20 מחשבות על “דרשת פ´ בשלח בבית הכנסת "שירה חדשה"

  1. המקורות מדברים על כך שלמרים הייתה רוח הקודש. לבוא ולטעון שאותו רוח הקודש הייתה אינטואיציה נשית, על פניו זו בעיה אמונית. כי על פי המקורות מדובר בנבואה של ממש. כמו כן, אינטואיציה יכולה להטעות. לא תמיד היא צודק כמו שידוע שלעתים יש לאדם אינטואיציה, אבל היא מכזיבה בסופו של דבר. בכך מקרה, לטעון שקולה של מרים, קולה הפנימי אפילו, אינה כביכול קול ה´, ולומר: "מרים לא זקוקה להתגלות פרסונלית כמו משה. היא פועלת בכוח השכל הישר והאינטואיציה ויודעת מה עליה לעשות. זאת היא הנבואה שלה" זו בעיה של ממש. ובמיוחד שאותו מקור בדברים רבה מדבר על קבלת התורה. וכבר הראיתי בכמה מאמרים שלפי מקורות חז"ל מרים הייתה אחת ממנחילי התורה. לכן אין קשר ישיר בין המקור הזה לבין נבואתה. גם הדימוי בין המעשה עם רבי עקיבא הוא דרשנות של ממש, ואין זה לפי הפשט.
    ריקי הוסיפה לכתוב: "מרים מציעה מודל של דרך דתית שמפכה מבפנים כמו באר. שמאמינה בחוש המוסר והצדק שלה, שפועלת מתוך אמונה פנימית בדרכה ואינה מחפשת אישורים חיצוניים". זו שוב דרשנות. אבל יש הרבה תורות מוסר שהן למעשה עיוות. חוץ מזה, גם כאן, אין קשר ישיר בין אותה אינטואיציה לכאורה שהמחברת טוענת שהייתה למרים, לבין האפשרות לטעון בהכללה רבתי שכל תחושת בטן תמיד צודקת, ועל פי זה נקבע סדרי התנהלות רחבים. זה לא נכון לא לגבי תורת המדינה ולא לגבי החיים הדתיים.

  2. המקורות מדברים על כך שלמרים הייתה רוח הקודש. לבוא ולטעון שאותו רוח הקודש הייתה אינטואיציה נשית, על פניו זו בעיה אמונית. כי על פי המקורות מדובר בנבואה של ממש. כמו כן, אינטואיציה יכולה להטעות. לא תמיד היא צודק כמו שידוע שלעתים יש לאדם אינטואיציה, אבל היא מכזיבה בסופו של דבר. בכך מקרה, לטעון שקולה של מרים, קולה הפנימי אפילו, אינה כביכול קול ה´, ולומר: "מרים לא זקוקה להתגלות פרסונלית כמו משה. היא פועלת בכוח השכל הישר והאינטואיציה ויודעת מה עליה לעשות. זאת היא הנבואה שלה" זו בעיה של ממש. ובמיוחד שאותו מקור בדברים רבה מדבר על קבלת התורה. וכבר הראיתי בכמה מאמרים שלפי מקורות חז"ל מרים הייתה אחת ממנחילי התורה. לכן אין קשר ישיר בין המקור הזה לבין נבואתה. גם הדימוי בין המעשה עם רבי עקיבא הוא דרשנות של ממש, ואין זה לפי הפשט.
    ריקי הוסיפה לכתוב: "מרים מציעה מודל של דרך דתית שמפכה מבפנים כמו באר. שמאמינה בחוש המוסר והצדק שלה, שפועלת מתוך אמונה פנימית בדרכה ואינה מחפשת אישורים חיצוניים". זו שוב דרשנות. אבל יש הרבה תורות מוסר שהן למעשה עיוות. חוץ מזה, גם כאן, אין קשר ישיר בין אותה אינטואיציה לכאורה שהמחברת טוענת שהייתה למרים, לבין האפשרות לטעון בהכללה רבתי שכל תחושת בטן תמיד צודקת, ועל פי זה נקבע סדרי התנהלות רחבים. זה לא נכון לא לגבי תורת המדינה ולא לגבי החיים הדתיים.

