18 מחשבות על “כיסוי ראש לאישה – חובה הלכתית?

  1. דבריו נשמעים הגיוניים למדי למה אם כן הוא דעת יחיד? (הוא אפילו לא בדעת מיעוט?!) יתכן שאין את כל התמונה לפנינו.

  2. כן, הוא דעת יחיד. וזו כל התמונה לפניך. הרב גם לא מסתמך על שום דעת רב אחר שקדם לו. אפילו אם היה צדק בדברים, הלכה כרבים.

  3. המאמר פשוט מתעלם ממה שמופיע במפורש בגמרא (כתובות ע"ב א, מיד לפני הקטע שהוא מצטט!) – שם כתוב במפורש, שללכת בלי כיסוי ראש זה "דאורייתא". דהיינו – איסור תורה, ולא רק בזיון לאשה.
    פשוט לא מובן לחלוטין, איך הוא מצליח להתעלם מזה.
    מלבד זאת אפשר להעיר עוד הערות רבות, אך זו ההערה היסודית והפשוטה ביותר.

  4. הרב הזה גאון
    יהדות מקנס היתה הגאונית מכל רבנות מרוקו
    ובטח ובטח שלא כמו רבני אשכנז … גאונות
    הרב גם פסק לגבי שוחטים בשבת שהאוכל כשר…
    גאון

  5. מפרסום כל התשובה נראית תמונה אחרת שלא התיר אלא במקרה מאוד מסויים וקשה
    ראו באתרhttp://www.mashash.co.nr/

  6. אני בתור הנינה של הרב הזה אומרת לכן שכל אחד ילך לפי דעת אבותו… אני בכול אופן אלך עים כסוי ראש משיכולים אישים!!!שניזכה לעבוד את ה באמת!!

  7. היא בכלל לא מתירה שום דבר היום. הרב אומר במפורש שתשובתו מדברת ושייכת רק כשהנשים נוהגות ללכת בלי כיסוי ראש. אבל כשהמנהג הוא ללכת עם כיסוי ראש (כמו היום בארץ) אז הוא אוסר. [=כלומר זה תלוי בשני הטעמים של חובת הכיסוי. והוא לא התיר אלא בצירוף שניהם; גם שהנשים לא רואות בגילוי הראש ניוול, שזה שייך היום וגם שהם לא נוהגות ללכת בכיסוי ראש שזה לא שייך היום]. בקיצור, זה נראה לי לא קשור כלל למציאות של היום ואני לא מבין למה הבאתם את התשובה.

  8. שבנוסף לזה שהתשובה לא שייכת אלינו היות והמנהג הוא שנשים מכסות את ראשן, יש עוד משהו שראיתי בכיפה, ואתם בטח לא תפרסמו אותו, כי אתם פתוחים (ואולי כן?) רק לכיוון מאד מסויים.אבל אני שולח:

    בדרך שאדם רוצה לילך
    "תבינו רבותיי. אמרתי. אני אדם דתי. זה לא עניין של כסף. אני פשוט לא יכול לעשות את זה." ובאותו רגע שאמרתי את המילים כבר הצטערתי עליהן
    י´ תמוז ה´תשס"ט – רחלי אביישר (לבל)

    בצהרים נכנסו אצלי במשרד כמה אנשים בחליפות יקרות. הם אמרו שיש להם עסקה להציע לי….

    – "תראה, שמענו עלייך הרבה. אתה אחד הטובים בתחומך אם לא הטוב שבכולם".
    – "לא. לא. יש טובים ממני". הכחשתי לשם הנימוס. אני באמת הטוב שבכולם.
    – "וחוץ מזה" הם הצביעו על הכיפה שלראשי. "אתה אדם דתי. אנחנו סומכים עלייך".

    לבוס שלהם יש עסקים בשווי שאת לא רוצה לדעת כמה. הם פרשו לפניי את המסמכים. כבר בהתחלה הרחתי שלא הכול "כשר".
    "אני אדם דתי". אמרתי להם. "אני לא בטוח שמבחינה הלכתית מותר לי להתעסק בזה. תנו לי לילה לחשוב על זה".

