושתאריכו בפברואר בכל שנה למניינם, וכן בחג המשפחה, שם שאימצו מורות וגננות ללבן, הפך גם יום ט"ו באב למותג שאנטי-רומנטי המציע לכם בכל אמצעי הפרסום האפשריים טיסות בשמי הארץ, זרי פרחים ובלונים צבעוניים, תכשיטים, בובות וכרטיסי ברכה מצועצעים, והתרגעויות ספא לסוגיהן השונים.באנציקלופדיית המידע באינטרנט מופיע ט"ו באב כחג האהבה והפיוס.
בלוח התאריכים הישראלי זהו, באופן אזוטרי למדי, היום לסגירת פנקסי הבוחרים, ובחוף צמח בכנרת חוגגים נערים ונערות את ליל האהבה. ובכן, על שום מה אהבה, ועל שום מה פיוס?
המשנה בסוף מסכת תענית מתארת את החג כאירוע חברתי עממי, מעין חגיגת כרמים, שבה יוצאות בנות ישראל לבושות לבן, שהינו צבע אחיד וחגיגי, לכרמים וממתינות לבן זוגן שיגיע. מי מתנאה בשל יופיה, מי בשל ייחוסה המשפחתי וכן הלאה (וכמובן שישנן סיבות נוספות…). לכאורה, מסמל הבגד הלבן אחידות הסיכויים, אבל חז"ל יותר מרומזים על שונות הסיכויים בשל מצב כלכלי, חברתי, משפחתי וכו'.
חז"ל רומזים בסוף מסכת תענית לתאריך זה כציון אירוע היסטורי, למקרה פילגש בגבעה. בני בנימין, שאנסו נערה משבט יהודה וגרמו למותה, נודו על ידי בני ישראל והוחרמו מלהתחתן עם בנותיהם. כפתרון למצוקת בני השבט, שכן נתמעטו עקב עונש זה, הותר לבנות ישראל לחולל בכרמים, ולבחורים, מאידך, ניתן לצאת וליקח להם את זו אשר חפץ לבם. אם כן, מתווספת כאן המשמעות של חג שבו ניתנת מחילה והשלמה, אם כי בדרך לא מוצהרת, למעשה שלא ייעשה.
ההיבט הדרמטי ביותר שאותו מונים חז"ל לתאריך ט"ו באב הוא מחילת מתי מדבר, שבו חל, לדברי חז"ל, חטא המרגלים בתשעה באב, ובכל שנה לאחר מכן חפרו אנשים קברים לעצמם וחיכו למותם.בשנת הארבעים למדבר. משלא מתו, הרהרו שמא טעו בתאריך, ונכנסו שוב מדי לילה לקברים וחיכו למותם. כשהגיע ט"ו באב, ליל ירח מלא, הבינו שהעונש בוטל, ומאז חזר ה"דיבור" למשה שניטל ממנו, אותו כוח נבואה שנלקח ממנו בשנה השנייה לאחר החטא. אז גם תמה תקופת גזרת הנדודים, והגיעה תקופת דור באי הארץ. על פי ספרי המוסר והחסידות, החל מיום ט"ו באב מתחילה תקופת ההכנה לימי הדין (ר"ה ויום כיפורים), ועוד לפני ראש חודש אלול נוהגים אנשי מעשה לאחל "לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו", כך שמשמעותו של יום זה מרמזת על הרהור וחשבון נפש, ומעצימה את כוחו של יום זה.
זוהי גם חגיגה של הטבע: החג נחוג בכרמים, שגם להם חלק נכבד בתפאורת חג אוהבים. חג חושני, שבו מבשילים ענבים עסיסיים, חג שבו הצבע והטעם משכרים את העין ואת הלב (עוד טרם דריכת הענבים והפקת היין). בשיר השירים מוזכר: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (א, יד); "אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי" (ח, ב). האלגוריה בין הפיתוי החושי ובציר הכרם היא מובנת וציורית.
