22 מחשבות על “כבוד הציבור וכבוד הבריות – נשים וקריאת תורה

  1. רב מעמת ומאמת את הנושא של כבוד הציבור עם ההלכה, וגם עם "כבוד הבריות" אנו הנשים.
    הגיע הזמן שכל הנשים תדענה שהן יכולות לקרא בתורה, לשמוח ולרקוד עם ספר תורה.
    שחג ´שמחת תורה´ הוא גם חגן של הנשים, ולא רק להכנת קוגל, וקידושים.

  2. מדובר במושג שאינו מוגדר מבחינה הלכתית, ולפיכך יש בכוחו להתיר כל איסור דרבנן שמעיק על האדם (ואולי גם איסורי דאורייתא). באופן פרדוכסאלי מצב זה הוביל את פוסקי ההלכה שלא להשתמש במושג זה בצורה מפורשת בפסקיהם אלא בתור "סניף" או בתור רעיון ערכי. ההיתרים עצמם נשענו כמעט תמיד על נימוקים הלכתיים פורמליים, למעט מקרים מועטים או בפסיקה מקומית כ"הוראת שעה".

  3. לפיה הבעיה איננה בהכרח הלכתית, אלא שבמצב כיום עליית נשים לתורה נתפסת בציבור כולו (ובמידה רבה גם בקרב הדוחפים את העניין) כעקירה ושינוי של ההלכה המסורתית ומזוהה על זרמים ביהדות שאינן מקבלים את עול ההלכה או אינם מחויבים באותה המידה למסורת הפסיקה. ממילא מי שינהג באופן זה מסתכן בהגדרת עצמו, בעיני עצמו (ותלמידיו) ובעיני הזולת, כמי שקשוב יותר לאופנה התרבותית מאשר להלכה ולמסורת. לדעתי לא מדובר בסיכון של מה בכך. קיים גם סיכוי (קטן לדעתי) שמהלך יצליח ויתפשט בקהילות וכך הסיכון הנ"ל ייעלם לו. לדעתי המהלך יוכרע בעיקר על ידי הציבור, ובהתאם לרצינות והמחוייבות הדתית של הבוחרים במהלך בדורות הבאים. אני משער שבינתיים מי שיבחר בדרך זו ימצא את עצמו בשולי הקונצנזוס האורתודוכסי בדורות הקרובים ושהשילוב במיינסטרים בעתיד יהיה תלוי במבחן הרצינות והמחויבות לאורך הזמן.

  4. מזדהה עם עמדתך. "כבוד הבריות" כמושג מעומעם מזכיר לי עוד מושגים רבים שהעמימות מביאה לפרשנות שאינה נוחה לי, כאשה יהודיה. לכך יהודי נדרש, לפענח את העמימות הזאת ולתת לה תוקף אל חייו, בדיוק כמו שהרב שפרבר עושה כאן באומץ.

  5. מאמר זו לקוח רובו ככולו מספרו "דרכו של הלכה". הננו מפנה את הקורא למאמר ביקורת ארוך שכתבתי על הספר:
    Lo Zo haDerekh: A Review of Rabbi Prof. Daniel Sperber´s Darka shel Halakha," Aryeh A. Frimer, The Seforim Blog (12 June 2008). Available online at: http://seforim.traditiononline.org/index.cfm/2008/6/12/Aryeh-A-Frimer-Review-of-Daniel-Sperber8217s-Darka-shel-Halakha

  6. לפני כ 25 שנה כשנפתחה מדרשה ראשונה בארץ בה לימדו את הנשים גמרא, ראשונים ואחרונים, קמו ונזעקו הכל בשם כבוד התורה: "כל המלמד בתו תורה כאילו למדה תפלות" ועוד ועוד ועוד! מי שהעז לטעון שיש מקום הלכתי לכך מלכתחילה – הושמץ כפי שנעשה עכשיו לרב שפרבר ולדבריו. לכל המתנגדים – הביטו רגע אל מעשיכם ואל דבריכם. האם אינכם עסוקים היום כולכם בהוראה במדרשות כאלו? האם לא גדל כבוד התורה ולימודה מאז? וכך גם יהיה בבתי הכנסת השומרים על ההלכה ומכבדים את כל הבריות. יגדל כבוד התורה ויגדל גם כבוד האדם! והנשים בכלל

