אני יודעת מניסיוני, בתור האישה הראשונה שנבחרה לכהן כחברה במועצה דתית בישראל, כי הרבה דרכים למקום, ואין דומה "חלון הזדמנויות" אחד למשנהו. במקרה שלי, היה זה ראש מועצה מקומית דתי אך לא כפוף להסדרים פוליטיים מתוצרת מפלגה דתית כלשהי, איש אמיץ אשר הנהיג חבורה של צעירים למהפכה בסדרי ניהול היישוב שלנו, ירוחם, על אפה ועל חמתה של הפקידות הממשלתית הספקנית לגבי יכולותיה של ה"פריפריה". ויש לי הוכחה לתזה הזו: במקביל למאבק שלי כאן (1986-1988) קיימה עו"ד רינה שעשוע-חסון אותו מאבק בדיוק ברמת השרון. לא ידענו אז זו על זו; עובדה היא כי פרנסיה של ירוחם עמדו במסכת הלחצים שהופעלה עליהם לוותר על פריצת הדרך הזו, בעוד פרנסיה של רמת השרון נקטו סחבת עד הבחירות המקומיות הבאות, אשר ביטלו מאליהן את בחירתה של שעשוע-חסון לתפקיד – להם, ככל הנראה, לא היה אינטרס להתעקש על מהלך לא פופולרי בקרב הפקידות הממשלתית בירושלים…
"חלון ההזדמנויות" של גרוס הוא שונה. בימים שלאחר ביטולו של משרד הדתות וחלוקת המחלקות השונות שלו בין משרדי הממשלה האחרים; בימים של הכרזות תכופות אודות חיסול כל המועצות הדתיות והפיכתן למחלקות מן המניין ברשויות המקומיות; בימים של גזירות כלכליות הניתכות על השלטון המקומי ומתבטאות בפיטורים, בהחלפת עובדים קבועים בעובדים חסרי הגנה של חברות כוח אדם, ובהלנת שכר ממושכת; בימים של ביטול תקנים כדי להקטין את הוצאותיה ואחריותה של מדינת הרווחה – מה לנו כי נלין על ביטול שכר מקופת הציבור ליושבי ראש מועצות דתיות, והפיכת תפקידם להתנדבותי? ואם תשאלו היכן יימצא לנו מאגר כשרונות לא מנוצלים דיים כדי למלא את החסר, הנה התשובה: נשים, כמובן!
בחברה לא שוויונית, בה מקבלות נשים פחות תגמול כספי מגבר על משרה זהה, בה נאלצות נשים להיאבק זמן ממושך יותר על קידום – בחברה כזאת נוצר בהכרח פער איכותי בין נשים לגברים במשרות מקבילות. בכל דרג נתון יימצאו נשים יותר מוכשרות ומשכילות מן הגברים (שהרי התקדמותן הלאה מתעכבת), ובכל דרג נתון יימצאו נשים העובדות יותר בהתנדבות מן הגברים (שהרי הן מתוגמלות פחות). בחברה בה ממשיכים לתגמל גברים "כי הם המפרנסים הראשיים" ואילו הנשים מביאות הביתה "רק את המשכורת המשנית", אפשר עדיין למצוא נשים מצויינות המוכנות לעבוד בהתנדבות, ולא גברים ברמתן, שהרי הללו מעדיפים להשתעבד בזמנם הפנוי לפרנסה נוספת בשכר. מבחינת תהליך קבלת ההחלטות של כל משפחה, הסדר זה הוא רציונלי לחלוטין – אם האישה דווקא תעבוד יותר, תגדל הכנסת המשפחה פחות!
למען הסר ספק אדגיש כי אני מציעה התבוננות מפוכחת ב"חלון ההזדמנויות" הזה, ועם זאת – התבוננות אופטימית ביותר: כך דרכן של התחלות, שהן נקרות לנו בדרכים שונות ומשונות, וההמשך – בבחינת "מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחיקוך…" יירגעו נא רבני כפר סבא המודאגים: כשהזדמנתי למועצה הדתית בירוחם לפני נישואיה של בתי כדי להוציא לה תעודת רווקות, אמר לי הרב דוד מלול, מרא דאתרא, "כשאת היית כאן, היה בסדר!" אני בטוחה כי גרוס נכנסת לתפקיד ברוח נכונה ובשרוולים מופשלים. אני זוכרת: תקציב, ניהול ספרים, ניקיון מקוואות, גדר בית עלמין, תחזוקת העירוב, מי משלם שכר למשגיחי הכשרות, תברואה באיטליזים, נסיעות לקברי צדיקים, תזמורת להקפות שניות, מלגות ללומדי/ות תורה, שיפור השירות לציבור, שקיפות בסיוע לבתי הכנסת השונים, הקפדה על נורמות עבודה נאותות. תפקיד שהוא "רק" אדמיניסטרטיבי. עסקי ציבור באמונה.