  3. המקורות מדברים על כך שלמרים הייתה רוח הקודש. לבוא ולטעון שאותו רוח הקודש הייתה אינטואיציה נשית, על פניו זו בעיה אמונית. כי על פי המקורות מדובר בנבואה של ממש. כמו כן, אינטואיציה יכולה להטעות. לא תמיד היא צודק כמו שידוע שלעתים יש לאדם אינטואיציה, אבל היא מכזיבה בסופו של דבר. בכך מקרה, לטעון שקולה של מרים, קולה הפנימי אפילו, אינה כביכול קול ה´, ולומר: "מרים לא זקוקה להתגלות פרסונלית כמו משה. היא פועלת בכוח השכל הישר והאינטואיציה ויודעת מה עליה לעשות. זאת היא הנבואה שלה" זו בעיה של ממש. ובמיוחד שאותו מקור בדברים רבה מדבר על קבלת התורה. וכבר הראיתי בכמה מאמרים שלפי מקורות חז"ל מרים הייתה אחת ממנחילי התורה. לכן אין קשר ישיר בין המקור הזה לבין נבואתה. גם הדימוי בין המעשה עם רבי עקיבא הוא דרשנות של ממש, ואין זה לפי הפשט.
    ריקי הוסיפה לכתוב: "מרים מציעה מודל של דרך דתית שמפכה מבפנים כמו באר. שמאמינה בחוש המוסר והצדק שלה, שפועלת מתוך אמונה פנימית בדרכה ואינה מחפשת אישורים חיצוניים". זו שוב דרשנות. אבל יש הרבה תורות מוסר שהן למעשה עיוות. חוץ מזה, גם כאן, אין קשר ישיר בין אותה אינטואיציה לכאורה שהמחברת טוענת שהייתה למרים, לבין האפשרות לטעון בהכללה רבתי שכל תחושת בטן תמיד צודקת, ועל פי זה נקבע סדרי התנהלות רחבים. זה לא נכון לא לגבי תורת המדינה ולא לגבי החיים הדתיים.

  4. המקורות מדברים על כך שלמרים הייתה רוח הקודש. לבוא ולטעון שאותו רוח הקודש הייתה אינטואיציה נשית, על פניו זו בעיה אמונית. כי על פי המקורות מדובר בנבואה של ממש. כמו כן, אינטואיציה יכולה להטעות. לא תמיד היא צודק כמו שידוע שלעתים יש לאדם אינטואיציה, אבל היא מכזיבה בסופו של דבר. בכך מקרה, לטעון שקולה של מרים, קולה הפנימי אפילו, אינה כביכול קול ה´, ולומר: "מרים לא זקוקה להתגלות פרסונלית כמו משה. היא פועלת בכוח השכל הישר והאינטואיציה ויודעת מה עליה לעשות. זאת היא הנבואה שלה" זו בעיה של ממש. ובמיוחד שאותו מקור בדברים רבה מדבר על קבלת התורה. וכבר הראיתי בכמה מאמרים שלפי מקורות חז"ל מרים הייתה אחת ממנחילי התורה. לכן אין קשר ישיר בין המקור הזה לבין נבואתה. גם הדימוי בין המעשה עם רבי עקיבא הוא דרשנות של ממש, ואין זה לפי הפשט.
    ריקי הוסיפה לכתוב: "מרים מציעה מודל של דרך דתית שמפכה מבפנים כמו באר. שמאמינה בחוש המוסר והצדק שלה, שפועלת מתוך אמונה פנימית בדרכה ואינה מחפשת אישורים חיצוניים". זו שוב דרשנות. אבל יש הרבה תורות מוסר שהן למעשה עיוות. חוץ מזה, גם כאן, אין קשר ישיר בין אותה אינטואיציה לכאורה שהמחברת טוענת שהייתה למרים, לבין האפשרות לטעון בהכללה רבתי שכל תחושת בטן תמיד צודקת, ועל פי זה נקבע סדרי התנהלות רחבים. זה לא נכון לא לגבי תורת המדינה ולא לגבי החיים הדתיים.