  7. עיקר חשיבותו ותרומתו של מאמר הרב פרופ´ שפרבר נעוץ בעצם הדיון ההלכתי המפורט הנפרש בו לעיון הקוראים (וחבל שנשמט מהתקציר בynet, משום שמצמצם שם את המאמר להצהרתי גרידא ומשבש בכך לדעתי, את כוונת מחברו) ומהווה משום כך פריצת דרך מועילה למגמה המקופלת ביוזמה, גם אם לא הכל השתכנעו מיד בניסיון הראשון.
    כתבתי פעם שיר שאחד מבתיו במיוחד הולם בעיני את תוכן תעוזתו של פרופ´ שפרבר:
    ואהבת בכל נפשך את ה´ אלקיך –
    שיהא שם שמים מתאהב בארץ על ידיך –
    עד שיאמרו הבריות אשרי אביך שתורה למדך –
    וראו כמה נאים ולא מכוערים ומושחתים מעשיך –
    ובתלמוד רבך מתוקנים-לא מקולקלים מעשיך –
    ורק כך- שם ה´ אוהבך שהוא הוא אהובך –
    יהיה מתקדש ולא מתחלל בכוח פעולותיך –
    וכלל גדול בתורה שלמדת הינו אהבת ישראל אחיך (ואחיותיך) –
    כי לאהבת ה´ תוכל להגיע אם כמוך תאהב לרעיך (ורעותיך)…

  8. באופן זה ניתן לעקוף את ההתנגדות שמתבססת על מסורת הלכתית וכן ניתן ליצור גם טקסים הרבה יותר משמעותיים. עדות שונות, מקובלים וחסידים הצליחו בכך. אין סיבה שנשים שמעוניינות לבטא רגשות ורעיונות דתיים ולחוות אותן בציבור לא תוכלנה לפתח מסגרות מתאימות לכך, ובכך לתרום גם לדורות הבאים.

  9. אמר יפה הרב דניאל שפרבר. כך היה מימים ימימה ואני מוסיפה-
    1. כך התרגלו גברים להרחיק נשים מנושא התורה ונימקו את זה משיקולים הלכתיים כדי שנשים לא יתערבו להם. ולא ישבו לדון בנושאים הלכתיים. ולעיתים רחוקות מאוד שאלו את דעתן.

    2. וכך התרגלו נשים להיות מובלות כמסוממות שלא נוגעות בכל הנושא שקשור לדת.

    3. הרב שפרבר מדבר על כבוד הבריות ומתכוון לכבוד הנשים- כל הכבוד לו!

    4. כמה דברים דואגים שהאישה שלהם תעבור חוויות מלאות בחיים, בכל תחום ותחום? אז גם בתחום עלייה לתורה וקריאה בה, האם אפשר בכלל לחשוב שנשים שחצי מהעולם ששותפות מלאות בחיי המשפחה מסוגלות גם לחוות חויה דתית?

    5. הנהר שעליו מדבר הרב, זורם לפי דעתי לדלתא רחבת ידיים שבו הנשים רוצות את השיויון הזה בדורות הבאים זה יבוא. בדור שלנו, "דעת הבריות" משמיעה את קולה. רוצה את השינוי הזה.

    6. צריכים לשכפל את הרב שפרבר, הרי רוב הרבנים היום בטוחים שנשים יש להם מספיק מה לעשות בגשמי ולמה להם לחפש ברוחני- חויה דתית. נשים יקחו את זה כמשחק. לא באמת יעבדו את ה´.

    7. מצד דני, נשים רוצות- משתתפות בעליה וקריאה בתורה במשך הדורות- אבל זה מבחינת בניה בלתי חוקית או שהדורות נחלשו כמו שהגברים מנמקים. אנו רוצות הכרה בזכות שלנו.

    8. מה זה זכות הבריות? והגברים הם לא בריות? האם למילה בריות יש משמעות נחותה מאשר למילה ציבור? ובעיני מי? ומי קבע שזה נחות? שוב חוזרים. חבל שהגברים לא מוכנים להשתחרר מהסטיגמה ולהציל סמכויות בנושא הזה לנשים.

