217 מחשבות על “בג"צ: גם נשים יוכלו להספיד את יקיריהן

  1. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  2. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  3. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  4. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  5. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  6. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  7. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  8. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  9. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  10. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  11. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  12. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  13. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  14. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  15. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  16. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  17. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  18. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  19. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  20. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  21. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  22. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  23. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  24. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  25. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  26. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  27. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  28. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  29. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  30. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  31. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  32. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  33. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  34. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  35. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  36. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  37. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  38. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  39. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  40. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  41. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  42. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  43. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  44. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  45. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  46. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  47. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  48. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  49. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  50. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  51. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  52. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  53. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  54. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  55. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  56. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  57. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  58. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  59. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  60. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  61. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  62. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  63. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  64. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  65. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  66. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  67. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  68. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  69. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  70. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  71. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  72. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  73. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  74. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  75. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  76. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  77. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  78. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  79. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  80. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  81. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  82. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  83. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  84. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  85. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  86. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  87. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  88. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  89. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  90. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  91. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  92. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  93. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  94. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  95. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  96. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  97. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  98. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  99. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  100. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  101. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  102. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  103. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  104. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  105. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  106. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  107. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  108. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  109. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  110. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  111. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  112. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  113. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  114. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  115. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  116. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  117. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  118. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  119. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  120. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  121. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  122. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  123. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  124. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  125. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  126. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  127. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  128. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  129. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  130. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  131. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  132. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  133. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  134. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  135. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  136. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  137. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  138. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  139. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  140. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  141. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  142. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  143. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  144. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  145. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  146. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  147. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  148. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  149. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  150. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  151. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  152. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  153. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  154. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  155. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  156. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  157. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  158. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  159. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  160. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  161. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  162. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  163. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  164. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  165. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  166. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  167. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  168. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  169. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  170. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  171. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  172. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  173. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  174. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  175. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  176. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  177. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  178. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  179. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  180. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  181. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  182. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  183. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  184. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  185. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  186. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  187. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  188. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  189. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  190. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  191. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  192. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  193. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  194. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  195. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  196. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  197. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  198. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  199. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  200. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  201. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  202. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  203. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  204. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  205. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  206. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  207. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  208. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  209. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  210. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

  211. כשהוגשה העתירה יצרתי קשר עם קרובות משפחה שלי שהספידו בבית העלמין בירושלים, והן צירפו את עדותן. אני מאד שמחה שהעדויות האלו עזרו לעתירה, יישר כוח לרבקה לוביץ´- סופו של הצדק לנצח!

  212. הנשים צריכות לעמוד על זכותן בכל מקום.
    הן חייבות להתמודד עם הבעיה של הדרה ולהתעמת בכל מקום עם הגברים שאינם ערים מספיק ליכולות, לצרכים של הנשים.
    גם הנוהג שלאחר הקבורה מציבים 2 שורות של גברים והגברים האבלים עוברים ביניהם, ואילו נשים אבלות, "הן בחזקת לא אבלות" לא מתיחסים אליהן כלל.
    זה פשוט נוהג נפסד שהנשים צריכות לעמוד על זכותן להציב 2 שורות של נשים, על מנת לנחם את האבלות.

  213. גם לא היה לי ברור אם הן רוצות לדבר?
    מדוע שנשים תספדנה. מספיק שהגברים שמייצגים את הנשים עושים זאת.
    מדוע הנשים צריכות להדחף לכל מקום.
    זה ממש לא צנוע.

  214. פרוש: היום זה קבורה, מחר בג"ץ יפסוק מה כשר
    ח"כ מאיר פרוש זועם על החלטת השופטים לאפשר לנשים לשאת הספדים במסע הלוויה: "זו התערבות גסה בהלכות קבורה, מחר יכתיבו לנו את דיני הכשרות"
    ynet פורסם: 18.04.07, 12:44

    "אם בג"ץ קובע היום סדרי קבורה, הוא יכתיב מחר גם את דיני הכשרות. אנו עדים לטירוף מערכות במדינה. בג"ץ שוב גורם למבוכה ולתדהמה, כאשר קבע לחברה-קדישא את סדרי הקבורה, בניגוד לנהוג על פי הדין והמסורת. היום זה התערבות גסה בהלכות קבורה בבתי העלמין, ומחר ישבור בג"ץ את כל החומות ויכתיב אף את דיני הכשרות", כך מגיב ח"כ הרב מאיר פרוש (יהדות התורה) להחלטת בג"ץ מאמש לאפשר לנשים לשאת הספדים בעת מסע הלוויה.

