7 מחשבות על “חלילה לאדם להיות כן

  1. מאמר מעולה וחשוב. נותן תשובה לאלו המדברים בשם הרב תרבותיות וסובלנות. עד כמה ניתן לעוות את ההלכה ולהוליכה למקומות בלתי הגיוניים. יישר כוח זהבה!

  2. המאמר שכתבה זהבה פישר הוא מאמר חשטוב ביותר, לא רק בשל מקורותיו ההלכתיים אלא בעיקר בשל התובנות החברתיות הנלוות לתופעת האוטובוסים הנבדלים! יישר כוחך! גילי

  3. שלום לזהבה פישר.
    אכן יש בעיה בציבוריות החרידית,גם אצלינו יש התחרדות ציבורית ולא הלכתית. למשל פעם כל עקרת בית טובה נקתה חסה וכרוב וכולם אכלו לשובע, ואילו היום אם אינך מקפידה על חסלט הנקי מתולעים, אינך נחשבת למקפידה על כשרות באמת.המחיר של חסלט הוא שש פעמים של חסה רגילה! האם מי שהוא פעם נתן את הדעת כך?ברם מדוע לא נשמע קולם של רבני הציונות הדתית נגד ההתחרדות בכלל ובפרט נגד אוטובוסים נפרדים? מרדכי עבדיאל.

  4. בהקשר המאמר של זהבה פישר, דברי הרב חיים הירשנזון, שפורסמו בספרו "מלכי בקודש", כרך ב´ משנת 1921, מאוד רלוונטיים.

    הרב הירשנזון התנגד לקביעתו של הרב קוק, שהצבעת נשים אסורה, בין היתר, מפני שהתורה מתנגדת לתערובת בין המינים, וקבע שתערובת זו אסורה רק במקרים ספציפיים.
    כך כותב הרב הירשנזון: "…ולא יודעים שבגזרת פריצותא יש תורה ודינים וכללים קבועים, ולא כל הרוצה ליטול את השם לבזות בנות ישראל ובני אברהם יצחק ויעקב לחשוב אותם לשטופי זימה חס ושלום, וכל פגיעתם רעה להביא לידי פריצות…חס וחלילה לאיש ירא אלוקים לחשוב כזאת על בני ובנות ישראל. וכמה טיילים וטלייתא (=צעירים וצעירות) מטיילים בשוק ולא בא להם הרהור חטא כלל… ולא מצינו בשום מקום איסור פגישת אנשים ונשים בהמון בעת אשר אין איסור יחוד…(עמ´ 206)
    כל גזרה … אשר אינה בנויה על יסודי הלכה בתלמוד ובפוסקים איננה מביאה לידי מוסרות צניעות, ואדרבה מגרין יותר את היצר ואת התאווה הנמבזה… (עמ´ 209)

  5. זהבה את טועה.

    רבי משה פיינשטיין חי בארה"ב, בה תחבורה מעורבת היא נתון שאינו ניתן לשליטה, כאשר לאידך גם השימוש בתחבורה זו לצרכים יומיומיים וקיומיים, כמו עבודה, גם הוא נתון הכרחי, כאשר איסור על שימוש בתחבורה ציבורית הוא גזר דין מוות לאנשים שאין להם תחבורה אלטרנטיבית למקום עבודתם.

    אי לכך, יש לראות את הדברים מתוך זוית ראיה זו, כאשר ברור שבסיטואציה שכזו אין מקום להטיל איסור גורף על דבר שניתן למצוא לו היתרים משורת הדין.

    אולם, במציאות שבה חיים, יש לקבוצות מסויימות באוכלוסיה את האפשרות ליצור הפרדה בקוים שבהם הם עושים שימוש.

    מדוע אפוא שלא לשאוף לטוב יותר כאשר הדבר בר יישום?

    נכון הוא שהרב פיינשטיין כותב "ח"ו לאדם להיות כן", כאשר הוא מציע לו לעסוק בתורה ובמלאכה, כדי למנוע מצב של בטלה.

    אולם, ברור שהמדובר רק על סיטואציות של בדיעבד ולא לכתחילה. שכן, אם העיסוק בתורה ובמלאכה הוא תרופת פלא גורפת שמונעת מן הגברים הרהורים על נשים, מדוע ההלכה כל כך מחמירה בהסתכלות בהן, בשיחה אתן ובכל מגע אפשרי, כאשר קיימת גלולת פלא שכזו?

    ברור אפוא שהדברים נאמרו כדי להצדיק מציאות קיימת, אך כיום ניתן לשנותה, ואין סיבה שלא לעשות זאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*