31 מחשבות על “גבורת המיילדות וגבורת שרה

  1. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  2. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  3. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  4. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  5. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  6. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  7. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  8. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  9. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  10. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  11. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  12. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  13. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  14. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  15. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  16. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  17. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  18. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  19. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  20. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  21. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  22. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  23. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  24. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  25. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  26. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  27. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  28. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  29. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  30. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

  31. קודם כול, המאמר הזה של חיותה נדפס גם בספר העשור לקולך, השמיעיני את קולך, עמ´ 54-55.
    שנית, אני מעלה מעט נוסטלגיה ונשכחות.
    כשראיתי עתה את המאמר נזכרתי במכתב ששלחתי לחיותה בעקבות פרסומו, ואני מצרפת את גוף המאמר.

    חיותה שלום,
    אני מצרפת בהמשך העתקה של קטע מתוך פרוש הגדה של פסח לר´ חיים פאלאג´י שפגשתי בו. זאת בהקשר למאמרך ב"קולך", פרשת שמות. במאמר זה הזכרת שתי נקודות השוואה מרכזיות בין שהותה של שרה במצרים לבין המיילדות העבריות. האחת היא הקבלה בין "והרגו אותי ואותך יחיון" לבין "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון". ההשוואה האחרת היא הנזכר בסוטה ובשמות רבה בדבר תביעתו של פרעה את המיילדות לדבר עברה, שהוא בבחינת מעשה שרה שניטלה לבית פרעה. בעוד ההשוואה הראשונה מופיעה מפורשות במקור מדרשי, מדבריך עולה כי הרעיון השני רמוז, כשלא הבאת סיוע לו ממקור כלשהו. והנה, בקטע המובא להלן מופיעה מפורשות תפיסה זו.
    "ובא וראה מפלאות תמים דעים דנאמן לשלם שכר טוב בעמל"ם והוא מאי דאמר אלי בן חכם יוסף תהלות נר"ו על מ"ש הרב ש"ך עה"ת בס´ שמות ביזת מצרים היה שכר הנשים וביזת הים היה שכר האנשים כמ"ש רז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים דימו אותה לכסף ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים היתה לנשים שהם נשתעבדו יותר מן האנשים וזהו שאלה אשה משכנתה כלי כסף יע"ש. ומורינו הרב כהנא רבה ז"ל בס´ מדרש תלפיות במע´ ב´ נתן טעם לדבר כיע"ש ובן פורת יוסף הי"ו ההוא אמר טעם נכון והוא מהדין קרא אשר לפנינו דפרעה גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון ופירשו חז"ל דכל הבת היו רוצין דחביבא עליהן בהמתן של ישראל וא"כ כשם שנתן פרעה בעד שרה ואברהם היטיב בעבורה כן היה ביזת מצרים לנקבות דהיו רוצין אותן כמו שרה וכנגד מה שגזר שהזכרים ישליכום למים נתן להם ה´ שכרם מן המים ביזת הים ויען היה לזכרים יותר צער לכן נתן להם בביזת הים יותר דאשה קרקע עולם ואינו בסוג המחטיאו יותר מההורגו ואת"ל דהוא כן הרי יש הפרש דהבנות הוא כשתחייו ויתגדלו לאחר זמן רב ולא סבלו צער בעבורן אכן הזכרים דהיה בעת ההיא הצער לדונם במים לכך נתן שכרם יותר ומן המים אלו דבריו יצ"ו. ומה טוב לפי"ז מ"ש חכמי´ ז"ל דביזת מצרי´ נמשך ממה שנתן פרעה בעד שרה דהכל הולך למכוון אחד וק"ל ועיין בילקוט ראובני קובץ גדול דנ"ט ע"ב דהביא דביזת מצרים כביזת שכם זה חמור וזה חמור זה בתחילה דם מילה וזה בתחי´ דם יע"ש והתם נמי בשכם יה כי בעד אשה דלא עביד דינא בלא די"נה :(ר´ חיים פאלאג´י, הגדת חיים לראש, ירושלים תשמ"ו, עמ´ קכח, פסקא כה).
    בברכה,
    יעל
    חיותה השיבה לי במייל בכותבה שלא הכירה את המקורות הללו.
    מובן שהמקורות הללו אינם ידועים מאוד ברבים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*