ט"ו באב הינו גם חג הנמצא על רצף תהליכי עזיבת ימי הצער והאבל של העם על חורבן ביתו, ונמשך בבניית בית ומשפחה בעם היהודי. מה גם שט"ו באב חל ביום ירח מלא, ובני ישראל נמשלו ללבנה, שעד שהיא מתמעטת וקטנה, מיד היא ממשיכה לגדול ולהתמלא, מה שמאוד מסמל את תהליך השקיעה בחורבן, ואת ההתאוששות והפריחה עם חג "לבן" שסמלו בנייה והמשכיות. יש לזכור גם שט"ו באב הוא מקביל בהופכיות אסטרונומית לט"ו בשבט, גם הוא חג שמסמל נטיעה והתבססות בקרקע, ביסוד. ואולי זה "ראש השנה לאילנות" לעומת "ראש השנה למשפחות" בלוח היהודי.
אז מה אנו מוצאים – בין מתנה לפינוק, בין ספא לחיבוק?
אנו מוצאים חג מחובר לשורשי טבע, לשורשי היסטוריה, ולשורשים רכים וטריים של זוגות בדרך להקמת בית פיזי ורוחני בעם ישראל. זהו גם חג של מיצוי והבשלה של תהליכים ב"כרם" הזיווגים, ומצד אחר, גם יום של "בדרך אל…", מאבל לתקומה. זהו חג שהוא צומת זמנים בין זיכרון חטאי עבר וחורבן הבית, לבין מילואה של לבנה ולובנם-רעננותם של בגדי הכלולות. חג שמשתקף כמראה לט"ו בשבט, הניצב מולו במשמעות פיזית אדמתית, ומביא איתו פן משלו של מחילה והשלמה עם העבר, בד בבד עם צמיחה והקמה.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.
כדאי להזכיר כי ט"ו באב נזכר גם כ"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה" (בבלי בבא בתרא, קכא ע"א) ויש בזה רמז לא רק לסיפור "פילגש בגבעה" אלא גם לסיפורן של בנות צלפחד, שנאסר עליהן להינשא למי שאינו בן השבט שלהן.
אני אוהבת לחשוב שהבנות יצאו לחולל בכרמים כדי לחגוג את נצחונן של חמש נשים נפלאות ומעוררות השראה – חגלה, נעה, מחלה, מלכה ותרצה…
סקירה נחמדה. אפשר להוסיף את דברי חז"ל, ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מאימרה זו אפשר ללמוד 2 דברים (לפחות):
1. ט"ו באב הוא יו"ט חשוב.
2. ט"ו באב עומד בהשוואה ובאותה דרגה של יום הכיפורים.
חבל שיום גדול זה איבד היום הרבה ממשמעותו המקורית שנתנו לו חז"ל והיום מוצג כחג זול של אהבה ותאווה.
(אגב, זו לא תופעה חד-פעמית. כמעט כל חגי ישראל, בהווייתם הישראלית, ניטל זיו כבודם. פורים (שלפי החסידות, אפילו יום כיפור הוא רק כ"פורים", כמו פורים) הפך לחג של תחפושות. חנוכה (ניצחון האור על החושך, ניצחון הרוח היהודית) הפך לחג של פסטיבלים (מחקים דרכי הגויים), חול המועד הפך לחג של טיולים (במקרה הטוב, בארץ הקדושה, ובמקרה הפחות טוב, בחו"ל), חג שבועות (חג מתן תורה. התורה שמייחדת את היהודי מהגוי ומבטאת את הקשר והבחירה לה´) הפך לחג קולינרי, של טעימות וטעמים (וגם פסטיבל הסגידה לעגל הזהב!!! כמה אבסורד!!). ראש השנה (יום הדין!!) הפך לחג של ביקורי משפחות. על שבת אין מה לדבר. המכוניות שגודשות את הכבישים והציבור שממלא את חופי ארצנו, רומסים את הקדוש לעם ישראל.