70 מחשבות על “סיכויי הישרדות שואפים לאפס

  1. מעניין מאד מה קרה אתך בכל ה – 5 השנים ששהית בבית האישה הנוצריה. ומה קרה אתה אח"כ?
    האם יש לך קשר איתה?
    וכן איך יכולת לחיות כל השנים הללו? האם את מקבלת תמיכה מאישך? וממשפחתו?
    האם יש לך חברים?
    מה את עושה?
    הסיפור גורם ממש לבכי?
    איך שרדת???

  2. ציפי היקרה
    כל סיפור של ניצול , או כפי שאת מתארת "אוד מוצל מאש" מדהים אותי מחדש בעצמתו. ככל שאני שומעת יותר סיפורים אשיים, של אנשים שהיו ילדים צעירים מאד, והצליחו לשמר את זהותם, אפילו בהחבא, אני נדהמת מהעצמה הזו, וכמובן מהיכולת להקים משפחות למופת.
    ראי נחת במשפחתך וביוצאי חלציך בבריאות טובה
    רבקה

  3. הסיפור שלך כל כך מרגש. כל כך מדהים בעוצמת תאור גורלך, גורל משפחתך ובעומת כוחך לקום ולבנות ולהיבנות.
    אני ממש מקוה שאת מסוגלת ויכולה עכשיו לספר לדור הצעיר, לרבים רבים בו, את סיפורך ולקרוא בפניהם את מכתבו המופלא של דודך.

  4. חשוב לספר את מסע החיפוש שלך בפולין וסגירת מעגל.המפגש עם האחיות שהיו חברותיך.התרגשות אחזה בי בקריאת הסיפור.

  5. בעלה של ציפי הוא בן דודי. בנה הבכור הוא בן גילי. המשפחה שלנו היא מאנשי הישוב הישן בירושלים. מאד גדולה. ידעתי שלציפי אין משפחה כי הם הושמדו בשואה, זה כל מה שנאמר. אף פעם לא שמעתי את הסיפור עד עכשו. הערב אמי אמרה לי לחפש את השם בגוגל. לא להאמין שהאשה מלאת שמחת החיים, עם הצחוק המתוק, עברה את מה שמסופר כאן.
    הצלחת ובגדול!

  6. ציפי יקרה,
    הגעתי לכאן דרך הבלוג של אלון בנך, התרגשתי עד דמעות מהסיפור שלך, שמגלם לטעמי בתוכו, תמצית כוחו של העם שלנו, כוחה של האמונה, כוחך שלך לעמוד נוכח גורלך באומץ כזה.
    תודה על שטרחת לשתף ולהנציח לא רק בהקמת המשפחה הנפלאה שלך אלה גם כאן באופן שאוכל אני ושכמותי להתרגש ולקבל השראה לחיינו.

  7. מעניין מאד מה קרה אתך בכל ה – 5 השנים ששהית בבית האישה הנוצריה. ומה קרה אתה אח"כ?
    האם יש לך קשר איתה?
    וכן איך יכולת לחיות כל השנים הללו? האם את מקבלת תמיכה מאישך? וממשפחתו?
    האם יש לך חברים?
    מה את עושה?
    הסיפור גורם ממש לבכי?
    איך שרדת???

  8. ציפי היקרה
    כל סיפור של ניצול , או כפי שאת מתארת "אוד מוצל מאש" מדהים אותי מחדש בעצמתו. ככל שאני שומעת יותר סיפורים אשיים, של אנשים שהיו ילדים צעירים מאד, והצליחו לשמר את זהותם, אפילו בהחבא, אני נדהמת מהעצמה הזו, וכמובן מהיכולת להקים משפחות למופת.
    ראי נחת במשפחתך וביוצאי חלציך בבריאות טובה
    רבקה

  9. הסיפור שלך כל כך מרגש. כל כך מדהים בעוצמת תאור גורלך, גורל משפחתך ובעומת כוחך לקום ולבנות ולהיבנות.
    אני ממש מקוה שאת מסוגלת ויכולה עכשיו לספר לדור הצעיר, לרבים רבים בו, את סיפורך ולקרוא בפניהם את מכתבו המופלא של דודך.

  10. חשוב לספר את מסע החיפוש שלך בפולין וסגירת מעגל.המפגש עם האחיות שהיו חברותיך.התרגשות אחזה בי בקריאת הסיפור.

  11. בעלה של ציפי הוא בן דודי. בנה הבכור הוא בן גילי. המשפחה שלנו היא מאנשי הישוב הישן בירושלים. מאד גדולה. ידעתי שלציפי אין משפחה כי הם הושמדו בשואה, זה כל מה שנאמר. אף פעם לא שמעתי את הסיפור עד עכשו. הערב אמי אמרה לי לחפש את השם בגוגל. לא להאמין שהאשה מלאת שמחת החיים, עם הצחוק המתוק, עברה את מה שמסופר כאן.
    הצלחת ובגדול!

