בימים אלה שבין פורים הצבעוני לפריחה האביבית עלתה מתהום הנשיה פרשה כואבת של פגיעה מינית בישיבת נתיב מאיר בשנות ה90 של המאה הקודמת. ממש כפי שכותבת ג'ודית לואיס הרמן בספרה המפורסם "טראומה והחלמה":

"..ואולם מעשי הזוועה מסרבים להיקבר. חזקה לא פחות מן הרצון להכחישם היא ההכרה שהכחשתם לא תצלח. החוכמה העממית מלאה רוחות רפאים המסרבות לנוח על משכבן עד שיסופר סיפורן"

הסיפור ככל הנראה לא סופר במלואו, חורים רבים נותרו בו, חורים של פגיעה וניצול, לקונות כואבות של אי לקיחת אחריות. כך כתבה על הפרשה אפרת שפירא רוזנברג:

"בראשית שנות ה-90, הגיעה קבוצה של נערים נסערים ופגועים לביתו של אחד ממנהיגי הציונות הדתית דאז, אם לא הגדול שבהם. בדחילו וברחימו הם גוללו בפניו את המעשים הקשים שביצע בהם קופולוביץ', ובדם לבם בקשו מאותו רב שיתערב. הם לא "מפוצצים את הפרשה", כך אמרו לו, הם לא רוצים לפגוע בישיבה. הם רק רוצים שיפסיק. הסיפור הזה לא פורסם, אך אני יודעת בוודאות כי הרב הזה הסתכל להם בעיניים, ואמר רק משפט אחד: "לשון הרע היא עבירה שעליה גם יום כיפור לא מכפר". אמר ולא יסף. ובאמת, לא היה צורך להוסיף דבר. החבורה יצאה מהחדר והבינה כי ממנו לא תבוא הישועה.

בניסיון נוסף, אולי נואש, הם פנו לדמות משמעותית נוספת בציבור הזה. גם בפניו נאלצו לגולל שוב את הסיפור הקשה, כשטראומת הדחייה הקודמת מן הסתם רובצת על כתפיהם. הפעם, הם קיבלו אוזן קשבת, אך גם זה לא היה ממש אפקטיבי. הרב קופולוביץ' אמנם הועבר מתפקידו כראש הישיבה בתואנה שחלה, אך לאחר תקופה קצרה שב לתפקידו הרשמי בישיבה וגם לסורו, וזאת בידיעתו ובהסכמתו שבשתיקה של האדם שהעביר אותו מתפקידו קודם לכן.

אותה חבורת נערים כבר לא היתה שם, אך הרב מצא לו קורבנות אחרים. עברו עוד כמה שנים עד שחבורה אחרת של נערים, צעירים יותר, אזרה אומץ ולמדה מניסיונם המר של חבריהם הבוגרים. הם לא דאגו "לשמה הטוב של הישיבה". הם הלכו ישר למשטרה, והשאר – היסטוריה." 10/2/2010 ynet

ההיסטוריה הזו כאובה ומחרידה, חבורת התלמידים התלוננה בפני הרבנים על מעשים קשים של ניצול מיני הכוללים בין השאר יחסי מין מלאים. הרבנים הטילו עליהם לשמור על שאר התלמידים מפני פגיעה נוספת ע"י קופלוביץ למשך חצי שנה עד להשעיית, כמו כן נאמר להם לא לשתף את הוריהם במה שעבר עליהם. כבחורים בני 20 הם נאלצו לראות כיצד קופלוביץ מוחזר אחר כבוד לעמוד שוב בראש הישיבה ולהמשיך לפגוע בתלמידים. הם נאלצו לראות את צמרת החינוך והרבנות הדתית עולה לרגל כדי לתת עדויות אופי להגנתו של קופלוביץ.

כאשר נחשפתי לפרטי הסיפור הכאוב ההוא בשלהי שנות ה90 הבנתי לראשונה שמדובר בילדים ובילדות של כולנו, אז הגעתי להבנה ולהכרה בחולי הקשה בו אנו נתונות/ים כחברה. את רחשי ליבי פרסמתי בעיתון הצופה ב11.1.2000  (קובץ מצורף) אז מצאתי לראשונה את קולך כבית בו ניתן לפעול למיגור התופעה.

הסיפור הכאוב הזה מעלה מחדש את שאלת גבולות האחריות, כפי שמגדיר אותה עמנואל לוינס בספרו כוליות ואינסופיות:

"הקשר עם האחר שזור אך ורק בתור אחריות, בין אם אתה מקבל או דוחה אותה. בין אם אתה יודע או אינך יודע איך ליטול אותה, ובין אם אתה מסוגל לעשות משהו קונקרטי למען האחר או לא."

רבות יש לדבר ולספר ביציאה לחרות ממיצרי הפגיעה והניצול. סיפור השעבוד וסיפור הגאולה מזמינים אותנו לספר ולדבר, ללמוד ולדרוש. דינה אברמסון, כתבת מקור ראשון כתבה באומץ ובחדות על פגיעות רבות המתרחשות בישובים דתיים.

על מקרים רבים מידי של נפגעים שנאלצו לעזוב את הבתים בהם גדלו ולצאת לגלות ונדודים כדי לזכות בחרות ולהשתקם מן הפגיעה שעברו.

זו השנה השניה בה אנו מזמינות אתכן/ם בשבת פרשת אחרי מות-קדושים לספר ולדבר  את הסיפורים, לדרוש ולקרוא קריאה מוסרית-דתית לביעור הפגיעות והפוגעים, לקרוא לתמיכה בנפגעות ובנפגעים, תמיכה שערכה פיקוח נפש והצלת נפשות ממש.

אנו פונות אליכן/ם בקהילות השונות להקדיש בשבת זו מחשבה, דיבור ולימוד אודות הנושא ואודות הנפגעים והנפגעות שבקרבנו הזקוקים לאווירה תומכת, מאמינה ומעצימה.

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"( שמות יג,ח)

על פסוק זה אומר הרב סולוביצ'יק: "חיים אילמים זהים לשעבוד, חיים שחוננו בדיבור חיי חרות הם" (גאולה, תפילה, תלמוד תורה)

ד"ר טובה הרטמן מתייחסת לאלה שהושתקו מלשאול: "הלילה הזה עלינו לראות מי הם אלה מבין היושבים סביב שולחן הסדר שהושתקו מלשאול ולעזור להם להיפתח, לשאול ולספר"

יהי רצון שהנקיון המוסרי יאפשר לכולנו לחגוג את חודש האביב מתוך חרות ושמחה

 

לשם הרחבה והעמקה, כדי שתוכלו ללמוד אנו ממליצות לקרוא את המאמרים הבאים באתר קולך:

מאמר שנכתב ע"י מיקי פורת וריקי שפירא-רוזנברג מתייחס לפגיעות מיניות בתנ"ך ובמדרש מצורף כאן

מאמר שנכתב ע"י ליאת ביתן מתייחס לנושא של כיסוי וגילוי באופן רחב ומהותי יותר, לשיח הצניעות הקיים בחברה וכיצד ניתן לקיים שיח זה ממקום שוויוני ומכבד מצורף כאן

 

מאמר שנכתב ע"י חנה קהת ועל ידי איילת וידר העוסק בקשר בין פמיניזם לפגיעות מיניות ולמעורבות של קולך בטיפול בפגיעות מיניות בעשור האחרון מצורף כאן

לקריאת המכתב לחברות קולך לחצ/י כאן

לפרטים על אירוע "לא תעמוד על דם רעך" לחצ/י כאן