בתור ילדה מאוד אהבתי את חג שמחת תורה. הייתי הולכת לבית הכנסת עם כל המשפחה, קיבלתי דגל צבעוני ורקדתי בהנאה ובשמחה עם אבי. אני לא זוכרת בדיוק באיזה גיל זה הפך להיות מוזר, ובאיזה גיל זה הפך להיות אסור. בערך מהגיל הזה התחלתי להיות אדישה לחג הזה. מה כבר יש לשמוח? אז סיימנו לקרוא את התורה שכמעט ולא ניתן לי בה חלק, כל הגברים והילדים עולים לתורה, ואני נשארת בצד עם שקית של ממתקים. מעזרת הגברים עולים קולות של שמחה וריקודים, אבל מעזרת הנשים יש בעיקר את הריח של הדג מהקידוש שמחכה להם (לפחות היינו מתחילות לאכול). בקיצור, לא ראיתי בזה כל סיבה למסיבה. אז כמובן שאינני מזלזלת בפריבילגיה שניתנה לי בתור אישה, להציץ מבין חרכי העץ על הגברים ולרכל עליהם, אבל את זה אני יכולה לעשות בכל השנה, אני לא רואה סיבה לכונן חג במיוחד בשביל זה.
מדי שנה, לקראת תקופת החגים, עולה וצפה שוב השאלה – האם יש צידוק הלכתי לאפשר לנשים לרקוד עם ספר התורה. הייתי רוצה שנשנה את מבנה השאלה הזו, ובמקום לשאול מדוע כן, נשאל – מדוע לא? האם יש צידוק הלכתי אמיתי למנוע מנשים את שמחת התורה? (אגב, השינוי המחשבתי הזה יכול להיעשות בכל שאר התחומים היהודיים – האם יש צידוק הלכתי אמיתי למנוע מנשים להתעטף בטלית? האם יש צידוק הלכתי אמיתי למנוע מאישה לומר דבר תורה בבית הכנסת? האם יש צידוק הלכתי אמיתי שבגללו לא ייפתח ארון הקודש בזמן ההקפות גם עבור נשים?)
תאמרו, מאוד היינו רוצים שנשים תרקודנה עם ספרי התורה ותאמרנה דברי תורה. אבל מה לעשות ומבנה בית הכנסת אינו מאפשר זאת? עזרת הנשים בנויה בקומה השנייה ומקיפה את עזרת הגברים הרחבה, ולכן מורכבת בעצם משלוש צלעות צרות. כיצד תוכלנה לרקוד, וכיצד תוכלנה לשאת דבר תורה? זה לא לכבודה של תורה. אני מציעה לשנות את המבנה הפיזי של בתי הכנסת האלו כך שנשים וגברים יהיו באותו המפלס ועם אותן ההזדמנויות. אגב, זה גם יאפשר נגישות לנשים עם עגלות וכמובן לנכות, ומה מכבד את התורה יותר מכך?
תאמרו, זה לא מתאפשר כרגע, יש אילוצים, יש צפיפות. אשאל, נניח ועזרת הגברים הייתה מעוצבת כך שחלק אחד בה מרוחק משאר בית הכנסת, לא שומעים בו כל כך טוב, לא רואים ממנו ולא נראים בו. אני מאמינה שבחלק הזה של בית הכנסת היו נשארים רק הגברים שמעוניינים לקרוא בזמן התפילה את השו"ת אסמס ללא הפרעה. מבנה פיזי מקבע מבנה חברתי, יאמרו הן אדריכלים והן סוציולוגים. הרי אין סיכוי בעולם שבשאר מחוזות חייו, היה מסכים הציבור הדתי-לאומי להרחקה כזו של הנשים מהציבור. הרי אנו מזדעזעים לשמוע על דחיקתן של נשים לרחובות צדדיים בשכונות חרדיות, וזועקים על ההדרה במרחב הציבורי. בית הכנסת הוא מרחב ציבורי, וגם אם בשל עקרונות צניעות והלכה קהילות מעדיפות הפרדה, הרי שהפרדה אינה חייבת לבוא ביחד עם הדרה.
דברים אלו נכונים כל-עוד נסכים שנשים הן חלק מהציבור. הרי הנימוק למנוע מאיתנו את העלייה לתורה והקריאה בה (ובתוך כך גם את הסיבה הפנימית לחגוג את שמחת התורה) הוא בשל כבוד הציבור. אך מי הוא אותו ציבור, אם לא נשים וגברים? בתור קהילות עלינו לכבד את כל חברינו. קהילה שלא מאפשרת מקום שווה לנשים ולגברים פוגעת בלמעלה ממחצית מהציבור, ועושה עוול גדול לכבודו של הציבור, יותר מאשר כל פרקטיקה נשית בבית הכנסת.
לאורך השנים התעוררנו, ציבור של נשים שלא מחכה יותר להגדרות חיצוניות מצד אלו שמדירים אותנו מהציבור. התחלנו לפעול והתחלנו לשאוף לחוויה יהודית משמעותית, בחגים ובכל השנה. אנחנו ציבור של נשים שמרוויחות לאורך השנה את השמחה שלנו בחג שמחת-תורה. יש שיכנו אותנו ממורמרות, אך זו טעות לצערם. אנחנו לא ממורמרות ולא מדוכאות. אנחנו חוזות, יוצרות ומקדמות, כל אחת בזירה שלה, בית לזהות יהודית לנשים, כחלק מקהילה, כחלק מציבור שלם. אנחנו סופגות האשמות וביקורת מכל מי שחרדים לאבד את ההגמוניה ואת המעמד השולט על המרחב היהודי הישראלי. מאשימים אותנו שכוונותינו אינן טהורות.
