13 מחשבות על “כח הדיבור

  1. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  2. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  3. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  4. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  5. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  6. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  7. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  8. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  9. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  10. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  11. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  12. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

  13. בבראשית פרק ב´ פסוק ז´ מפרט הכתוב את יצירת האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". התוספת המיוחדת בסיומו של פסוק, ייחודו של האדם, מתורגמת ע"י אונקלוס ל"נפש ממללא". הדיבור, יכולתו המיוחדת של האדם להשפיע ולהיות מושפע ע"י הדיבור עם זולתו, היא ה"נפש החיה" שבו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*