2 מחשבות על “מהלומה פטריארכלית

  1. יופי של מאמר, רונית.
    ספרה של פרופ´ רוס הוא אכן שמרני, בזכות יראת שמים ויראת התורה של המחברת, אשר נוהגת זהירות מופלגת בפמיניזם, כדי לאכול את תוכו ולהשליך את קליפתו. האנלוגיה למפגש של יהדות הנאמנה לתורה עם ביקורת המקרא אכן מתאימה כאן, ולטעמי המתאימה ביותר היא האנלוגיה לנושא שהעסיק בהקשר זה את הרב קוק – המפגש של יהדות הנאמנה לתורה עם הציונות.
    ברצוני להוסיף עוד השערה מדוע פרופ´ רוס "מושכת אש": המדובר בחוקרת בעלת מבט כל כך רחב ומקיף עד שהוא כולל היסטוריה ופילוסופיה ותיאולוגיה וסוציולוגיה, כלליות וגם יהודיות, כולל פילוסופיה של המשפט, בנוסף להתעמקות בתורה שבעל פה לדורותיה. לא נוח לפתוח חיבור של אישה ולגלות שהיא לא רק שולטת בחומר "שלך" כרב בישראל, אלא שולטת בו עד כדי כך טוב שהיא מעזה אפילו לקטלג את האסכולה שלך במפה הקוגניטיבית שהיא מציעה לצורך התמצאות בשטח. מבחינה זו נראה לי כי לעבודתה המונומנטלית של פרופ´ רוס יש ערך בל ישוער באופן כללי-תורני, בלי קשר לנושא הספציפי הנבחן בספר (פמיניזם). הרי זה כאילו הפמיניזם מותקף רק במקרה, שכן שיטתיות המחשבה המופגנת בספר יפה לבחינת מוטיבים אחרים בני זמננו באותה המידה. ארמון התורה שבונה פרופ´ רוס ממעל לפמיניזם הוא המאיים ומפחיד, שכן הוא מעמיד בצל את מפעלם של רבים וטובים שאינם יכולים כלל להשתוות לו, שהרי לא ניחנו בהשכלה המדהימה שרכשה לה פרופ´ רוס, ואף לא בתעוזה שלה להציב לעצמה מטרה לרתום את כל זה לבחינה אחת שיטתית. את הספר הזה צריך לקרוא הרבה יותר מפעם אחת כדי להבינו.
    אסיים בנימה אישית. מפעלה של פרופ´ רוס בתחום הפמיניזם היהודי מרגש אותי עד אין קץ, משום שהיא מפלסת עבורי ועבור רבות אחרות דרך תורנית ייחודית של "התחזקות". תמר, את מורת הנבוכים שלנו.

  2. המאמר מענין. יש רק להעיר על הנימה המסוכנת לפיה ההלכה היא משחק "ישראבלוף". אם רוצים להתיר איסור משתמשים ב"פילטר". לא זו הדרך, ולא זו השיטה.
    וביחס להערה של לאה שקדיאל, אני נזכר בסבי ז"ל שרכש את השכלתו בגרמניה והעריץ את המדע. האמון העצום שהוא נתן בכל דבר שנחשב למדע הביא למותו כשביצע מתוך אמון מלא את הוראות הרופא. זו סתם אנקדוטה אך היא מלמדת שהמתודה לא תמיד ערובה לאמת ולתועלת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*