7 מחשבות על “מה אפשר ללמוד על תקיפה מינית מהתנ"ך?

  1. חיבור מעולה בין המקורות לבין התבוננות מנקודת מבט פסגיכולוגית ומשפטית בתהליכים. אהבתי את זה.

  2. המאמר חשוב מאד בעיני ומעניין. יש חשיבות רבה להפיצו בבתי הספר על מנת להעלות את המודעות של הילדים
    לנושא ולהרחיב את הראייה גם לימינו אנו. נושא השתיקה מדובר מאד בשיח הפמניסטי אך חייב לקבל במה רחבה גם בקרב תלמידים. במשרד החינוך קיימת יחידה לשיוויון בין המינים. אולי משם תצא התורה.

  3. את החיבור שעו"ד שפירא מציעה לעשות בין הסיפור התנכי והמציאות בה אנו חיים, הייתי ממליצה לעשות גם במסגרת הכשרה לנערות שהולכות לשרות לאומי

  4. המאמר מתעלם מבעיה קשה: התנ"ך אמנם מספר על אונס אך אינו מבקר אותו. לכן קשה מאד למורה ללמד את הסיפורים עם מוסר ההשכל שהמאמר מציע, ובמיוחד בבית ספר דתי. כדי להפיק תועלת מהסיפורים צריך לחפש מדרשים ופרשנים שמדבריהם ניתן ללמוד על ביקורת למעשה האונס. אני מקווה שאתפנה לכך בעתיד…

  5. אני מודה לך מקרב לב על העלאת התובנות.
    לדעתי ראוי להרבות חקר ולגבש גישה יהודית מגובה ומנומקת שתתמצק לכדי תביעה מוסרית-תורנית חדה מהחברה הישראלית ורשויותיה בעניין זה.

  6. א´ הקריאה שלך סלקטיבית ולוקה בחצאי אמת ואדגים בהמשך. רק אבקש סליחה על הקצרנות.
    ב´ הפסוק " כאשר יקום . . ורצחו" מלמד שה´קרבן´ של אונס הוא כנרצח: כלומר יש התיחסות של ממש ל´קרבן´.
    (והבאתי את המילה ´קרבן´ במרכאות כי אין זאת המילה הנכונה, אלא שמקובלת בחברתנו שלא כדין)
    ג´ הטענה שיש פגיעה בבעל במקרה של נשואה איננה משתמעת מן התורה. שמא שכחת את יוסף: ´וחטאתי לאלהים´? אמת כי אין איזכור מפורש לחטא כנגד האשה, אבל גם אין גם כנגד הבעל.
    ד´ דינה איננה ´גיבורה´ כי לא ידוע על מעשה שעשתה כדי לזכות אותה בתואר. המדרש על ´ותצא´ מבוססת היטב על יציאה של לאה לתשמיש. התורה רומזת לאשמה, נכון, אבל בהמשך אין כל האשמה ממשית. התורה מאשימה רק את שכם ואת אנשי העיר: ´טמאו´ לשון רבים. ואגב כן, אוסיף מדרש שלי: ´טמאו´ מלמד שמסר אותה לתשמיש כל העיר.
    ה´ הטענה כי נקמו אחיה על חילול כבוד המשפחה מגוחכת: הרי כל המעשה נועד להשיב את דינה הביתה בשלום אחרי שהוחזקה כלואה אצל שכם: רק אחרי שכבשו את העיר הוציאו אותה מבית שכם.
    ו´ אני מסכים שהשימוש במילה ´ותדבק´ יכול להתפרש כחיבור בין אהבה ועינוי. צריך עיון.
    ז´ דברי אבשלום ´. . החרישי´ אינם השתקה, ומעשיו יוכיחו ששתיקתה באותה עת היתה נחוצה לאבשלום כדי לבוא לאמנון בהפתעה.
    ח´ הנביא כבר הבהיר לדוד שלא יהיה שלום בביתו. המקרא ´ויחר לו מאד´ מבטא את התסכול של דוד: האם כדאי להתערב במעשים? הרי זה כמו להתגרות בשטן: אולי זה בדיוק מה שימיט שואה על ביתו?
    ככה גם יש להבין את נידויו של אבשלום: הוא הביא מלחמה לביתו של דוד, ולעולם חשש דוד לצרות נוספות.

    לסיכום, המסר ´אל תחרישי´ חשוב מאד, ואל לנו לקרא את התנ"ך ולקבל על עצמנו לשתוק. לא זאת כוונת התורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*