    בלילה פתחתי ספר. ידעתי מראש מה יהיה כתוב שם. אסור. קמתי בבוקר וחיכיתי להם. כשבאו אמרתי: "מצטער. תחזרו לבוס שלכם ותגידו לו שאני לא יכול לבצע את העסקה הזו".
    הם הלכו. ושכחתי מכל העניין.

    עד ליום המחרת. שניים הגיעו הפעם. חליפות עוד יותר יקרות. הגבוה נישק את המזוזה והנמוך חייך אליי.
    "אנחנו בשליחות…" הם נקבו בשם של הבוס שלהם.
    "ודאי" עניתי. "העסקה של ה…"
    -"אה! אה! אה!" הנמוך היסה אותי. הביט לאחוריו וסגר את הדלת. חייכתי בהבנה. אני יודע לשמור על חשאיות כשצריך.
    – "אנחנו הבנו שהייתה בעיה קלה אתמול. אנחנו באמת מתנצלים. התשלום שהוצע לך היה באמת מגוחך. אנחנו באנו בהצעה אחרת." הנמוך הוציא פנקס של צ´קים חתומים. "תרשום אתה את הסכום". הוא אמר.
    "וזו כמובן רק המקדמה", הוסיף הגבוה כשראה שאני מהסס.
    -"תבינו רבותיי. אמרתי. אני אדם דתי. זה לא עניין של כסף. אני פשוט לא יכול לעשות את זה."
    ובאותו רגע שאמרתי את המילים כבר הצטערתי עליהן. בכל זאת מדובר בהמון כסף. נכון שאני אדם דתי. אבל מי אמר שלאדם דתי אסור להיות עשיר? אני יכול לתת לך אלף דוגמאות של אנשים טובים ועשירים. את יודעת כמה צדקה אפשר לתת מהמעשר כספים של הכסף הזה? אז כתוב אסור. אז מה? אין אותיות קטנות? אין איזה שו"ת חולק? איזה אחד האחרונים שפוסק אחרת? הרי זה מה שיפה בהלכה. שבעים פנים. לא ככה?
    ותכף ומייד הוספתי לפני שהם יספיקו לקום וללכת: "אתם יודעים מה? תנו לי לחשוב על זה עוד לילה. אולי בכל זאת אמצא פתרון.

    בערב פתחתי את כל הספרים. בדקתי בכל השו"תים. בדקתי את השאלה לעומקה. ולא תאמיני מצאתי בפרויקט השו"ת איזה רב של עיירה קטנה בפולין במאה ה-16 שדן בשאלה די דומה ובסוף הכריע שהעניין כשר.
    עד ארבע בבוקר חיפשתי את התשובה הזו. "כשר! כשר!" צווחתי בארבע לפנות בוקר. לא יכולתי ללכת לישון. בכיליון עיניים חיכיתי שכבר תבוא השעה לחזור למשרד. שהאנשים יבואו שוב.
    אז עכשיו אני הולך לסגור את עסקת חיי. ואני מבקש ממך. תפסיקי להביט בי בעיניי האתון הללו. ותני לי ללכת בלב שקט.

  9. תשובה מאירת עיניים. תמיד תהיתי לעצמי בתור בחור ישיבה מאיפה הקריצו את חובת כיסוי הראש. בכל התורה יש פסוק אחד שרומז על כך בצורה מאוד מעורפלת בפרשת סוטה. אם התורה הייתה רוצה להדגיש נושא זה, היא הייתה יכולה לקצר מעט בסיפור של אליעזר ורבקה, ולהוסיף פסוק כמו "לא תלך האישה גלוית ראש", או משהו דומה. אכן צודק הרב שמדובר רק במנהג כמו שהתלמוד אומר בפירוש, ולכן היום בזמן שיש הרבה נשים שנוהגות שלא ללכת בכיסוי ראש, הן מבטלות את המנהג של הנשים בתקופות הקדומות.

