28 מחשבות על “מיכל- נסיכה שתם זמנה

  1. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  2. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  3. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  4. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  5. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  6. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  7. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  8. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  9. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  10. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  11. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  12. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  13. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  14. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  15. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  16. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  17. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  18. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  19. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  20. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  21. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  22. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  23. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  24. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  25. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  26. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

  27. היחס לאהבתה של מיכל אכזרי במיוחד.יש ניצול ציני מצד אביה שאול, המשתמש בה כדי "לטפל" בדוד.לא מתוך רצון להגשים חלומה.
    גם דוד משתמש בה לצרכיו, נעזר בה אך לא מממש את נישואיו איתה."אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים…"
    עם כל הכבוד לדוד ולפרשני הכתוב,כיצד אפשר להתעלם מהמעשה האכזרי של דוד, לקרוע אותה מפלטיאל בן ליש:"וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים…"בשמו"ב ג ט"ז
    דוד מביא אותה לביתו לא כדי לחיות איתה. היא כאלמנה חיה. לא היה ביניהם ולא יכלה להיות שום אהבה. מיכל כבר התפקחה…היחס הציני בשיחה שביניהם יוכיח. אין כאן זוגיות. האם לחילופין, אפשר לסלוח לדוד על דבריו הדוקרים כמדקרות חרב:"…אשר בחר בי מאביך…" כך מדבר מלך ישראל משיח ה´ לאישה שאיבדה את כל ביתה?? נו באמת, איפה הרגישות? היכן היחס לחסדיה בהצילה אותו…? הוא יכול היה לדבר אחרת. לא הייתה כאן זוגיות שיכלה להביא ילדים לעולם.ואכן, לא היה לה וולד עד יום מותה.
    ישנה הצדקה לדברי מיכל!
    מלך וכל מכובד צריכים לשמור על כבודם בציבור ולא להשתולל.
    במקורותינו, זקן=מכובד שמצא אבידה ואינה לפי כבודו, פטור מהשבת אבידה.
    נכון שיש לפנינו סגנון של מלך עממי כמעט מדריך נוער,
    אבל זה נושא להתייחסות אחרת.
    ולבסוף:מה רצה הכתוב ללמד את בנות ישראל הכשרות? ראנה מה קורה כשאישה מעיזה להביע את אהבתה לבחור. ראי גם בשיר השירים:"…בוז יבוזו לה.." לא כך לגבי אף גבר בתנ"ך האוהב אישה. החל מיצחק ורבקה… כנראה "ואל אישך תשוקתך" וסתמי את הפה לא ליידע איש…

  28. אני מסכימה בהחלט עם דבריה של מרים שפר. ברצוני רק להוסיף נקודה נוספת שמחזקת
    את פרשנותה. מיכל עוקצת את
    דוד המחולל לפני ארון ה´,
    לא משום שהיא נסיכה גאוותנית
    אלא, משום שבליבה טינה
    ומרירות על דוד שהזניחה
    בארמון. הוא לקח אותה מפלטיאל בן ליש לביתו, לא מתוך אהבה אלא כדי שלא תלד
    בן שיהיה צאצא של המלך שאול
    ויסכן את מלכותו.תשובתו של
    דוד למיכל מעידה על כך שדוד
    משוכנע שמיכל נאמנה לזכר
    אביה , וכואבת את מותו, ואת
    בחירתו של דוד על-פניו.
    במערבולת הנאמנויות שחשה
    מיכל בין אהבתה לאביה לבין
    אהבתה לדוד, נצחה אהבתה ונאמנותה לאביה. בנעוריה
    כשאהבה את דוד לא שיערה שדוד
    ירש את מלכותו של אביה.
    דוד לא החזיר למיכל אהבה ,
    אלא דאג להבטחת שושלת בית
    דוד ללא מאבקי ירושה מיותרים.
    עניין שלא עלה בידו למנוע
    בסופו של דבר מבניו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*