בשנת 2003 השתתפו נציגות מטעם ארגון "קולך" בפורום שהוקם כדי לבחון את התמודדות החברה הדתית עם תלונות על הטרדה מינית. היוזמה להקמת הפורום באה מארגוני נשים דתיות, וחברים בו  רבנים ופעילות של ארגוני הנשים.

בפורום השתתפו הרב אהרון ליכטנשטיין ראש ישיבת גוש עציון, הרב יעקב אריאל רב העיר רמת גן, הרב יובל שרלו ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, יהודית שילת ועו"ד דינה האן מאמונה, הרבנית חנה הנקין, הרבנית גילה רוזן, הרבנית מלכה פיוטרקובסקי מהמדרשות, דבי גרוס ממרכזי הסיוע, שלומית להמן מיד שרה.  עו"ד  ריקי שפירא,  איילת וידר  ועו"ד וטו"ר דרורית רוזנפלד מקולך ואחרים.

עם התכנסות הפורום עלו גישות שונות לגבי תפקידו של הפורום והדרך בה עליו לטפל בנושא. אנו, נציגות "קולך" בפורום, ראינו את מטרתו של הפורום להביא לשינוי האווירה הציבורית ביחס למתלוננות: לקבוע נורמות נגד השתקת המתלוננת, להבטיח בירור הוגן של התלונות ולפעול שתופעות התנכלות למתלוננות ייתפשו בחברה הדתית כבלתי חוקיות וכראויות לכל גינוי.

ביקשנו להדגיש את הצורך בהבנת חווייתה של האישה המוטרדת, הקושי שבהגשת התלונה, ההאשמה שמופנית בדרך-כלל כלפי הקרבן של ההטרדה ולא כלפי המטריד, וממילא את החשיבות שביצירת אוירה תומכת בנפגעת שהעזה והתלוננה.

לשם כך הובלנו מהלך של ניסוח קוד אתי שיחייב את חברי הפורום בגישתם לנושא ובטיפול בתלונות שיגיעו אליהם. נציגות "קולך" בפורום נטלו על עצמן את המשימה לחבר את הקוד האתי והנוסח  שהצגנו בפני הפורום אומץ בשינויים קלים.

המסמך שנוסח מחייב בראש ובראשונה את חברי הפורום עצמם, ויש בו קריאת כיוון לחברה הדתית כולה לקראת יצירת סדר חברתי חדש המעמיד בראש סולם העדיפויות את הנפגעת ואת חובת הבירור המוטלת על הקהילה, במקרה בו הוגשה תלונה.

מטרת הקוד האתי להציב קריטריונים ברורים ומחייבים בנוגע לטיפול בתלונות על הטרדה מינית מצד רבנים ואנשי ציבור. הקוד נועד לקבוע מוסכמה חברתית שתיצור אוירה ציבורית שתאפשר לנפגעת להתלונן ללא חשש, ובמקביל תבטיח הליך ציבורי תקין. כך למשל קובע הקוד כי, רב או איש ציבור אשר מגיעה אליו מתלוננת, חייב להציג בפניה את ערוצי הטיפול שהחוק קבע. אסור לו להניא אותה מלהגיש  תלונה,או להגיב לתלונתה באופן שמשתמעים ממנו האשמה או פקפוק. אסור לו לחקור את המתלוננת על אורח חייה. עליו לדאוג שבמידה והעביר את הטיפול בתלונה לרב או לאיש ציבור אחר, התלונה אכן תטופל.

האיסור להתנכל למתלוננת בשל הגשת תלונה, המופיע בחוק, מפורט בקוד באופן ספציפי. כך לדוגמא  קובע הקוד איסור לחתום על עצומה המגנה את המתלוננת משום שיש בכך משום התנכלות לאישה בשל העובדה שהגישה תלונה.

הדיונים סביב מסמך זה, העוסק באופן הטיפול בתלונות, הובילו להבנה כי יש צורך לנסח מסמך העוסק בשלב קודם – מניעה של התופעה.  לשם כך נוסח "תקנון למניעת הטרדה מינית" עבור מוסדות חינוך דתיים.

מהו "תקנון למניעת הטרדה מינית"?

החוק למניעת הטרדה מינית שנחקק בשנת 1998 מגדיר כהתנהגויות פליליות או כעוולות אזרחיות, אופני התנהגות שבעבר לא הוגדרו ככאלה. כך למשל התייחסויות חוזרות המתמקדות במיניותה של האישה, או הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, כאשר האישה מבהירה למטריד כי היא אינה מעוניינת בהצעות האמורות; וכן התייחסויות מבזות ומשפילות כלפי האישה. צורות התנהגות אלה גורמות לנשים השפלה ובושה ופוגעות בכבודן, ועד לחקיקת החוק לא הייתה לנשים הגנה משפטית מפניהן. בעבר, התנהגויות אלה שלא נפלו בגדר תקיפה או מעשים מגונים ולא הייתה בהם עילה משפטית להגשת תביעה אזרחית או פלילית. לאחר חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית, אישה הסובלת מתופעות אלה במקום העבודה או בכל מקום אחר יכולה להגיש תלונה במשטרה, במקביל או לחילופין למעביד במקום העבודה ובנוסף אף להגיש תביעה אזרחית כנגד המטריד או המעביד אם לא טיפל בתלונה כיאות או לא מילא חובותיו לפי החוק. החוק אף מחייב היום כל מקום עבודה המעסיק יותר מעשרים וחמישה עובדים, לנסח "תקנון למניעת הטרדה מינית", המבהיר מהי הטרדה מינית ומהן הסנקציות הקבועות בחוק בגינה, על המעסיק למנות אחראית לטיפול בתלונות על הטרדה מינית ולהציג בפני העובדים את דרכי הגשת התלונה והטיפול בה. מטרת החוק היא ליצור סביבת עבודה חדשה עבור נשים, שבה לא תאלצנה לסבול מהתנהגות מפלה ומשפילה.