  12. ציפי יקרה,
    הגעתי לכאן דרך הבלוג של אלון בנך, התרגשתי עד דמעות מהסיפור שלך, שמגלם לטעמי בתוכו, תמצית כוחו של העם שלנו, כוחה של האמונה, כוחך שלך לעמוד נוכח גורלך באומץ כזה.
    תודה על שטרחת לשתף ולהנציח לא רק בהקמת המשפחה הנפלאה שלך אלה גם כאן באופן שאוכל אני ושכמותי להתרגש ולקבל השראה לחיינו.

  13. מעניין מאד מה קרה אתך בכל ה – 5 השנים ששהית בבית האישה הנוצריה. ומה קרה אתה אח"כ?
    האם יש לך קשר איתה?
    וכן איך יכולת לחיות כל השנים הללו? האם את מקבלת תמיכה מאישך? וממשפחתו?
    האם יש לך חברים?
    מה את עושה?
    הסיפור גורם ממש לבכי?
    איך שרדת???

  14. ציפי היקרה
    כל סיפור של ניצול , או כפי שאת מתארת "אוד מוצל מאש" מדהים אותי מחדש בעצמתו. ככל שאני שומעת יותר סיפורים אשיים, של אנשים שהיו ילדים צעירים מאד, והצליחו לשמר את זהותם, אפילו בהחבא, אני נדהמת מהעצמה הזו, וכמובן מהיכולת להקים משפחות למופת.
    ראי נחת במשפחתך וביוצאי חלציך בבריאות טובה
    רבקה

  15. הסיפור שלך כל כך מרגש. כל כך מדהים בעוצמת תאור גורלך, גורל משפחתך ובעומת כוחך לקום ולבנות ולהיבנות.
    אני ממש מקוה שאת מסוגלת ויכולה עכשיו לספר לדור הצעיר, לרבים רבים בו, את סיפורך ולקרוא בפניהם את מכתבו המופלא של דודך.

  16. חשוב לספר את מסע החיפוש שלך בפולין וסגירת מעגל.המפגש עם האחיות שהיו חברותיך.התרגשות אחזה בי בקריאת הסיפור.

  17. בעלה של ציפי הוא בן דודי. בנה הבכור הוא בן גילי. המשפחה שלנו היא מאנשי הישוב הישן בירושלים. מאד גדולה. ידעתי שלציפי אין משפחה כי הם הושמדו בשואה, זה כל מה שנאמר. אף פעם לא שמעתי את הסיפור עד עכשו. הערב אמי אמרה לי לחפש את השם בגוגל. לא להאמין שהאשה מלאת שמחת החיים, עם הצחוק המתוק, עברה את מה שמסופר כאן.
    הצלחת ובגדול!

  18. ציפי יקרה,
    הגעתי לכאן דרך הבלוג של אלון בנך, התרגשתי עד דמעות מהסיפור שלך, שמגלם לטעמי בתוכו, תמצית כוחו של העם שלנו, כוחה של האמונה, כוחך שלך לעמוד נוכח גורלך באומץ כזה.
    תודה על שטרחת לשתף ולהנציח לא רק בהקמת המשפחה הנפלאה שלך אלה גם כאן באופן שאוכל אני ושכמותי להתרגש ולקבל השראה לחיינו.

  19. מעניין מאד מה קרה אתך בכל ה – 5 השנים ששהית בבית האישה הנוצריה. ומה קרה אתה אח"כ?
    האם יש לך קשר איתה?
    וכן איך יכולת לחיות כל השנים הללו? האם את מקבלת תמיכה מאישך? וממשפחתו?
    האם יש לך חברים?
    מה את עושה?
    הסיפור גורם ממש לבכי?
    איך שרדת???

  20. ציפי היקרה
    כל סיפור של ניצול , או כפי שאת מתארת "אוד מוצל מאש" מדהים אותי מחדש בעצמתו. ככל שאני שומעת יותר סיפורים אשיים, של אנשים שהיו ילדים צעירים מאד, והצליחו לשמר את זהותם, אפילו בהחבא, אני נדהמת מהעצמה הזו, וכמובן מהיכולת להקים משפחות למופת.
    ראי נחת במשפחתך וביוצאי חלציך בבריאות טובה
    רבקה

  21. הסיפור שלך כל כך מרגש. כל כך מדהים בעוצמת תאור גורלך, גורל משפחתך ובעומת כוחך לקום ולבנות ולהיבנות.
    אני ממש מקוה שאת מסוגלת ויכולה עכשיו לספר לדור הצעיר, לרבים רבים בו, את סיפורך ולקרוא בפניהם את מכתבו המופלא של דודך.

