4 מחשבות על “כביסה וחיים

  1. א. מעולם לא שמענו שלאיחולים צריך אסמכתא הלכתית.
    ב.מקובלים עלי דברי הרב הנכבד שפסיקה מתחילה בהגדרת המצב. ההנחה ש"הכרה בפעלו של הרב דרוקמן פרושה מחיקת הנפגעים" היא הוצאת דיבה על הרב כאילו הוא עצמו "תקף". הרב דרוקמן פיטר את הרב קופולוביץ מתפקידו. גם אם שגה בכך שלא דיווח למשטרה איך אפשר לומר על זה "מחיקת הנפגעים"?

  2. הן תיאור הדיכוטומי של המציאות בפי הרב פרומן והן הגיבוי ההלכתי- שניהם פשטניים. אתחיל בגיבוי. לא יודעת לשם מה צריך דוגמה מפוצצת עם ציטוט ופרשנות כדי לומר את הברור לחלוטין שחיים קודמים למותרות. השאלה אם מדובר בפשטות בחיים ממש של אותם אנשים נפגעים ואם ניתן כרגע להגדיר את הפרס כמותרות. עקרונית, לא הרב דרוקמן הוא הפוגע בחייהם, אלא הרב קופולוביץ. הרב דרוקמן עצמו התנצל על שלא פנה למשטרה וטען שלא ידע שזאת חובתו. בתקופה שבה פשוט לא האמינו שייתכן שרב יעשה דבר כזה ובמקביל כשהחשש שכיבוס הכביסה המלוכלכת ב"מעין של העיר" יהיה חילול ה´ נורא, ניתן לראות זאת כטעות בשיקול דעת שרבים טעו בה, כאי הבנת חומרת האירוע, ואפילו כפחדנות, אך לא כפגיעה בחיים. מצד אחר, כיוון שהרב קופולוביץ בא על עונשו, ושמו נהרס לעד, אין במתן הפרס השכחה טוטאלית של הפגיעה באנשים אלו, אלא התנהלות לצידה של פגיעה זאת. אין פה זוכה זוכה, אך גם לא מפסיד מפסיד. החיים הם לא תמיד או-או. נוסף על כך, אילו לא נתנו לו ניחא. אבל לשלול ממנו כעת את הפרס, במיוחד כשישנם אנשים הרוצים לשלול את הפרס מחמת ימיניותו של הרב, אין בכך משום ביטול מותרות אלא הלבנת פנים בציבור שהיא ממש פגיעה בנפש. הדיון הציבורי נערך. הכתם על עברו של הרב הוראה לציבור. הוא עצמו הגיב על כך בהבנה, לא בהתלהמות. כך שילם הרב דרוקמן משהו מחובו, ובה בעת הובטח שמעשהו של קופולוביץ לא הושכח. כעת, בבקשה, תעזבו סוף סוף את הנושא.לא כל דבר צריך להביא למסע צלב מתלהם. גם אנחנו מצויים במידת החסד.

  3. הרב דרוקמן היה ממונה על קופולוביץ, הוא טייח ובעקבות זאת נפגעו עוד אנשים, בדיני נפשות מדובר וזו אסטרטגיה אצלו, העובדה היא שהוא ממשיך לתמוך במוטי אלון ולרמוס בכך את הנפגעים כי הם לדעתו שקרנים, הוא מעולם לא ביקש מחילה מהנפגעים שבגינו נהרסו חייהם.
    אני מתביישת בפרס הזה, זה לקלון מדינת ישראל

  4. איך שלא נעמיד את הדברים יש עננה על תפקודו של הרב דרוקמן בפרשת קופולוביץ. לכתחילה לעניות דעתי עננה זו היתה צריכה לגרום לשר החינוך לא להעניק לו את הפרס שהוא יותר מראוי לו. לאחר מעשה אני מחובר יותר לתגובתן השקולה והמאוזנת של גילי זיוון ואראלה ידגר מאשר לתגובה האלימה והמ תלהמת של חנה קהת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*