  10. דבריו נשמעים הגיוניים למדי למה אם כן הוא דעת יחיד? (הוא אפילו לא בדעת מיעוט?!) יתכן שאין את כל התמונה לפנינו.

  11. כן, הוא דעת יחיד. וזו כל התמונה לפניך. הרב גם לא מסתמך על שום דעת רב אחר שקדם לו. אפילו אם היה צדק בדברים, הלכה כרבים.

  12. המאמר פשוט מתעלם ממה שמופיע במפורש בגמרא (כתובות ע"ב א, מיד לפני הקטע שהוא מצטט!) – שם כתוב במפורש, שללכת בלי כיסוי ראש זה "דאורייתא". דהיינו – איסור תורה, ולא רק בזיון לאשה.
    פשוט לא מובן לחלוטין, איך הוא מצליח להתעלם מזה.
    מלבד זאת אפשר להעיר עוד הערות רבות, אך זו ההערה היסודית והפשוטה ביותר.

  13. הרב הזה גאון
    יהדות מקנס היתה הגאונית מכל רבנות מרוקו
    ובטח ובטח שלא כמו רבני אשכנז … גאונות
    הרב גם פסק לגבי שוחטים בשבת שהאוכל כשר…
    גאון

  14. מפרסום כל התשובה נראית תמונה אחרת שלא התיר אלא במקרה מאוד מסויים וקשה
    ראו באתרhttp://www.mashash.co.nr/

  15. אני בתור הנינה של הרב הזה אומרת לכן שכל אחד ילך לפי דעת אבותו… אני בכול אופן אלך עים כסוי ראש משיכולים אישים!!!שניזכה לעבוד את ה באמת!!

  16. היא בכלל לא מתירה שום דבר היום. הרב אומר במפורש שתשובתו מדברת ושייכת רק כשהנשים נוהגות ללכת בלי כיסוי ראש. אבל כשהמנהג הוא ללכת עם כיסוי ראש (כמו היום בארץ) אז הוא אוסר. [=כלומר זה תלוי בשני הטעמים של חובת הכיסוי. והוא לא התיר אלא בצירוף שניהם; גם שהנשים לא רואות בגילוי הראש ניוול, שזה שייך היום וגם שהם לא נוהגות ללכת בכיסוי ראש שזה לא שייך היום]. בקיצור, זה נראה לי לא קשור כלל למציאות של היום ואני לא מבין למה הבאתם את התשובה.

  17. שבנוסף לזה שהתשובה לא שייכת אלינו היות והמנהג הוא שנשים מכסות את ראשן, יש עוד משהו שראיתי בכיפה, ואתם בטח לא תפרסמו אותו, כי אתם פתוחים (ואולי כן?) רק לכיוון מאד מסויים.אבל אני שולח:

    בדרך שאדם רוצה לילך
    "תבינו רבותיי. אמרתי. אני אדם דתי. זה לא עניין של כסף. אני פשוט לא יכול לעשות את זה." ובאותו רגע שאמרתי את המילים כבר הצטערתי עליהן
    י´ תמוז ה´תשס"ט – רחלי אביישר (לבל)

    בצהרים נכנסו אצלי במשרד כמה אנשים בחליפות יקרות. הם אמרו שיש להם עסקה להציע לי….

    – "תראה, שמענו עלייך הרבה. אתה אחד הטובים בתחומך אם לא הטוב שבכולם".
    – "לא. לא. יש טובים ממני". הכחשתי לשם הנימוס. אני באמת הטוב שבכולם.
    – "וחוץ מזה" הם הצביעו על הכיפה שלראשי. "אתה אדם דתי. אנחנו סומכים עלייך".

    לבוס שלהם יש עסקים בשווי שאת לא רוצה לדעת כמה. הם פרשו לפניי את המסמכים. כבר בהתחלה הרחתי שלא הכול "כשר".
    "אני אדם דתי". אמרתי להם. "אני לא בטוח שמבחינה הלכתית מותר לי להתעסק בזה. תנו לי לילה לחשוב על זה".