  10. רב מעמת ומאמת את הנושא של כבוד הציבור עם ההלכה, וגם עם "כבוד הבריות" אנו הנשים.
    הגיע הזמן שכל הנשים תדענה שהן יכולות לקרא בתורה, לשמוח ולרקוד עם ספר תורה.
    שחג ´שמחת תורה´ הוא גם חגן של הנשים, ולא רק להכנת קוגל, וקידושים.

  11. מדובר במושג שאינו מוגדר מבחינה הלכתית, ולפיכך יש בכוחו להתיר כל איסור דרבנן שמעיק על האדם (ואולי גם איסורי דאורייתא). באופן פרדוכסאלי מצב זה הוביל את פוסקי ההלכה שלא להשתמש במושג זה בצורה מפורשת בפסקיהם אלא בתור "סניף" או בתור רעיון ערכי. ההיתרים עצמם נשענו כמעט תמיד על נימוקים הלכתיים פורמליים, למעט מקרים מועטים או בפסיקה מקומית כ"הוראת שעה".

  12. לפיה הבעיה איננה בהכרח הלכתית, אלא שבמצב כיום עליית נשים לתורה נתפסת בציבור כולו (ובמידה רבה גם בקרב הדוחפים את העניין) כעקירה ושינוי של ההלכה המסורתית ומזוהה על זרמים ביהדות שאינן מקבלים את עול ההלכה או אינם מחויבים באותה המידה למסורת הפסיקה. ממילא מי שינהג באופן זה מסתכן בהגדרת עצמו, בעיני עצמו (ותלמידיו) ובעיני הזולת, כמי שקשוב יותר לאופנה התרבותית מאשר להלכה ולמסורת. לדעתי לא מדובר בסיכון של מה בכך. קיים גם סיכוי (קטן לדעתי) שמהלך יצליח ויתפשט בקהילות וכך הסיכון הנ"ל ייעלם לו. לדעתי המהלך יוכרע בעיקר על ידי הציבור, ובהתאם לרצינות והמחוייבות הדתית של הבוחרים במהלך בדורות הבאים. אני משער שבינתיים מי שיבחר בדרך זו ימצא את עצמו בשולי הקונצנזוס האורתודוכסי בדורות הקרובים ושהשילוב במיינסטרים בעתיד יהיה תלוי במבחן הרצינות והמחויבות לאורך הזמן.

  13. מזדהה עם עמדתך. "כבוד הבריות" כמושג מעומעם מזכיר לי עוד מושגים רבים שהעמימות מביאה לפרשנות שאינה נוחה לי, כאשה יהודיה. לכך יהודי נדרש, לפענח את העמימות הזאת ולתת לה תוקף אל חייו, בדיוק כמו שהרב שפרבר עושה כאן באומץ.

  14. מאמר זו לקוח רובו ככולו מספרו "דרכו של הלכה". הננו מפנה את הקורא למאמר ביקורת ארוך שכתבתי על הספר:
    Lo Zo haDerekh: A Review of Rabbi Prof. Daniel Sperber´s Darka shel Halakha," Aryeh A. Frimer, The Seforim Blog (12 June 2008). Available online at: http://seforim.traditiononline.org/index.cfm/2008/6/12/Aryeh-A-Frimer-Review-of-Daniel-Sperber8217s-Darka-shel-Halakha

  15. לפני כ 25 שנה כשנפתחה מדרשה ראשונה בארץ בה לימדו את הנשים גמרא, ראשונים ואחרונים, קמו ונזעקו הכל בשם כבוד התורה: "כל המלמד בתו תורה כאילו למדה תפלות" ועוד ועוד ועוד! מי שהעז לטעון שיש מקום הלכתי לכך מלכתחילה – הושמץ כפי שנעשה עכשיו לרב שפרבר ולדבריו. לכל המתנגדים – הביטו רגע אל מעשיכם ואל דבריכם. האם אינכם עסוקים היום כולכם בהוראה במדרשות כאלו? האם לא גדל כבוד התורה ולימודה מאז? וכך גם יהיה בבתי הכנסת השומרים על ההלכה ומכבדים את כל הבריות. יגדל כבוד התורה ויגדל גם כבוד האדם! והנשים בכלל