    העותרות, ליאת בר ורבקה לוביץ´, טענו כי רב העיר פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, הורה שלא לאפשר לנשים השתתפות פעילה ונשיאת הספדים בלוויות שמתקיימות בבית העלמין "סגולה" בעיר, משום שזהו "מנהג ירושלים" שאומץ גם בפתח תקווה. על פי ההנחיות, משתפות הנשים רק בטקס שנערך בבית הלוויות מבלי להספיד, והן לא מלוות את המת אל מקום הקבר. השופטים קיבלו את טענות העותרים לפיהן הדבר סותר את עקרון השוויון, מפלה לרעה את הנשים וכן מפלה בין תושבי פ"ת לתושבי ערים אחרות.

    הרב פרוש קובע היום כי "בדיני האבלות בהלכה היהודית משתקפים הכאב שבפרידה מאדם יקר, ובאותה עת גם האמונה בהפרדה שבין הגוף והנפש". לדבריו, בקהלת נאמר ´וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תושב אל האלוקים אשר נתנה´. הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח שהקב"ה נפחה באפנו תהיה צרורה בצרור חיי הנצח. ומכאן, נגזרו ביהדות כל דיני האבלות – משעת הקבורה ואילך. מצווה היא כמובן בין היתר לספוד למת, אך כשם שישנם על-פי דין ימים האסורים בהספד – כך נקבע המנהג מקדמת דנן לגבי מין המספידים. מודעה

    "לא נשארו לנו הרבה דברים בקונצנזוס כמו ההלוויה היהודית, הקבורה המסורתית ומנהגי האבלות המקובלים שמאחדים את כל הרבדים בחברה הישראלית", מדגיש הרב פרוש, "יש לצערנו הרב שסעים רבים בתוכנו, ובג"ץ רוצה כנראה בחוסר רגישות מוחלטת ליצור שסע נוסף – להקריב מסורת מאחדת בת מאות דורות, על מזבח גחמה של פרט זה או אחר".

    על פי ח"כ פרוש, "רבנים ומורי הלכה אינם סרים למרות או למשמעת של הערכאות המשפטיות החילוניות – בכל הקשור לדינים והלכות. עצמאותם ואי תלותם הרוחנית – היא היסוד והמסד לקיום מדינת היהודים. לכן, התערבות בג"ץ בנושאי קבורה היא בלתי נסבלת, וראוייה לכל גינוי".

  215. רבקה יקרה כל הכבוד על מאמצייך. אני יודעת כמה כוחות נפש וגוף צריך כדי לשנות דברים. המשיכי לתקן עוולות אנחנו איתך!

