דברים אשר נישאו בטקס הסמיכה של מוסמכי הרב לנדיס בקהילת ידידיה ברח' סיון, התשע"ו.
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" התרגשות גדולה לעמוד כאן היום, מולכם, הרב לנדיס, מוסמכים ומוסמכות יקרים, משפחה וחברים, ואורחים נכבדים.
חיכינו ליום זה לא רק באופן אישי ופרטי, אלא כציבור וכחברה. זהו יום אשר דרש, ועודינו דורש, אומץ רב, עבודה קשה ואמונה בהקב"ה ובדרך שבחרנו. אומץ מצד מורי ורבי, הרב לנדיס, שמאמין בנו כתלמידים, כמורים, וכמנהיגים רוחניים. האמונה הגדולה שיש לך בכל אחד ואחת מאיתנו היא שדוחפת אותנו לאתגר את המציאות הקיימת, להתעמת עם ההלכה באופן אמיתי, ממקום מלומד ומחויב, ולתרגם את הנלמד למעשים שייטיבו עם החברה והעולם כולו. היושרה העצומה שאתה פועל מתוכה היא שהובילה אותנו ליום הזה – "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".
בעוד מספר ימים אנו נחגוג את חג השבועות, חג בו אנו משחזרים מדי שנה את מעמד הר סיני. בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי צרוב מעמד זה כחוויה מעצבת עם ובונה קהילה, שהרי בהר סיני "כל העם רואים את הקולות." על פי האבן עזרא, כל – הכוונה לאנשים ונשים וטף. העוצמה של היחד, של "ויחרד כל העם", היא זו שהופכת את מתן תורה לזיכרון מעצב שמשוחזר לדורות.
לעומת החוויה מעוררת ההשראה של מתן תורה, פרשת במדבר שקראנו בשבת האחרונה פותחת ברשימה ארוכה של פסוקים המתארים מפקד קפדני של בני ישראל במדבר. פסוק אחר פסוק, שבט אחר שבט, אנו קוראים בפירוט רב על המספרים המדויקים של בני ישראל. חז"ל תוהים למה התורה מאריכה בתיאור ההתפקדות הזו? הרי אנו יודעים שהתורה מדייקת בכל מילה ובכל פסוק. תשובה אחת מופיעה במדרש במדבר רבה, משל לאדם שהיה סוחר במרגליות נאות, "והיה נוטלה ומוציאה במנין, ומניחה במנין" מתוך חיבה. כך הקב"ה סופר את המרגליות שלו, כל אחד מעם ישראל. המסקנה היא שכל אחד משמעותי, כל אחד הוא אבן חן בפני עצמו, והספירה הזו מבטאת את אהבתו של הקב"ה לעם ישראל.
אנו רואים, אם כן, כי קיים מתח נוכח מאוד בין הפרט, הספירה והחשיבות של כל אדם, כפי שמופיע בספר במדבר, לבין המעמד של הכלל כמתואר במתן תורה.
הרב סולבייצ'יק, רבו של מורי ורבי הרב לנדיס, במאמרו "על הקהילה," נוגע במתח זה וכותב כך – "האישים המשתייכים לקהילה משלימים באופן קיומי איש את רעהו. לכל יחיד סגולה משלו, לכל איש בשורה ייחודית להעבירה, צבע מיוחד להוסיפו למיגוון הקהילתי. אדם בודד המצטרף לקהילה מוסיף מימד חדש לתודעה הציבורית, תרומה בלעדית משלו. ….כוחה של הקהילה איננו גלום במהות לכלל פרטיה אלא בייחוד שלהם וביחי-די-ותם."
כלומר, כל "קול" חשוב ויחד הקולות השונים הם שיוצרים קהילה מגוונת, רבת קולות המשלימים אחד את השני. העיקרון הזה שהפרט לא יכול להתקיים ללא הכלל ולהיפך, מחזק את ההכרח להשתלבות נשים בעמדות מנהיגות דתיות. חשוב לציין כי אנו לא פועלות יש מאין, אנו באות לאחר דורות של נשים מנהיגות, תלמידות חכמים אשר סללו את דרכינו ליום הזה. חלקן יושבות בחדר זה. נשים שנאבקו למען לימוד תורה לנשים, נשים שפעלו לחנך את הדור הבא ולפרוץ להם ולנו דרך אל אהלה של תורה. אנו עומדות על כתפיהן של ענקיות בתורה ואסירות תודה על ההתמדה והרצינות של דרכן.
הצעד הבא חייב לבוא לידי ביטוי בתוך הקהילות שלנו. מחובתנו להיות נוכחות ומובילות, להיות בעמדות השפעה על נושאים הנוגעים לחיים של כל אחד ואחת, בין אם זה נישואין, גיור, קבורה או כל נקודה משמעותית אחרת בחיים. נשים חייבות להיספר, במלוא מובן המילה, ולהרגיש שותפות מלאות לדרך. תחושת השליחות להמשיך את השלשלת והלהבה של אהבת תורה העם והקב"ה היא כבדה. אנו עומדים/ות כאן ביראה ובכובד ראש, בבחינת "ויחרד כל העם"-בתקווה שאנו נצליח לשאת באחריות המוטלת על כתפינו להכיל את הקולות, לראות את האדם היחיד שעומד מולנו ועם זאת לשזור את היחידים לבניית קהילות קודש שיחד ניצור ונתקן את עולמנו.
מוסמכות ומוסמכי הרב לנדיס בטקס ההסמכה
אני מתכבדת להזמין את פרופ' ורד נעם – ראש החוג ללימודי התרבות העברית באוניברסיטת תל אביב לשאת דברים. את ורד זכיתי לפגוש דרך קהילת סוד שיח בו אנו חברות ומתפללות יחד. ורד מהווה השראה עבורי, בדרכה הצנועה והמלומדת. הקריאה שלה ליושרה פנימית בכל הנוגע לשילוב נשים בקהילות מתפללות מעוררת השראה.