פרשה זו פותחת בפסוק "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" ומכילה מערכת רחבה של חוקים ומשפטים, בעיקר בין אדם לחברו. על הפסוק "ואלה המשפטים" היה אומר רבי שמחה בונים מפשיסחה: התורה רוצה ללמדנו על ידי פסוק זה כי "דרך ארץ קדמה לתורה" (ויקרא רבה ט', ג). אחד הנושאים  המוזכרים  בפרשה הוא שמירה על חפצים של הזולת, כפי שכתוב: "כִּי ייִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹוקים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" (שמות כ"ב, ו-ח).

מהו המסר לדיינים בפרשה?

מיהו שומר חינם ובמה ייחודו?

המסר לדיינים

"בעל הטורים" מפרש את המילה "המשפטים" כראשי תיבות: הדיין מצווה לעשות פשרה, טרם יעשה משפט, כפי שנאמר במסכת סנהדרין דף ו, ע"ב, מצווה לפשר בין הצדדים היריבים במשפט, שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח, ט"ז). והלוא במקום שיש משפט אין שלום, ובמקום שאין שלום יש משפט? אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הווי אומר: זה ביצוע – עשיית פשרה בדין.

רש"' אומר: "ואלה המשפטים": לפניהם ולא לפני עובדי עבודה זרה. וגם אם ידעת בדין אחד שדנים אותו כדיני ישראל – אין להביא אותו בערכאות שלהם. ומדוע נסמכה פרשת משפטים לפרשת מזבח? כדי שתשים את הסנהדרין אצל המזבח, כמו שנאמר במשנה: "לשכת הגזית-שם הייתה סנהדרין גדולה יושבת" (מדות פ"ה, מ"ד), לפי שהמזבח היה מטיל שלום בין  ישראל לאביהם שבשמים, וגם הסנהדרין תפקידם היה לעשות משפט המטיל שלום בין איש לחברו. ועוד אומר רש"י, "אלה" – לפסול את הראשונים, "ואלה"- להוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף כאן המשפטים מסיני.

רבי יעקב בן אשר, בעל הטורים, מגלה בכל מילה שלפנינו מסר לדיינים: "ואלה" – ראשי  תיבות וחייב אדם לחקור הדין, הדיין מצווה להרבות בחקירה של העדים על מנת להגיע לאמת. "המשפטים" הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט, "אשר" – ראשי תיבות אם שניהם רוצים – כלומר אם שני בעלי הדין מוכנים ללכת לקראת פשרה. "תשים" – ראשי תיבות תשמע שניהם יחד מדברים – חל איסור על הדיין לשמוע בעל דין אחד שלא בפני חברו. "לפניהם"- ראשי תיבות לא לפני נדיב יהדר – חל איסור על הדיין לכבד במיוחד פני איש גדול ומכובד שבא לפניו.

חז"ל מצביעים על כך שהפרשה פתחה דווקא בדיני עבד עברי. הדבר בא ללמד את הדיינים להיזהר כדי שלא יזלזלו במשפטו של העבד העברי ולא יעכבו  את דינו על מנת לטפל בדיני תורה ודינים אחרים, מתוך מחשבה שהאנשים המכובדים חשובים יותר מעבד שפל רוח ונדכה.

שומר חינם ויחודו

 רבינו בחיי מפרט כי חז"ל דרשו ארבעה סוגים של שומרים: שומר חינם, שומר שכר, שואל ושוכר. בפרקנו, התורה מתכוונת לשומר חינם. בדרך כלל כל אדם מוכן לשמור חינם פיקדון של כסף, או כלים, משום שאין בזה טרחה. לעומת זאת כאשר התורה מדברת על שומר בהמות –  זהו שומר שכר, כיוון שאין זה מקובל שאדם ישמור על בהמות חינם, בגלל הטרחה הכלולה בטיפול בהם. שומר חינם פטור על הכול – גנבה, אבדה ואין צריך לומר באונסין [כגון שהכלי נשבר], משום שהוא עושה חסד עם בעל הממון או הכלים כשמסכים לשמור חינם. לעומתו, השואל חייב על גנבה ואבדה ואפילו באונסין.

רבינו בחיי מוסיף ואומר שאסור לשומר חינם להשתמש בכלים שנתנו לו לשמור, כי השימוש בכלים נקרא "מלאכה", ולפי דברי חז"ל במסכת בבא מציעא בסוף פרק המפקיד, אם השומר השתמש בכלים – חייב לשלם.

ציורי תנ"ך / שומר חינם / ציירה: אהובה קליין © [שמן על בד]

רש"י מסביר על פי המכילתא: במקרה ואצל שומר חינם נגנב חפץ, או כלי ששמר עליו, הדיינים מקבלים את טענת השומר שהפיקדון נגנב ממנו, בתנאי שהוא נשבע שלא הוא גנב את הכלי. אך אם ימצא שהוא משקר בשבועתו והעדים מעידים עליו שהוא בעצמו גנב, הדיינים מרשיעים אותו והוא נאלץ לשלם על הגנבה בכפל, כי בנוסף לגניבה הוא נשבע לשקר.

לסיכום, ניתן ללמוד כי התורה – ששמה מלשון הוראה – מלמדת את הדיינים יסודות חשובים כיצד להגיע לעולם טוב יותר, עולם שמתנהל על פי צדק ומשפט למען חברה בריאה בגופה ונפשה. יהי רצון שעם ישראל ישמש אור לגויים בהליכה בדרך המשפט והצדק, וילך בדרכו של אלוקים המסמל את הדרך הישרה, כפי שנאמר: "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת" (תהלים קי"ט, קמ"ב).