  5. המקורות מדברים על כך שלמרים הייתה רוח הקודש. לבוא ולטעון שאותו רוח הקודש הייתה אינטואיציה נשית, על פניו זו בעיה אמונית. כי על פי המקורות מדובר בנבואה של ממש. כמו כן, אינטואיציה יכולה להטעות. לא תמיד היא צודק כמו שידוע שלעתים יש לאדם אינטואיציה, אבל היא מכזיבה בסופו של דבר. בכך מקרה, לטעון שקולה של מרים, קולה הפנימי אפילו, אינה כביכול קול ה´, ולומר: "מרים לא זקוקה להתגלות פרסונלית כמו משה. היא פועלת בכוח השכל הישר והאינטואיציה ויודעת מה עליה לעשות. זאת היא הנבואה שלה" זו בעיה של ממש. ובמיוחד שאותו מקור בדברים רבה מדבר על קבלת התורה. וכבר הראיתי בכמה מאמרים שלפי מקורות חז"ל מרים הייתה אחת ממנחילי התורה. לכן אין קשר ישיר בין המקור הזה לבין נבואתה. גם הדימוי בין המעשה עם רבי עקיבא הוא דרשנות של ממש, ואין זה לפי הפשט.
    ריקי הוסיפה לכתוב: "מרים מציעה מודל של דרך דתית שמפכה מבפנים כמו באר. שמאמינה בחוש המוסר והצדק שלה, שפועלת מתוך אמונה פנימית בדרכה ואינה מחפשת אישורים חיצוניים". זו שוב דרשנות. אבל יש הרבה תורות מוסר שהן למעשה עיוות. חוץ מזה, גם כאן, אין קשר ישיר בין אותה אינטואיציה לכאורה שהמחברת טוענת שהייתה למרים, לבין האפשרות לטעון בהכללה רבתי שכל תחושת בטן תמיד צודקת, ועל פי זה נקבע סדרי התנהלות רחבים. זה לא נכון לא לגבי תורת המדינה ולא לגבי החיים הדתיים.

  6. המקורות מדברים על כך שלמרים הייתה רוח הקודש. לבוא ולטעון שאותו רוח הקודש הייתה אינטואיציה נשית, על פניו זו בעיה אמונית. כי על פי המקורות מדובר בנבואה של ממש. כמו כן, אינטואיציה יכולה להטעות. לא תמיד היא צודק כמו שידוע שלעתים יש לאדם אינטואיציה, אבל היא מכזיבה בסופו של דבר. בכך מקרה, לטעון שקולה של מרים, קולה הפנימי אפילו, אינה כביכול קול ה´, ולומר: "מרים לא זקוקה להתגלות פרסונלית כמו משה. היא פועלת בכוח השכל הישר והאינטואיציה ויודעת מה עליה לעשות. זאת היא הנבואה שלה" זו בעיה של ממש. ובמיוחד שאותו מקור בדברים רבה מדבר על קבלת התורה. וכבר הראיתי בכמה מאמרים שלפי מקורות חז"ל מרים הייתה אחת ממנחילי התורה. לכן אין קשר ישיר בין המקור הזה לבין נבואתה. גם הדימוי בין המעשה עם רבי עקיבא הוא דרשנות של ממש, ואין זה לפי הפשט.
    ריקי הוסיפה לכתוב: "מרים מציעה מודל של דרך דתית שמפכה מבפנים כמו באר. שמאמינה בחוש המוסר והצדק שלה, שפועלת מתוך אמונה פנימית בדרכה ואינה מחפשת אישורים חיצוניים". זו שוב דרשנות. אבל יש הרבה תורות מוסר שהן למעשה עיוות. חוץ מזה, גם כאן, אין קשר ישיר בין אותה אינטואיציה לכאורה שהמחברת טוענת שהייתה למרים, לבין האפשרות לטעון בהכללה רבתי שכל תחושת בטן תמיד צודקת, ועל פי זה נקבע סדרי התנהלות רחבים. זה לא נכון לא לגבי תורת המדינה ולא לגבי החיים הדתיים.