  216. כל הכבוד לטו"ר רבקה לוביץ על פועלה בעניין אמירת הספד הנשים. קראתי את התגובה של הרב פורוש ואיני יודע על מה הוא מדבר. הלא על חשיבות אמירת ההספד כבר מובא בערוך השולחן [יו"ד סימן שד"מ סע´ א´] וז"ל: בגמ´ משמע בכמה מקומות דעניין ההספד הוא חובה על כל מת שיהיה כל שאינו רשע וכן מבואר מדברי הרמב"ם ריש פי"ב שכתב ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשים ליתן שכר מקוננים ומקוננות וסופדין אותו וכו´ עכ"ל וכן מדברי הטור וש"ע ריש סימן זה שכתבו מצוה גדולה להספיד וכו´ משמע כן. עכ"ל. מהלכה זאת, ניתן ללמוד שיש מקוננים ומקוננות, דהיינו גברים ונשים המקוננים ואילו כאשר מדובר בהספד, הרי שסופדים אותו, לשון זכר, כלומר גבר הוא המספיד. כך הוא לכתחילה בכל הספד, על אף שלא מצאתי כתוב שיש איסור מפורש שאשה תאמר הספד. אלא שככל הנראה המנהג היה שרק הגברים מספידים. אמנם היו מקומות בהם בעבר, האשה לקחה חלק פעיל באמירת ההספד. כך גם מובא בספר החיים [סימן מג] וז"ל: ועתה בזמננו בטל המנהג ההספד המקוננות והמעוננות בפה ובחלילין. עכ"ל. ומשמע שהיה זה מנהג מקובל שדוקא היו אלה נשים, אשר הספידו את המת בפה, כלומר בהרמת קול ואמירת דברים לכבוד המת בנוסף להשמעת החלילין. גם במקומי [אליכין], המנהג הוא שנשים זקנות מקוננות על המת. בין שהמת הוא גבר, בין שמדובר באשה. אותן מקוננות, מצמידות בידן מטפחת על הפנים ומשמיעות ספק קינה ספק בכי, ספק מעין הספד על המת [בתימנית], בקול גדול ליד הקבר או פעמים אף בבית האבל . למעשה זהו מעין הספד של נשים על המתים. מנהג זה, מקורו עוד מחו"ל [תימן], הידוע לכל מי שעוסק בחסד של אמת עם יוצאי תימן. אגב, בו ברגע שמסירות את המטפחת מן הפנים, הרי שהן משתתקות. כיצד ההלכה מתייחסת להספד? ההלכה רואה בכך חובה, הנה כי כן כך מובא בערוך השולחן [שם. סע´ ג´] וז"ל: אמנם יש להבין מי ומי הם החייבים בהספד דהא יתבאר בסי´ זה שמספידים את הכל איש ואשה תנוק ותנוקות וכי אפשר שכל העיר יספדום בתמיה ולכן נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר ואם יש מנהג לשכור מקוננות וחלילים להספד מחוייבים לעשות כן לבד על בת כשהיא נשואה החיוב הוא על הבעל כמ"ש ואם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה. עכ"ל. הלכה זאת, מלמדת אותנו שבעבר, נשים היו משתתפות פעילות בטקס הקבורה, על ידי השכרת המקוננות. מקוננות אלה היו חלק מההספד יחד עם החלילים. אלא שכיום כל זה אינו נוהג. ברם עדיין אפשר לקחת דוגמה מהלכה זאת שנשים היו חלק מאמירת ההספד. ומדוע שלא נאמר שדברי הערוך השולחן [שם.] ש´אם אין מנהג בזה כמו בזמנינו שלא שמענו המנהג הזה כלל יספידום בעצמם בדברים ובכיות אם מעט ואם הרבה´, שמכוונת גם לנשים? כשיש מצב שישנו מת ואין מי שיודע להספידו מבין הגברים. האם לא תחול החובה להספיד את המת גם על ציבור הנשים, במידה ויש מי שהיא היודעת להספיד?
    ועוד כתב בערוך השולחן [שם.] וז"ל: נראה דעל סתם בני אדם חייב ההספד על הקרובים שהם בוכים ומספידים את המת ומספרים בשבחם מה שיש ביכלת בלתי הפלגית או במעשה אבותיהם כמו שיתבאר. עכ"ל. הנה כי כן, כפי שכתב בערוך השולחן [שם.] חובת ההספד הוא על הקרובים. האם אין הנשים בכלל הקרובים, כפי המתואר בהלכה [שם.], שהם בוכים ומספידים את המת? מ"מ, גם אם כוונת הלכה זאת רק לגברים שיספידו, גם איסור על הנשים להספיד לא מצאנו כאן.