    בלילה פתחתי ספר. ידעתי מראש מה יהיה כתוב שם. אסור. קמתי בבוקר וחיכיתי להם. כשבאו אמרתי: "מצטער. תחזרו לבוס שלכם ותגידו לו שאני לא יכול לבצע את העסקה הזו".
    הם הלכו. ושכחתי מכל העניין.

    עד ליום המחרת. שניים הגיעו הפעם. חליפות עוד יותר יקרות. הגבוה נישק את המזוזה והנמוך חייך אליי.
    "אנחנו בשליחות…" הם נקבו בשם של הבוס שלהם.
    "ודאי" עניתי. "העסקה של ה…"
    -"אה! אה! אה!" הנמוך היסה אותי. הביט לאחוריו וסגר את הדלת. חייכתי בהבנה. אני יודע לשמור על חשאיות כשצריך.
    – "אנחנו הבנו שהייתה בעיה קלה אתמול. אנחנו באמת מתנצלים. התשלום שהוצע לך היה באמת מגוחך. אנחנו באנו בהצעה אחרת." הנמוך הוציא פנקס של צ´קים חתומים. "תרשום אתה את הסכום". הוא אמר.
    "וזו כמובן רק המקדמה", הוסיף הגבוה כשראה שאני מהסס.
    -"תבינו רבותיי. אמרתי. אני אדם דתי. זה לא עניין של כסף. אני פשוט לא יכול לעשות את זה."
    ובאותו רגע שאמרתי את המילים כבר הצטערתי עליהן. בכל זאת מדובר בהמון כסף. נכון שאני אדם דתי. אבל מי אמר שלאדם דתי אסור להיות עשיר? אני יכול לתת לך אלף דוגמאות של אנשים טובים ועשירים. את יודעת כמה צדקה אפשר לתת מהמעשר כספים של הכסף הזה? אז כתוב אסור. אז מה? אין אותיות קטנות? אין איזה שו"ת חולק? איזה אחד האחרונים שפוסק אחרת? הרי זה מה שיפה בהלכה. שבעים פנים. לא ככה?
    ותכף ומייד הוספתי לפני שהם יספיקו לקום וללכת: "אתם יודעים מה? תנו לי לחשוב על זה עוד לילה. אולי בכל זאת אמצא פתרון.

    בערב פתחתי את כל הספרים. בדקתי בכל השו"תים. בדקתי את השאלה לעומקה. ולא תאמיני מצאתי בפרויקט השו"ת איזה רב של עיירה קטנה בפולין במאה ה-16 שדן בשאלה די דומה ובסוף הכריע שהעניין כשר.
    עד ארבע בבוקר חיפשתי את התשובה הזו. "כשר! כשר!" צווחתי בארבע לפנות בוקר. לא יכולתי ללכת לישון. בכיליון עיניים חיכיתי שכבר תבוא השעה לחזור למשרד. שהאנשים יבואו שוב.
    אז עכשיו אני הולך לסגור את עסקת חיי. ואני מבקש ממך. תפסיקי להביט בי בעיניי האתון הללו. ותני לי ללכת בלב שקט.

  18. תשובה מאירת עיניים. תמיד תהיתי לעצמי בתור בחור ישיבה מאיפה הקריצו את חובת כיסוי הראש. בכל התורה יש פסוק אחד שרומז על כך בצורה מאוד מעורפלת בפרשת סוטה. אם התורה הייתה רוצה להדגיש נושא זה, היא הייתה יכולה לקצר מעט בסיפור של אליעזר ורבקה, ולהוסיף פסוק כמו "לא תלך האישה גלוית ראש", או משהו דומה. אכן צודק הרב שמדובר רק במנהג כמו שהתלמוד אומר בפירוש, ולכן היום בזמן שיש הרבה נשים שנוהגות שלא ללכת בכיסוי ראש, הן מבטלות את המנהג של הנשים בתקופות הקדומות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*