  7. המקורות מדברים על כך שלמרים הייתה רוח הקודש. לבוא ולטעון שאותו רוח הקודש הייתה אינטואיציה נשית, על פניו זו בעיה אמונית. כי על פי המקורות מדובר בנבואה של ממש. כמו כן, אינטואיציה יכולה להטעות. לא תמיד היא צודק כמו שידוע שלעתים יש לאדם אינטואיציה, אבל היא מכזיבה בסופו של דבר. בכך מקרה, לטעון שקולה של מרים, קולה הפנימי אפילו, אינה כביכול קול ה´, ולומר: "מרים לא זקוקה להתגלות פרסונלית כמו משה. היא פועלת בכוח השכל הישר והאינטואיציה ויודעת מה עליה לעשות. זאת היא הנבואה שלה" זו בעיה של ממש. ובמיוחד שאותו מקור בדברים רבה מדבר על קבלת התורה. וכבר הראיתי בכמה מאמרים שלפי מקורות חז"ל מרים הייתה אחת ממנחילי התורה. לכן אין קשר ישיר בין המקור הזה לבין נבואתה. גם הדימוי בין המעשה עם רבי עקיבא הוא דרשנות של ממש, ואין זה לפי הפשט.
    ריקי הוסיפה לכתוב: "מרים מציעה מודל של דרך דתית שמפכה מבפנים כמו באר. שמאמינה בחוש המוסר והצדק שלה, שפועלת מתוך אמונה פנימית בדרכה ואינה מחפשת אישורים חיצוניים". זו שוב דרשנות. אבל יש הרבה תורות מוסר שהן למעשה עיוות. חוץ מזה, גם כאן, אין קשר ישיר בין אותה אינטואיציה לכאורה שהמחברת טוענת שהייתה למרים, לבין האפשרות לטעון בהכללה רבתי שכל תחושת בטן תמיד צודקת, ועל פי זה נקבע סדרי התנהלות רחבים. זה לא נכון לא לגבי תורת המדינה ולא לגבי החיים הדתיים.

  8. המקורות מדברים על כך שלמרים הייתה רוח הקודש. לבוא ולטעון שאותו רוח הקודש הייתה אינטואיציה נשית, על פניו זו בעיה אמונית. כי על פי המקורות מדובר בנבואה של ממש. כמו כן, אינטואיציה יכולה להטעות. לא תמיד היא צודק כמו שידוע שלעתים יש לאדם אינטואיציה, אבל היא מכזיבה בסופו של דבר. בכך מקרה, לטעון שקולה של מרים, קולה הפנימי אפילו, אינה כביכול קול ה´, ולומר: "מרים לא זקוקה להתגלות פרסונלית כמו משה. היא פועלת בכוח השכל הישר והאינטואיציה ויודעת מה עליה לעשות. זאת היא הנבואה שלה" זו בעיה של ממש. ובמיוחד שאותו מקור בדברים רבה מדבר על קבלת התורה. וכבר הראיתי בכמה מאמרים שלפי מקורות חז"ל מרים הייתה אחת ממנחילי התורה. לכן אין קשר ישיר בין המקור הזה לבין נבואתה. גם הדימוי בין המעשה עם רבי עקיבא הוא דרשנות של ממש, ואין זה לפי הפשט.
    ריקי הוסיפה לכתוב: "מרים מציעה מודל של דרך דתית שמפכה מבפנים כמו באר. שמאמינה בחוש המוסר והצדק שלה, שפועלת מתוך אמונה פנימית בדרכה ואינה מחפשת אישורים חיצוניים". זו שוב דרשנות. אבל יש הרבה תורות מוסר שהן למעשה עיוות. חוץ מזה, גם כאן, אין קשר ישיר בין אותה אינטואיציה לכאורה שהמחברת טוענת שהייתה למרים, לבין האפשרות לטעון בהכללה רבתי שכל תחושת בטן תמיד צודקת, ועל פי זה נקבע סדרי התנהלות רחבים. זה לא נכון לא לגבי תורת המדינה ולא לגבי החיים הדתיים.