    את הנשים מספידים כפי שמספידים את הגברים, הוה אומר כל אחת ואחד כראוי לה או לו. כך כתב בערוך השולחן [שם. סע´ ז´]:וז"ל וכשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן ונספדות בין האנשים והחכמים אין זה גנאי ואם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד והדריכה בניה בדרך התורה אומרים הספד לפני מיטתה כמו שמספידין איש חשוב. עכ"ל. אם יש להספיד את האנשים והנשים כראוי להם, מדוע שלא נאפשר לאשה להספיד? הלא יתכנו מקרים בהם כבוד המת הוא שתספיד אותו דוקא אשה. למשל כאשר האשה היא אשתו או בתו וכיו´. או כדברי הלכה זאת [שם.] וז"ל: אם אשה חשובה היא כגון שהיתה בעלת צדקה או עוסקת בצדקות או החזיקה יד בעלה שיוכל ללמוד תורה והדריכה בדרך התורה עכ"ל. או לא פחות מכובד בימינו, או אפשרי, כאשר האשה היא תלמידה חכמה. כל אלה דוגמאות של נשים שמן הראוי היה שיספידו את המת. בחיי היום יום נשים קמות ומדברות בפני קהל בהרצאות או בעבודה וכו´. מה שונה מעמד זה של אמירת ההספד לרעה, עד שיש מקומות שאין מאפשרים בהם לנשים להספיד? פעמים, שנשים הרוצות להספיד נאלצות לנקוט בכל מיני תחבולות. כגון שמספידות מיד בתום הקבורה או שהאבלים כופים את דעתם על החברה קדישא ומתעלמים מהנחיות החזן.
    גם בהלכה הבאה אנו רואים שדין אחד לאשה ולגבר לעניין ההספד [שם. סע´ יב´] וז"ל: לא כל המתים מכניסין לבה"כ ולבהמ"ד להספידו אלא תלמידי חכמים ונשותיהם. עכ"ל. הנשים מוכנסות לבית הכנסת משום ש´אשת חבר אשת תלמיד חכם כחבר כתלמיד חכם עצמו וצריך לכבדה´. מ"מ לפחות לעניין ההספד יש כאן שויון. מדוע אם כן, שלא יהיה גם כן שויון בין המינים, לענין מי אומר את ההספד? האם באמת יש חוסר צניעות בכך שתעמוד אשה מכובדת או תלמידה חכמה, בפני קהל גברים ונשים ותספיד את המת?
    רבי שמעון פרנקפורט [מאה 17 אמסטרדם] כתב בספר החיים [סימן מג]: ´ומצווה גדולה להספיד על המת כראוי´. ועל אף שלא עלה על דעתו של גאון זה להסביר את דבריו כאילו כוונתו היתה שנשים יכולות להספיד גברים. מ"מ אפשרי הוא שבהספד ´כראוי´, במצבים מסויימים יהיה אפשר להכליל גם נשים המספידות גברים.
    מ"מ, לשאלתי דרך אתר השו"ת של הרב יעקב אריאל, תשובתו היתה וז"ל: בדרך כלל אין זה נהוג, אולם אם יש צורך מיוחד בכך יש שאינם מונעים זאת מאישה. עכ"ל. מדבריו עולה שאין שום איסור שהאשה תספיד את המת. מדוע אם כך הוא שלא תספדנה הנשים לכתחילה?! יתירה מכך, לא רק שבמקרה הנדון בג"ץ לא פגע בהלכה אלא דוקא הגן עליה מפני אלה המבקשים לתת להלכה פירוש מחמיר ומצמצם. מן הראוי היה לכפות על כל חברות הקדישא לנהוג כהוראת בג"ץ, אלא שמקנן בלבי ספק אם ביתר בתי הקברות, רבני החברה קדישא וחזניה יקיימו את פסיקת בג"ץ. מרדכי עבדיאל.

  217. הבעייה היא לא [רק] בעצם ההספד, צניעות וכדומה, אלא בעיקר : שינוי המנהג. לא משנים ממנהגי הקבורה הנוהגים בעיר והחברה קדישה נלחמים על זה בכל כוחם. שינוי המנהג עלול [על פי הקבלה] לגרום למגיפה וכבר היו מקרים. ומי שמאמין[ה] ראוי שתאמין גם במה שלא מתאים לה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*