אם נסתפק בעיון מקראי בלבד אודות דמותה של מרים, נתקשה להבין את חטאה, ממה הוא נובע, גם דבריו של אהרון בתפילתו להחלמתה אינם ברורים. רק עיון משולב בסיפור המקראי אודות מרים, ובמדרשים המשלימים את הסיפור, יוצר תמונה שלמה, ומבהיר את הקשיים השונים. מעיון זה עולה דמותה של מרים כבעלת גישה, מסורה אוהבת ודואגת למשפחתה בפרט ולעם ישראל בכלל, הדאגה לחיות, להמשכיות, הוא החוט המקשר בין כל אזכרותיה של מרים.
בשמות רבה פרשה א: מי היו המילדות, … רבי שמואל בר נחמן אמר אשה ובתה, יוכבד ומרים, ולא היו למרים אלא ה' שנים, … אמרו רז"ל הולכת הייתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה, והייתה זריזה, …פועה שהייתה נופעת יין בתינוק אחר אמה, ד"א …פועה שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת, …ד"א פועה שהופיעה פנים כנגד פרעה, וזקפה חוטמה בו ואמרה לו אוי לו לאותו האיש כשיבוא האלקים ליפרע ממנו, נתמלא עליה חמה להרגה, שפרה שהייתה משפרת על דברי בתה ומפייסת עליה, אמרה לו אתה משגיח עליה תינוקת היא ואינה יודעת כלום.
מרים עוד בהיותה ילדה קטנה הייתה מחזקת ואפילו מחייה את התינוקות. וכבר בגיל זה אנו פוגשים את יכולת המנהיגות שלה, היא פונה למלך השליט, לפרעה, ואומרת לו דברים קשים. מרים דאגה לכל עם ישראל, להמשכיותו, ופעלה תוך סיכון עצמי. דברים אלה הרשימו את פרעה עד כדי כך שביקש להרוג אותה, ורק בזכות אמה, יוכבד, פרעה מוותר.
מרים דאגה לכלל עם ישראל וגם למשפחתה. על הפסוק "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי, ותהר האשה ותלד בן…" (שמות ב'), אומר המדרש בתלמוד בבלי,סוטה יב א: וילך איש מבית לוי – להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה בעוה"ז ולעוה"ב! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך! עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.
מרים לא דואגת רק ליילודן של הנשים, אלא היא גם דואגת למצב של הריון. מרים כאן בולטת כמנהיגה אמיתית, בעלת חזון, בעלת ראייה לטווח רחוק. אם עמרם מנהיג הדור, ישלח את אשתו, יעשו כך כל האחרים, ולא תהיה המשכיות לעם ישראל, וכך תמצא גזירתו של פרעה מתממשת.
מרים דאגה לכלל עם ישראל, אבל מעבר לכך מספר המדרש שהיא התנבאה לגבי הבן שייולד לעמרם ויוכבד.
שם יג א: …שהייתה מרים מתנבאת ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל; וכיון שנולד משה, נתמלא כל הבית כולה אור, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתיך! וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה: בתי, היכן נבואתיך! והיינו דכתיב: (שמות ב) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, לידע מה יהא בסוף נבואתה.
מרים ממשיכה לקחת אחריות, היא שומרת על החזון, על מה שיהיה בעתיד, היא דואגת למימושה של אפשרות הגאולה.
הפסוקים המתארים את חטאה של מרים אינם ברורים דיים.
במדבר פרק יב: ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח: ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר וישמע ה':
דברי מרים ואהרון סתומים, הנושא עליו דברו הוא האשה הכושית, והתורה מדגישה שדבריהם היו אמת "כי אשה כושית לקח". מתשובתו של הקב"ה אנו מבינים שהחטא היה בהשוואה אותה עשו מרים ואהרון, בינם לבין משה. ואלמלא העונש החמור לא היינו מבינים שהחטא כל כך קשה.
הקב"ה קורא בדחיפות לשלושת בניו, לשלושת האחים, למשה אהרון ומרים להתייצב, לאחר מכן הוא מפריד בין משה לאהרון ומרים, הוא מסביר להם את ההבדל בין משה לבינם, ובכעס רב, במעין טריקת דלת, הוא עוזב אותם. לאחר הסתלקותו, ולאחר שגם הענן מסתלק, פתאום מתברר, שעיקר הכעס מכוון למרים.