  9. המקורות מדברים על כך שלמרים הייתה רוח הקודש. לבוא ולטעון שאותו רוח הקודש הייתה אינטואיציה נשית, על פניו זו בעיה אמונית. כי על פי המקורות מדובר בנבואה של ממש. כמו כן, אינטואיציה יכולה להטעות. לא תמיד היא צודק כמו שידוע שלעתים יש לאדם אינטואיציה, אבל היא מכזיבה בסופו של דבר. בכך מקרה, לטעון שקולה של מרים, קולה הפנימי אפילו, אינה כביכול קול ה´, ולומר: "מרים לא זקוקה להתגלות פרסונלית כמו משה. היא פועלת בכוח השכל הישר והאינטואיציה ויודעת מה עליה לעשות. זאת היא הנבואה שלה" זו בעיה של ממש. ובמיוחד שאותו מקור בדברים רבה מדבר על קבלת התורה. וכבר הראיתי בכמה מאמרים שלפי מקורות חז"ל מרים הייתה אחת ממנחילי התורה. לכן אין קשר ישיר בין המקור הזה לבין נבואתה. גם הדימוי בין המעשה עם רבי עקיבא הוא דרשנות של ממש, ואין זה לפי הפשט.
    ריקי הוסיפה לכתוב: "מרים מציעה מודל של דרך דתית שמפכה מבפנים כמו באר. שמאמינה בחוש המוסר והצדק שלה, שפועלת מתוך אמונה פנימית בדרכה ואינה מחפשת אישורים חיצוניים". זו שוב דרשנות. אבל יש הרבה תורות מוסר שהן למעשה עיוות. חוץ מזה, גם כאן, אין קשר ישיר בין אותה אינטואיציה לכאורה שהמחברת טוענת שהייתה למרים, לבין האפשרות לטעון בהכללה רבתי שכל תחושת בטן תמיד צודקת, ועל פי זה נקבע סדרי התנהלות רחבים. זה לא נכון לא לגבי תורת המדינה ולא לגבי החיים הדתיים.

  10. המקורות מדברים על כך שלמרים הייתה רוח הקודש. לבוא ולטעון שאותו רוח הקודש הייתה אינטואיציה נשית, על פניו זו בעיה אמונית. כי על פי המקורות מדובר בנבואה של ממש. כמו כן, אינטואיציה יכולה להטעות. לא תמיד היא צודק כמו שידוע שלעתים יש לאדם אינטואיציה, אבל היא מכזיבה בסופו של דבר. בכך מקרה, לטעון שקולה של מרים, קולה הפנימי אפילו, אינה כביכול קול ה´, ולומר: "מרים לא זקוקה להתגלות פרסונלית כמו משה. היא פועלת בכוח השכל הישר והאינטואיציה ויודעת מה עליה לעשות. זאת היא הנבואה שלה" זו בעיה של ממש. ובמיוחד שאותו מקור בדברים רבה מדבר על קבלת התורה. וכבר הראיתי בכמה מאמרים שלפי מקורות חז"ל מרים הייתה אחת ממנחילי התורה. לכן אין קשר ישיר בין המקור הזה לבין נבואתה. גם הדימוי בין המעשה עם רבי עקיבא הוא דרשנות של ממש, ואין זה לפי הפשט.
    ריקי הוסיפה לכתוב: "מרים מציעה מודל של דרך דתית שמפכה מבפנים כמו באר. שמאמינה בחוש המוסר והצדק שלה, שפועלת מתוך אמונה פנימית בדרכה ואינה מחפשת אישורים חיצוניים". זו שוב דרשנות. אבל יש הרבה תורות מוסר שהן למעשה עיוות. חוץ מזה, גם כאן, אין קשר ישיר בין אותה אינטואיציה לכאורה שהמחברת טוענת שהייתה למרים, לבין האפשרות לטעון בהכללה רבתי שכל תחושת בטן תמיד צודקת, ועל פי זה נקבע סדרי התנהלות רחבים. זה לא נכון לא לגבי תורת המדינה ולא לגבי החיים הדתיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*