מחשבה אחת על “בקשה לייצוגית: 104 מיליון על הדרת נשים ברדיו

  1. הפואנטה המצחיקה-עצובה במדיניות זו של "קול ברמה" היא שזהו כידוע קולה של רחל אמנו (ירמיהו ל"א). חיפשתי צידוק הלכתי להלכה זאת ומצאתי אותו, כמדומני, בסיפור מאוצר הפולקלור היהודי:
    מסופר על רבנית מלומדת אחת ששאלה את בעלה הרב: מדוע אחרון העגלונים בשוק, שאינו יודע צורת אות, מברך כל בוקר "שלא עשני אשה" ואילו אני, אשה מלומדה, נאלצת לברך בהכנעה והשלמה "שעשני כרצונו"? הרב הסביר לאשתו כי דרך העולם היא שהזכר השפל ביותר נעלה על הנעלה בנקבות. הרבנית הפנימה. לכבוד השבת הבאה הלכה הרבנית לשוק וקנתה למרק השבת תרנגול זקן ומצומק במקום הפרגית הצעירה שהיתה קונה תמיד. בזמן הסעודה הכניס הרב לפיו כף מרק ראשונה ומייד פלט אותה בגועל: מה זה? מה הכנסת למרק? אתה בעצמך אמרת לי כי הזכר השפל ביותר וגו´, ענתה הרבנית בחוצפה. נכון מאד, ענה הרב, אלא שנקבות משביחות לאחר מותן…
    מהפסיקה של רבני קול ברמה אני למד שלא רק שהן משביחות לאחר מותן, אלא שכמו היין המשומר, הן מוסיפות שבח עם השנים. לפיכך רחל, מרים, חנה ודבורה כבר השביחו מספיק והן מותרות לבוא בקהל הקדוש של מאזיני התחנה. לעומת זאת, רחל (בלובשטיין), לאה גולדברג, זלדה ואפילו נחמה לייבוביץ, עדיין לא עברו את תנאי הסף המחמירים, שלא לדבר על נשים חיות ממש.
    עכשיו, לאחר שהבנתי, נחה דעתי, ובא לציון גואל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*