החוק מציע "תקנון לדוגמא" עבור המעסיקים, אותו הם נדרשים להתאים לתנאים המיוחדים של מקום העבודה הנובעים מאופי הפעילות, מהרכב העובדים וכיוב'.

מוסדות חינוכיים מחויבים גם הם להתאים את ה"תקנון לדוגמא" לאופי המוסד ואוכלוסיית התלמידים.

פורום הרבנים ונציגות ארגוני הנשים ניסחו תקנון שמתאים את ה"תקנון לדוגמא" לאופי המיוחד של מוסדות חינוכיים דתיים. בכך למעשה הרים הפורום את הנטל המוטל בחוק על כל מוסד חינוכי דתי ומציע לו תקנון מן המוכן המתחשב בערכי ההלכה ובערכים החינוכיים הייחודים למוסד חינוכי דתי.

התקנון שחובר על ידי חברי הפורום מתאים לטיב היחסים, לערכים ולהשקפת העולם של מוסדות חינוך דתיים והוא נוסח על פי תפיסת עולם דתית ומתייחס לסיטואציות המיוחדות של מוסדות אלו.

כך למשל, התקנון מתייחס באופן מפורט לאפשרות של קיום שיחות אישיות בין רב לתלמידה. נקבע כי שיחות אלה תתקיימנה רק בשעות בהן יש פעילות במוסד, וכי במקרה בו הרב או המחנך מזהה מצוקה נפשית של תלמידה עליו להפנותה לייעוץ מקצועי. הניסיון לימד כי מקרים רבים של קשר לא ראוי בין מורה לתלמידה מתפתחים על רקע יחסי תלות בין תלמידה במצוקה לבין בעל סמכות שמייעץ לה בענייניה האישיים.

הסעיף העוסק בהערה על לבוש לא צנוע, הוא דוגמא טובה לאופיו המיוחד של התקנון ולתועלת הבאה מדיאלוג פתוח בין הקריטריונים ההלכתיים להוראות החוק. הסעיף בתקנון קובע כי "הערה אישית על צניעותה של תלמידה תינתן רק על-ידי אישה".

סעיף זה בתקנון מתייחס לנוהג הרווח במוסדות חינוך דתיים שבו רבנים ומחנכים גברים עשויים להעיר לתלמידות על לבוש לא צנוע. כיום, לפחות באופן פורמאלי,  נופל נוהג זה בהגדרה של  "הטרדה מינית" כפי שהיא מנוסחת בחוק. שכן, מדובר בהתייחסות למיניותה של האישה. התייחסות זו נאסרה בחוק באופן מפורש כשמדובר ביחסי חינוך, אף כשלא מדובר בהתנהגות חוזרת ואף כאשר לא הובעה התנגדות מצד התלמידה. ניתן לטעון כי ראיה כזו של הסיטואציה מתעלמת ממארג הערכים המיוחד של החינוך הדתי הרואה בהכוונת נערות להקפיד על לבוש צנוע ערך דתי חשוב. אך בבחינה יותר מעמיקה יש מקום לראות בנוהג זה פסול, כיוון שהוא מציג את הרב והמורה כמי שחסין מפני פיתוי מיני, ומתעלם מכך שהערה הנוגעת ללבושה או מראה גופה של תלמידה מצד גבר עשויה להיות פוגעת ומשפילה. התקנון מאמץ בעניין זה את התפיסה של החוק למניעת הטרדה מינית וקובע שהערה על סגנון לבושה של תלמידה תינתן רק על ידי מורה אישה. בכך מגביה התקנון גם את גדרי הצניעות הראויים בין גברים ונשים ומותיר את כל התחום הנוגע ללבוש האישה בידי מחנכות ולא מחנכים.  יש לקוות שהקפדה על כלל זה תועיל אף לשנות את השיח בנושא הצניעות, משיח המתמקד באישה כאובייקט מיני, לשיח נשי הדן בצניעות כערך אישי וכחלק מעיצוב הזהות הנשית.

כוחם של הקוד האתי ושל התקנון הוא בהפצתם ברבים ובאימוצם מכאן ואילך על-ידי רבנים ואנשי ציבור ומוסדות חינוכיים. בימים אלה פועל פורום הרבנים וארגוני הנשים להפצת התקנון במוסדות חינוך דתיים. ארגון "קולך" מציע לבתי ספר סדנאות המיועדות למורים ותלמידים אשר מטרותיהן לסייע בהבנת הנושא על כל היבטיו. במסגרת הסדנאות מתקיים דיון בסעיפי התקנון ובהתאמתם לצרכיו המיוחדים של כל מוסד. הסדנא מועברת על-ידי פסיכולוגיות ומשפטניות ומציעה למשתתפות הסתכלות רחבה ומעמיקה על ההיבטים החינוכיים, הפסיכולוגיים והמשפטיים של יישום הוראות התקנון, בבית-הספר.

אנו קוראות לכל המעוניינים בדבר לסייע בהפצת הקוד האתי ובעידוד אימוץ נהלים חדשים אלה על-ידי כל רב מחנך, או איש ציבור העוסק בנושא.