2 מחשבות על “נוגעת בזהירות

  1. הבעיה במאמר של חיותה דויטש על הספר אחד מאלף, היא התחזותו לראיון אתי, בעוד כל קורא נבון יכול לראות שהוא בעצם מאמר פרשנות וביקורת על אחד מאלף, שלא מתחשב כמעט בתשובות שלי לשאלותיה. לפעמים היא מרימה גבה, לפעמים שואלת את עצמה מה אני מסתירה, וכהנה, לא מקבלת את התשובות שלי באותה פשטות בה ניתנו על ידי. ולצערי הרב בדרך כלל גם לא מביאה אותן כנתינתן.

    הפרשנות של חיותה מפספסת את הספר, מפני נטייתה המופרזת לסימבוליזם. היא מאשימה אותי בכך שבספרים שלי מנצחות תמיד האידיאות את רגשות הלב, אבל נדמה לי שאין לה אלא להאשים את הפרשנות המוטעית של עצמה. מכיוון שכולנו חכמות, כולנו נבונות, כולנו יודעות את התורה, אולי עדיף לקוראת הנבונה לא לסמוך על פרשנותה של חיותה, ובטח שלא על דעתי, ופשוט לקרוא את הספר ולשפוט בעצמה.

    בברכה מרובה,
    מירה קדר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*