יקרת פרידמן קוראת לנו הנשים לא לזנוח את ה"לימוד הנשי". בעצם, מה זה בדיוק לימוד נשי?

אני מנסה לחשוב על תלמידי ותלמידות חכמים, ולדייק : ר' נחמן למד תורה כמו גבר או שהיה קצת נשי? ותמר רוס, מלמדת כמו אישה או שאולי לא? ונחמה לייבוביץ'? והרב שלמה קרליבך? והרב אפשטיין? ומלכה פיוטרקובסקי? והרב שג"ר ז"ל? (ושום דבר ברצף השמות אינו מתכוון להעמיד את הדמויות הנ"ל  במישור אחד אלא רק לעניין לאפיון גבריות/נשיות) נדמה לי שכאשר מפרקים את העניין הנשי והגברי אל תוך המציאות, ניסיון החיים שלנו מורה שאיך לומר, זה קצת מורכב.

יקרת מנסה לאפיין את הנשי, ציטוט: "אשה היא תפילה, גמישות, מצבים משתנים, הורמונים ווירטואוזיות יומיומית. כל מה שיש ב"אשת חיל" טמון בה: ביטחון, גמילות חסדים, לבוש של עוז והדר. היא בית, חינוך ושׂחוק. היא דיבורי חכמה ועיניים צופיות".

יסלחו לי הקוראים שאני מנטרלת מעט את המרכיבים הדבשיים: אשה היא תפילה? ומשה רבנו לא התפלל? ואברהם אבינו, ויונה הנביא? וכל החיילים שקיבלו צל"ש לא הגיבו ל"מצבים משתנים", ומה עושה כל מנכ"ל בחברה בינונית? ותסכימו איתי שאין לנשים מונופול על גמילות חסדים (הוי, כמה העולם היה פשוט לו כך היה). אז מה שנשאר מן הפיוטיות של הפיסקה הנ"ל הם: בית, הורמונים ולבוש. הרי לכן הנשיות, וחזרנו אל נקודת המוצא. בנות, אל תשכחנה להיות נשים. צדקניות.

מתכון לחלה בפרשת שבוע
נכון, מסובך להגדיר את "הנשי" על דרך החיוב. וכך יקרת, כמו אחרים לפניה, נאלצת להגדיר את האזורים בהם אין לדעתה, מקום לנשיות. היא יותר מרומזת שעבור נשים "פיצוח תוספות" זה "פלפול בעלמא". אז מה, נשיות זה רק רגש משתפך, או אולי לימוד תורה נשי זה כשמוסיפים מתכון לחלה בסוף גיליון פרשת שבוע?

היא גם התייאשה מהגברים: "הם עייפים ומיובשים ואינם מספקים את הסחורה" בואו ונגלה את הסוד הגלוי מזמן: הכישלון ארוך השנים של הוראת גמרא בישיבות התיכוניות הוא זה שייִבש את הגברים. אולי המבט הכבוי בעיני האבות, זה שמזדהה עם עוינות הבנים לגמרא, הוא זה שמעיב על בן העשרה שתיארת בדרכו לאהבת תורה? אולי, רק אולי, אם תבוא אמא הביתה ותאמר בגאווה "פיצחתי את התוספות" – או אז יראה הילד בעיניה של אמא אהבת גמרא מהי?

ולרגע אחד – יסלחו לי הקוראים – אני מבקשת להסיר את כפפות השנינות (למרות שמאחורי כל הטיעונים אני עומדת ברצינות גמורה) יש שפה לעולם ההלכה, וכדי שנשיות – תהא אשר תהא הגדרתה – תיקח חלק בשיחה, הנשים צריכות להפוך את הגמרא לשפת אמן. כולנו זקוקים להשתתפות נשים בשיחה ההלכתית המתפתחת. על מנת שכך יקרה (וגם בכלל) חשוב שנהיה קצת יותר גמישים בחלוקה שהיא רק כאילו מובהקת בין הגברי והנשי.

אני שמה נפשי בכפי ומעיזה להציע להזמין את הרבנית ימימה למכינת "בני דוד" בעלי או לעתניאל. לא זכיתי לשמוע אותה אבל אם יקרת כתבה כך בהשראתה האם אין בדבריה משהו מספיק משמעותי, חיוני, ומרומם נפש שיוכלו להפנים גם הגברים הצעירים? אני משוכנעת שאם הגברים הצעירים ישמעו את הרבנית ימימה, והבנות במדרשת הרובע יפצחו "תוספות" תתקרב אלינו הגאולה. הרבה יותר מהר. אמן כן יהי רצון.