  16. עיקר חשיבותו ותרומתו של מאמר הרב פרופ´ שפרבר נעוץ בעצם הדיון ההלכתי המפורט הנפרש בו לעיון הקוראים (וחבל שנשמט מהתקציר בynet, משום שמצמצם שם את המאמר להצהרתי גרידא ומשבש בכך לדעתי, את כוונת מחברו) ומהווה משום כך פריצת דרך מועילה למגמה המקופלת ביוזמה, גם אם לא הכל השתכנעו מיד בניסיון הראשון.
    כתבתי פעם שיר שאחד מבתיו במיוחד הולם בעיני את תוכן תעוזתו של פרופ´ שפרבר:
    ואהבת בכל נפשך את ה´ אלקיך –
    שיהא שם שמים מתאהב בארץ על ידיך –
    עד שיאמרו הבריות אשרי אביך שתורה למדך –
    וראו כמה נאים ולא מכוערים ומושחתים מעשיך –
    ובתלמוד רבך מתוקנים-לא מקולקלים מעשיך –
    ורק כך- שם ה´ אוהבך שהוא הוא אהובך –
    יהיה מתקדש ולא מתחלל בכוח פעולותיך –
    וכלל גדול בתורה שלמדת הינו אהבת ישראל אחיך (ואחיותיך) –
    כי לאהבת ה´ תוכל להגיע אם כמוך תאהב לרעיך (ורעותיך)…

  17. באופן זה ניתן לעקוף את ההתנגדות שמתבססת על מסורת הלכתית וכן ניתן ליצור גם טקסים הרבה יותר משמעותיים. עדות שונות, מקובלים וחסידים הצליחו בכך. אין סיבה שנשים שמעוניינות לבטא רגשות ורעיונות דתיים ולחוות אותן בציבור לא תוכלנה לפתח מסגרות מתאימות לכך, ובכך לתרום גם לדורות הבאים.

  18. אמר יפה הרב דניאל שפרבר. כך היה מימים ימימה ואני מוסיפה-
    1. כך התרגלו גברים להרחיק נשים מנושא התורה ונימקו את זה משיקולים הלכתיים כדי שנשים לא יתערבו להם. ולא ישבו לדון בנושאים הלכתיים. ולעיתים רחוקות מאוד שאלו את דעתן.

    2. וכך התרגלו נשים להיות מובלות כמסוממות שלא נוגעות בכל הנושא שקשור לדת.

    3. הרב שפרבר מדבר על כבוד הבריות ומתכוון לכבוד הנשים- כל הכבוד לו!

    4. כמה דברים דואגים שהאישה שלהם תעבור חוויות מלאות בחיים, בכל תחום ותחום? אז גם בתחום עלייה לתורה וקריאה בה, האם אפשר בכלל לחשוב שנשים שחצי מהעולם ששותפות מלאות בחיי המשפחה מסוגלות גם לחוות חויה דתית?

    5. הנהר שעליו מדבר הרב, זורם לפי דעתי לדלתא רחבת ידיים שבו הנשים רוצות את השיויון הזה בדורות הבאים זה יבוא. בדור שלנו, "דעת הבריות" משמיעה את קולה. רוצה את השינוי הזה.

    6. צריכים לשכפל את הרב שפרבר, הרי רוב הרבנים היום בטוחים שנשים יש להם מספיק מה לעשות בגשמי ולמה להם לחפש ברוחני- חויה דתית. נשים יקחו את זה כמשחק. לא באמת יעבדו את ה´.

    7. מצד דני, נשים רוצות- משתתפות בעליה וקריאה בתורה במשך הדורות- אבל זה מבחינת בניה בלתי חוקית או שהדורות נחלשו כמו שהגברים מנמקים. אנו רוצות הכרה בזכות שלנו.

    8. מה זה זכות הבריות? והגברים הם לא בריות? האם למילה בריות יש משמעות נחותה מאשר למילה ציבור? ובעיני מי? ומי קבע שזה נחות? שוב חוזרים. חבל שהגברים לא מוכנים להשתחרר מהסטיגמה ולהציל סמכויות בנושא הזה לנשים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*