את הכותרת שאלתי מן התלמוד הבבלי, מסכת עבודה זרה (כ"ח ע"ב). לא כאן המקום להיכנס לפרטי הסוגיה, אסתפק בהבחנה העולה ממנה בקשר ל"אישה חשובה", הנזכרת במסכת פסחים (ק"ח ע"א) כמי שחייבת כמו הגברים בהסיבה בליל הסדר, בבחינת יוצאת מכלל סתם נשים[1]. לנגד עינינו עומדות כמה דוגמאות מן העבר: חנוכה מאחורינו ועמו מעשה יהודית אשר מתוארת כמסיבה באהלו של הולופרניס בבחינת "אישה חשובה" (יהודית י/20, י"ב/15-16), ופורים עדיין לפנינו ועמו אסתר המלכה המסיבה במשתה שערכה למלך ולראש השרים (אסתר ז/8). בשני המקרים המדובר בודאי ברגעים היסטוריים יוצאי דופן – ובנשים יהודיות יוצאות דופן המותירות רושם עצום על גדולי עולם: הן מפתיעות את הכל בכניסתן לטריטוריה גברית מובהקת, וביכולתן להתנהל בה באומץ ומתוך נאמנות לעמן.
במסכת עבודה זרה נוספת על כל אלה הבחנה נוספת. "אישה חשובה בין אנשים" היא אישה שגברים יראים ממנה על שום סמכותה וכוחה, כלומר היא בולטת בחשיבותה מעל הגברים אשר סביבה. לעומת זאת, "אישה חשובה בין הנשים" היא אישה הבולטת בין הנשים שסביבה לעיניהם של הגברים המתבוננים בה, היינו, היא יפה יותר מהן. כך בעולם בו שררה הפרדה גמורה בין תפקידיהם של גברים לתפקידיהן של נשים; המבט הגברי הוא המדרג גם את הגברים בינם לבין עצמם, וגם את הנשים בינן לבין עצמן. מבט זה מופנם על ידי גברים ונשים גם יחד, ועל פיו ראוי לְפַנּוֹת מקום לאישה בטריטוריה הגברית רק כאשר היא יוצאת דופן בכוחה ו/או ביופיה.
עיון מחודש ב"חזקות" הלכתיות אלו של חז"ל התרחש כבר במוצאי ימי הביניים, כאשר נקבע כי "כל הנשים שלנו מיקרי (=נקראות) חשובות"[2]. במילים אחרות, אם חז"ל ראו "אישה חשובה" כחריגה מעצם הגדרתה וכמי שאינה יכולה בשום פנים ואופן להפוך למודל חינוכי, לאמת מידה נורמטיבית – ברור כי החלת ה"חזקה" הזאת על כל הנשים מעידה על שינוי בעצם ההגדרה, על הפיכתה לנורמה כללית חדשה, מודעת לעצמה ולסביבה!
נשים דתיות המכהנות בתפקידים ציבוריים שונים[3] מובילות מהלך, המאתגר את הנטיה של חלקנו לגלוש חזרה אל "חזקות" אודות נשים, שהיו יפות לשעתן ולא לימינו, כפי שמעידים דורות של פוסקים הלכתיים. לכל אחת מהן "חלון ההזדמנויות" משלה, ובצדו החשש שמא יכלאו אותה בתוך גדרי ה"אישה החשובה" של חז"ל, החריג הנסבל בקושי ובלבד שלא יהיה לו שום המשך. יישר כוחן של כל אלו להפוך את "חלונות ההזדמנויות" הללו לפתח תקווה לכל הנשים, על שום חשיבותן בין הא/נשים כולם/ן. כן ירבו.
[1] הראשונים והאחרונים דשו רבות במושג אמוראי סתום זה ובגדריו ההלכתיים בדורות שונים. ראו למשל אביעד הכהן, "'נשים עצלניות הן'? 'נשים חשובות הן'!", עלון שבות י"א, ניסן תשנ"ח, עמ' 63-82.
[2] הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים תע"ב/ד, בעקבות המרדכי ורבנו ירוחם.
[3] לבירור יסודי של סוגיה זו בהלכה ראו הרב אריה אברהם פרימר, "נשים בתפקידים ציבוריים בתקופה המודרנית", ספר הזיכרון לרב יהודה גרשוני ז"ל, 2004.