שם: והענן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת:
אהרון מופתע מכך שמרים נענשה, או מכך שרק היא ולא הוא יחד איתה, והוא מיד פונה למשה מבקש סליחה ומבקש שיתפלל בעבורה. (גם חז"ל תוהים על כך ולכן הם מפרשים "ויפן- שנפנה מצרעתו", גם הוא נענש בצרעת).
שם: ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו:
אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו:
בתפילתו של אהרון אנו נזכרים בתפקידה הקודם של מרים כמיילדת, אהרון מציין את נושא הלידה, החיות, זו שהחייתה את התינוקות, "שהייתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת", זו שבזכותה נולד משה, והייתה המשכיות לעם ישראל, האם מגיע לה עונש כזה?
משה מתפלל לה' על מרים, והקב"ה סולח מעט, ומתאר אותה כבת מבויישת, שצריכה להתחבא בפינה, במקום מרוחק, בגלל חמתו של אביה.
שם: ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף:
מה בכל זאת דברו מרים ואהרון בעניינו של משה. המדרשים מסבירים לנו את דבריהם.
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) קלח: במדבר: (א') וכן מצינו אהרן ומרים שספרו לשון הרע על משה ובאה עליהם הפורענות, שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה. הלכה צפורה ושחה לה למרים אמרה, כששרתה רוח הקדש על אלדד ומידד היו הכל שמחים… אמרה מרים אשרי בניהם של אלו ואשרי נשיותיהם! אמרה לה צפורה אשרי בניהם ואוי לנשותיהם. אמרה לה למה? אמרה לה מיום שנזקק אחיך לרוה"ק לא הייתי לו לאשה, הלכה מרים ודברה לאהרן, ודברו שניהם דברי תלונה על הצדיק… ומה אמרו עליו? מרים אמרה עלי הדיבור (רוה"ק) ולא פירשתי מבעלי, אהרן אמר עלי הדיבור ולא פירשתי מאשתי, וזה זחה דעתו עליו ולכך פירש מאשתו.
מרים ראתה ברכה בכך שאנשים מתנבאים, וציפורה הסבירה לה שאין זה כך, שמשה כבר לא חי איתה חיי אישות מכיוון שהוא מקבל נבואה מהקב"ה. מרים, כפי שעשתה עד כה, דואגת למשפחתה, ולהמשך החיות של עם ישראל, היא פונה לאהרון, ושני האחים הגדולים משוחחים על האח הקטן. הם דואגים לו. האם זהו חטא כל כך חמור? ניתן למצוא במדרשים שתי גישות לחטא זה, מתוך המדרש לעיל, עולה ביקורת כלשהי, ייתכן שטון הדברים אינו נקי, "דברו שניהם דברי תלונה על הצדיק". אבל במדרשים אחרים אנו רואים גישה שונה, אין בכך דברי תלונה אלא מגמה חיובית.
יל"ש פרשת בהעלותך רמז תשלז: והרי דברים ק"ו ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות ובאחיה הקטן ממנה ובינה לבין עצמה שנאמר וישמע ה' כך נענשה, המתכוון לדבר בחברו לגנאי ולא לשבח ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות במי שגדול ממנו ולפני אחרים על אחת כמה וכמה.
כוונתה של מרים הייתה טובה, אנו זוכרים את כוחה בסיפור דומה מאד, כשאביה גרש את אמה. היא דאגה ללידתו של משה, היא שמרה עליו כשהונח ביאור, והיא שוב דואגת לחיותו, להמשכיותו. אך כאן חל שיבוש כלשהו. בפעם הקודמת, כשדאגה ודיברה על כך, הסיום היה הצלחה, עמרם עשה ליוכבד מעשה ליקוחין, וכך כל העם, ומרים ואהרון על פי המדרש רקדו לפניהם, מדוע כאן הסוף השתנה, מדוע הוא כל כך קשה? האם הייתה צריכה לדעת שתפקידה הסתיים?