אינני יודעת מה הכוונה, ואני רק יודעת שגם לנשים ואנשים עם כוונות לא-טהורות יש זכות לחוות יהדות משמעותית. הרי צבו"ר הוא צדיקים, בינוניים ורשעים. יהודים דעתם קלה, ולא את כל המצוות אנחנו מקיימים, ובכל-זאת לא תעלו על דעתכם להדיר גבר מבית הכנסת משום שאינו מכסה את ראשו או משום שאינו מתפלל שלוש תפילות ביום. המכרז המזמין מתפללים לבית הכנסת מציג דרישות-סף נמוכות למדי מגברים – היוולד יהודי או התגייר. נשים נאלצות להוכיח את טוהר כוונותיהן, ולעולם לא תצלחנה בכך, כי הרף ממשיך לעלות. דחיקת הנשים אל שולי היהדות נובעת מההרגל לשמר את הבעלות המוחלטת על המרחב היהודי בידי גברים, הרי מי ירצה לחלוק אוצר שכזה.
לפני כמה שנים אמרה לי חברת ילדות יקרה שהיא לא מאמינה שדווקא אני, הדוסית של השבט, מתפללת בקהילה שיתופית. הייתי בטוחה שאת הרבה יותר דתייה ממני, כך אמרה לי. עד היום אני מנסה להבין את האבסורד שבדבריה, הרי היא איננה הולכת לבית הכנסת כלל.
כאשר אנחנו נדרשים להגדיר מהו גבר דתי, נתחיל בדרך כלל בסממן חיצוני – כיפה, ומשם נמשיך למצוות שבין אדם למקום: שמירת שבת, תפילה, ציצית וכשרות. נשים נדרשות לסממנים חיצוניים בלבד – חצאית וכיסוי ראש. ואת המצוות שבין אדם לחברו, שכחנו כולנו, ואנחנו מתעמרים בנשות הקהילה ובנותיה כאשר אנחנו דוחקים אותן לשולי היהדות. על מצוות שבין אדם לחברו, גם יום הכיפורים, כזכור, איננו מכפר. וכיצד יכפר, כאשר גם ביום הקדוש הזה נשים עדיין מאחור ובצדדים. אני מקווה שחג שמחת תורה הבא יהיה חג של תיקון, שנוכל כולנו לשמוח בשמחתה של התורה, שמחה אמיתית, שמחה של לימוד ושל חוויה, שמחה שתפתח שנה של פריחת היהדות ופתיחת שעריה לכולנו.
המאמר פורסם לראשונה במגזין משלך
מיה היקרה! אני בהחלט מנסה להבין את אותו מקום ממנו אתן פועלות, אין לי שום מטרה להקניט ולפגוע, יש לי מטרה לברר את האמת. לכן, נסי לראות את דבריי כך. למרות שיהיה קל לראות אותם כדבריי הקנטה. יצאתי עם תחושה שהצגת את החוסר שיוויונית בכך שיש הבדל בין נשים לגברים, במקרה הספציפי זה המחיצה ששמה אתכן מאחור, על פי טענתך, וחוסר ריקוד עם ספרים ועלייה לתורה המוציאה לך את שמחת החג, את שמחת התורה, את השמחה שאמורה לבוא, בין היתר, מתוך שמחה על שה' בחר בנו ועל התחלה וסוף של תורתנו הקדושה. אך האם זה הגדרה לשיוויונות? להפוך את הגברים והנשים לאותו דבר? האם אין זה מצחיק שאת נלחמת במי שמבטל את הנשים בכך שאת הופכת את הנשים לגברים במקום להכיר את המקום היפה של הנשים בעולם הדתי בפרט, ובעולם המדהים הזה בכללי? האם שיוויונית זה לומר לאתיופי תתנהג כמו. אשכנזי וכך נבטל את הבידול שנוצר? אני לא חושב ככה! שיווניות זה להכיר כל צד כמי שהוא ולתת לו מקום בחבר'ה. להכיר במקום שלך, כאישה, בדת. ולא שמו אותך מאחורה כי בנות זה איכסה עם כינים, ולא מנעו ממך לקרוא בתורה כי יש לך קול מכוער של צפרדע, וגם לא מנעו ממך להחזיק את ספר התורה כי את שלומפרית ובטוח תפילי אותו. ההלכה בנושא, אינה פרושה לפניי כרגע, אך מסורת השנים פרושה בעיניי, ולהגדיר את אבותינו ואמאותינו כגברים ונשים גזענים וחסרי שיוויון זה לא מתאים. במקום להילחם על מקום אחר, שבו את תרגישי יותר קירוב, לפי טענתך הלא ברורה. תכירי במקום שלך בדת, מקום מדהים, שקט, צנוע, מחנך בדרכו שלו וכמובן משפיע בשיטתו. ויותר מזה, תקבלי אותנו הגברים, כי בדברייך את לא שיוויונית אלינו, את לא מקבלת את מקומנו ומערערת עליו. עד מתי?! וזה בקיצורי דברים, והדיבור עוד ארוך
כל מה שנותר לי לשאול, מי לא שיוויוני פה? "גל עיני וא(נ)ביטה נפלאות מתורת ך.." מאחל שאיפה לאמת ולשיוויוניות אמיתית. דביר, בחור צעיר ופשוט.