124 מחשבות על “ידיה המפוחמות של הכלה

  1. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  2. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  3. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  4. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  5. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  6. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  7. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  8. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  9. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  10. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  11. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  12. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  13. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  14. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  15. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  16. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  17. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  18. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  19. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  20. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  21. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  22. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  23. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  24. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  25. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  26. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  27. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  28. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  29. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  30. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  31. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  32. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  33. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  34. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  35. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  36. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  37. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  38. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  39. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  40. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  41. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  42. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  43. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  44. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  45. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  46. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  47. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  48. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  49. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  50. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  51. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  52. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  53. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  54. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  55. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  56. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  57. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  58. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  59. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  60. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

  61. ומעוררים מחשבה.
    חשבתי על הדימוי של הכלה, המנגבת ידיה על גבי השיער. ודווקא כלה, לאחר חופתה, אמורה לפי ההלכה לשים כיסוי ראש, כך שהשיער אינו גלוי ולא יכול לצבור את הליכלוך שבו התכסו ידיה… רק בתוך הזוגיות, עם בעלה, שיערה יכול להיות גלוי. אולי ללמדינו, שהאישה צריכה לשמור על עצמה בתוך ביתה. לא תמיד לצאת כצדיקים גברים לתקן עולם חיצוני. כיוון שהמשימה המוטלת עליה היא לבנות בית לה, לבעלה ולילדיה. המשימה המוטלת עליה היא לטהר, ולא ללכלך. לעיתים המאמץ לראות את החיובי בפעולות האחרים גובל בעצימת עיניים. והיהדות שמה לנו גדרות של כשרות, של שבת, של טהרה- כי אחרת אין גבול ליכולת שלנו לשנות פרספקטיבה ולראות את החיובי בכל דבר ועניין. ואז אנחנו יכולים לההפך להיות נוצרים- בחינת הוא נתן לך סטירה- תן גם את הלחי השנייה.. מה הגבול של הראייה החיובית שלנו את הזולת? והאם גבולות של נשים אכן צריכים להיות אותם גבולות כגבולות של הגברים? אני סבורה שלא. שכנשים אנחנו צריכות לנקות את ידינו ואת שיער ראשינו כדי להתמקד בחינוך של ילדינו, כי מרוב שאנחנו יוצאות לעבודה, ומחפשות שוויון וצדק- אנחנו לא באמת פנויות לגדל את הדור הבא- משימה מקודשת והרבה יותר נעלה מלתקן את הדור הקודם, דור המבול, שלא ידע את יוסף…
    בוקר טוב
    תמי.

  62. תמי יקרה
    תודה על תגובתך, אבל דווקא לשיטתך, שלפיה נשים (רק הן בלבד?) צריכות להיות "פנויות לגדל את הדור הבא" ראוי לאמץ את העין הטובה, המבט החיובי, שאין כמותו כדי לגדל ילד. לעין הטובה אין גבולות של תפקיד או ייעוד. היא מומלצת במיוחד לכל מי שמבקש להנהיג – את מדינתו או את ביתו וילדיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*