במדבר יב טו: ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים:
יל"ש פרשת בהעלותך רמז תשמב: והעם לא נסע ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך עכב לה הקב"ה ארון ושכינה כהנים ולוים וישראלים ושבעה ענני כבוד שנא' והעם לא נסע עד האסף מרים.
והעם זוכר עדיין את זכויותיה של מרים ומחכה לה…
בשמות רבה פרשה א: מי היו המילדות, … רבי שמואל בר נחמן אמר אשה ובתה, יוכבד ומרים, ולא היו למרים אלא ה' שנים, … אמרו רז"ל הולכת הייתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה, והייתה זריזה, …פועה שהייתה נופעת יין בתינוק אחר אמה, ד"א …פועה שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת, …ד"א פועה שהופיעה פנים כנגד פרעה, וזקפה חוטמה בו ואמרה לו אוי לו לאותו האיש כשיבוא האלקים ליפרע ממנו, נתמלא עליה חמה להרגה, שפרה שהייתה משפרת על דברי בתה ומפייסת עליה, אמרה לו אתה משגיח עליה תינוקת היא ואינה יודעת כלום.
מרים עוד בהיותה ילדה קטנה הייתה מחזקת ואפילו מחייה את התינוקות. וכבר בגיל זה אנו פוגשים את יכולת המנהיגות שלה, היא פונה למלך השליט, לפרעה, ואומרת לו דברים קשים. מרים דאגה לכל עם ישראל, להמשכיותו, ופעלה תוך סיכון עצמי. דברים אלה הרשימו את פרעה עד כדי כך שביקש להרוג אותה, ורק בזכות אמה, יוכבד, פרעה מוותר.
מרים דאגה לכלל עם ישראל וגם למשפחתה. על הפסוק "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי, ותהר האשה ותלד בן…" (שמות ב'), אומר המדרש בתלמוד בבלי,סוטה יב א: וילך איש מבית לוי – להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה בעוה"ז ולעוה"ב! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך! עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.
מרים לא דואגת רק ליילודן של הנשים, אלא היא גם דואגת למצב של הריון. מרים כאן בולטת כמנהיגה אמיתית, בעלת חזון, בעלת ראייה לטווח רחוק. אם עמרם מנהיג הדור, ישלח את אשתו, יעשו כך כל האחרים, ולא תהיה המשכיות לעם ישראל, וכך תמצא גזירתו של פרעה מתממשת.
מרים דאגה לכלל עם ישראל, אבל מעבר לכך מספר המדרש שהיא התנבאה לגבי הבן שייולד לעמרם ויוכבד.
שם יג א: …שהייתה מרים מתנבאת ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל; וכיון שנולד משה, נתמלא כל הבית כולה אור, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתיך! וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה: בתי, היכן נבואתיך! והיינו דכתיב: (שמות ב) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, לידע מה יהא בסוף נבואתה.
מרים ממשיכה לקחת אחריות, היא שומרת על החזון, על מה שיהיה בעתיד, היא דואגת למימושה של אפשרות הגאולה.
הפסוקים המתארים את חטאה של מרים אינם ברורים דיים.
במדבר פרק יב: ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח: ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר וישמע ה':
דברי מרים ואהרון סתומים, הנושא עליו דברו הוא האשה הכושית, והתורה מדגישה שדבריהם היו אמת "כי אשה כושית לקח". מתשובתו של הקב"ה אנו מבינים שהחטא היה בהשוואה אותה עשו מרים ואהרון, בינם לבין משה. ואלמלא העונש החמור לא היינו מבינים שהחטא כל כך קשה.
הקב"ה קורא בדחיפות לשלושת בניו, לשלושת האחים, למשה אהרון ומרים להתייצב, לאחר מכן הוא מפריד בין משה לאהרון ומרים, הוא מסביר להם את ההבדל בין משה לבינם, ובכעס רב, במעין טריקת דלת, הוא עוזב אותם. לאחר הסתלקותו, ולאחר שגם הענן מסתלק, פתאום מתברר, שעיקר הכעס מכוון למרים.
