30 מחשבות על “ילדה לא צריכה לעבור גירושין

  1. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  2. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  3. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  4. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  5. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  6. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  7. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  8. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  9. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  10. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  11. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  12. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  13. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  14. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  15. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  16. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  17. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  18. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  19. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  20. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  21. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  22. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  23. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  24. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  25. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  26. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  27. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  28. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

  29. כואב הלב לקרוא את הסיפורים הללו וצריך להתפלל שאכן יש מוצא הלכתי לתסבוכות אלו. חבל שהמאמר לא נכנס יותר לעומק הסוגיא ההלכתית ובמקום זאת מתייחס לדרישה מציבור הרבנים באופן לא עינייני. הרי ברור הדבר שיש כאן דיון אם צריך לכך סנהדרין או לא והתיחסות ממוקדת לשאלת הסמכות ולדיון עצמו היתה מוסיפה הרבה יותר.

  30. לטו"ר רבקה לוביץ שלום.
    סיפור המעשה של האב אשר קידש את בתו הקטנה מובא בשו"ת ´ושב ורפא´ חלק ב´ סימן עח. הוא מרחיב שם בנושא. מ"מ, לדינא פסק הדיין הרב מאיר יוסט מאמסטרדם בהביאו את דברי הרב ראמינק וז"ל: לא היה כאן אלא הערמא ומעשה קוף בעלמא שאין בו שמץ של קידושין ממש עכ"ל. כלומר לא נעשו כאן קידושין. ואילו [שם.] וז"ל: הדיינים שקיבלו את המודעה של אבי הנערה ופירסמו אותה בודאי ובודאי שעשו שלא כהוגן עכ"ל. רוצה לומר: יש דיינים ויש דיינים. ואילו הרב רפאל אייפרס מחבר השו"ת ´ושב ורפא´ דן במקום אחר על בעל המכה את אשתו [על כך הסכימו שני הצדדים]והאשה מבקשת להתגרש. והוא פוסק [שם בסימן פט] וז"ל: מ"מ בנד"ד – אע"פ שהודה הבעל שגזים פעם או פעמיים, מ"מ לא עביד וגם לא התרו בו וממילא אין לכופו לגרשה עכ"ל. כלומר הבעל יכול להמשיך להכות את אשתו עד שאולי א) היא תמות מן האלימות ואז בודאי יאמינו לה הדיינים. ב)בית הדין ישלח עדים או שליחים בעת המריבה המשפחתית כדי שיהיה אפשר להתריע בבעל שלא יכה את אשתו. על פסק דין כזה איני יודע אם צריך לבכות או לצחוק. בברכה מרדכי עבדיאל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*