שם: והענן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת:
אהרון מופתע מכך שמרים נענשה, או מכך שרק היא ולא הוא יחד איתה, והוא מיד פונה למשה מבקש סליחה ומבקש שיתפלל בעבורה. (גם חז"ל תוהים על כך ולכן הם מפרשים "ויפן- שנפנה מצרעתו", גם הוא נענש בצרעת).
שם: ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו:
אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו:
בתפילתו של אהרון אנו נזכרים בתפקידה הקודם של מרים כמיילדת, אהרון מציין את נושא הלידה, החיות, זו שהחייתה את התינוקות, "שהייתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת", זו שבזכותה נולד משה, והייתה המשכיות לעם ישראל, האם מגיע לה עונש כזה?
משה מתפלל לה' על מרים, והקב"ה סולח מעט, ומתאר אותה כבת מבויישת, שצריכה להתחבא בפינה, במקום מרוחק, בגלל חמתו של אביה.
שם: ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף:
מה בכל זאת דברו מרים ואהרון בעניינו של משה. המדרשים מסבירים לנו את דבריהם.
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) קלח: במדבר: (א') וכן מצינו אהרן ומרים שספרו לשון הרע על משה ובאה עליהם הפורענות, שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה. הלכה צפורה ושחה לה למרים אמרה, כששרתה רוח הקדש על אלדד ומידד היו הכל שמחים… אמרה מרים אשרי בניהם של אלו ואשרי נשיותיהם! אמרה לה צפורה אשרי בניהם ואוי לנשותיהם. אמרה לה למה? אמרה לה מיום שנזקק אחיך לרוה"ק לא הייתי לו לאשה, הלכה מרים ודברה לאהרן, ודברו שניהם דברי תלונה על הצדיק… ומה אמרו עליו? מרים אמרה עלי הדיבור (רוה"ק) ולא פירשתי מבעלי, אהרן אמר עלי הדיבור ולא פירשתי מאשתי, וזה זחה דעתו עליו ולכך פירש מאשתו.
מרים ראתה ברכה בכך שאנשים מתנבאים, וציפורה הסבירה לה שאין זה כך, שמשה כבר לא חי איתה חיי אישות מכיוון שהוא מקבל נבואה מהקב"ה. מרים, כפי שעשתה עד כה, דואגת למשפחתה, ולהמשך החיות של עם ישראל, היא פונה לאהרון, ושני האחים הגדולים משוחחים על האח הקטן. הם דואגים לו. האם זהו חטא כל כך חמור? ניתן למצוא במדרשים שתי גישות לחטא זה, מתוך המדרש לעיל, עולה ביקורת כלשהי, ייתכן שטון הדברים אינו נקי, "דברו שניהם דברי תלונה על הצדיק". אבל במדרשים אחרים אנו רואים גישה שונה, אין בכך דברי תלונה אלא מגמה חיובית.
יל"ש פרשת בהעלותך רמז תשלז: והרי דברים ק"ו ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות ובאחיה הקטן ממנה ובינה לבין עצמה שנאמר וישמע ה' כך נענשה, המתכוון לדבר בחברו לגנאי ולא לשבח ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות במי שגדול ממנו ולפני אחרים על אחת כמה וכמה.
כוונתה של מרים הייתה טובה, אנו זוכרים את כוחה בסיפור דומה מאד, כשאביה גרש את אמה. היא דאגה ללידתו של משה, היא שמרה עליו כשהונח ביאור, והיא שוב דואגת לחיותו, להמשכיותו. אך כאן חל שיבוש כלשהו. בפעם הקודמת, כשדאגה ודיברה על כך, הסיום היה הצלחה, עמרם עשה ליוכבד מעשה ליקוחין, וכך כל העם, ומרים ואהרון על פי המדרש רקדו לפניהם, מדוע כאן הסוף השתנה, מדוע הוא כל כך קשה? האם הייתה צריכה לדעת שתפקידה הסתיים?
במדבר יב טו: ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים:
יל"ש פרשת בהעלותך רמז תשמב: והעם לא נסע ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך עכב לה הקב"ה ארון ושכינה כהנים ולוים וישראלים ושבעה ענני כבוד שנא' והעם לא נסע עד האסף מרים.
והעם זוכר עדיין את זכויותיה של מרים ומחכה לה…