  22. חשוב לספר את מסע החיפוש שלך בפולין וסגירת מעגל.המפגש עם האחיות שהיו חברותיך.התרגשות אחזה בי בקריאת הסיפור.

  23. בעלה של ציפי הוא בן דודי. בנה הבכור הוא בן גילי. המשפחה שלנו היא מאנשי הישוב הישן בירושלים. מאד גדולה. ידעתי שלציפי אין משפחה כי הם הושמדו בשואה, זה כל מה שנאמר. אף פעם לא שמעתי את הסיפור עד עכשו. הערב אמי אמרה לי לחפש את השם בגוגל. לא להאמין שהאשה מלאת שמחת החיים, עם הצחוק המתוק, עברה את מה שמסופר כאן.
    הצלחת ובגדול!

  24. ציפי יקרה,
    הגעתי לכאן דרך הבלוג של אלון בנך, התרגשתי עד דמעות מהסיפור שלך, שמגלם לטעמי בתוכו, תמצית כוחו של העם שלנו, כוחה של האמונה, כוחך שלך לעמוד נוכח גורלך באומץ כזה.
    תודה על שטרחת לשתף ולהנציח לא רק בהקמת המשפחה הנפלאה שלך אלה גם כאן באופן שאוכל אני ושכמותי להתרגש ולקבל השראה לחיינו.

  25. מעניין מאד מה קרה אתך בכל ה – 5 השנים ששהית בבית האישה הנוצריה. ומה קרה אתה אח"כ?
    האם יש לך קשר איתה?
    וכן איך יכולת לחיות כל השנים הללו? האם את מקבלת תמיכה מאישך? וממשפחתו?
    האם יש לך חברים?
    מה את עושה?
    הסיפור גורם ממש לבכי?
    איך שרדת???

  26. ציפי היקרה
    כל סיפור של ניצול , או כפי שאת מתארת "אוד מוצל מאש" מדהים אותי מחדש בעצמתו. ככל שאני שומעת יותר סיפורים אשיים, של אנשים שהיו ילדים צעירים מאד, והצליחו לשמר את זהותם, אפילו בהחבא, אני נדהמת מהעצמה הזו, וכמובן מהיכולת להקים משפחות למופת.
    ראי נחת במשפחתך וביוצאי חלציך בבריאות טובה
    רבקה

  27. הסיפור שלך כל כך מרגש. כל כך מדהים בעוצמת תאור גורלך, גורל משפחתך ובעומת כוחך לקום ולבנות ולהיבנות.
    אני ממש מקוה שאת מסוגלת ויכולה עכשיו לספר לדור הצעיר, לרבים רבים בו, את סיפורך ולקרוא בפניהם את מכתבו המופלא של דודך.

  28. חשוב לספר את מסע החיפוש שלך בפולין וסגירת מעגל.המפגש עם האחיות שהיו חברותיך.התרגשות אחזה בי בקריאת הסיפור.

  29. בעלה של ציפי הוא בן דודי. בנה הבכור הוא בן גילי. המשפחה שלנו היא מאנשי הישוב הישן בירושלים. מאד גדולה. ידעתי שלציפי אין משפחה כי הם הושמדו בשואה, זה כל מה שנאמר. אף פעם לא שמעתי את הסיפור עד עכשו. הערב אמי אמרה לי לחפש את השם בגוגל. לא להאמין שהאשה מלאת שמחת החיים, עם הצחוק המתוק, עברה את מה שמסופר כאן.
    הצלחת ובגדול!

  30. ציפי יקרה,
    הגעתי לכאן דרך הבלוג של אלון בנך, התרגשתי עד דמעות מהסיפור שלך, שמגלם לטעמי בתוכו, תמצית כוחו של העם שלנו, כוחה של האמונה, כוחך שלך לעמוד נוכח גורלך באומץ כזה.
    תודה על שטרחת לשתף ולהנציח לא רק בהקמת המשפחה הנפלאה שלך אלה גם כאן באופן שאוכל אני ושכמותי להתרגש ולקבל השראה לחיינו.

  31. מעניין מאד מה קרה אתך בכל ה – 5 השנים ששהית בבית האישה הנוצריה. ומה קרה אתה אח"כ?
    האם יש לך קשר איתה?
    וכן איך יכולת לחיות כל השנים הללו? האם את מקבלת תמיכה מאישך? וממשפחתו?
    האם יש לך חברים?
    מה את עושה?
    הסיפור גורם ממש לבכי?
    איך שרדת???

  32. ציפי היקרה
    כל סיפור של ניצול , או כפי שאת מתארת "אוד מוצל מאש" מדהים אותי מחדש בעצמתו. ככל שאני שומעת יותר סיפורים אשיים, של אנשים שהיו ילדים צעירים מאד, והצליחו לשמר את זהותם, אפילו בהחבא, אני נדהמת מהעצמה הזו, וכמובן מהיכולת להקים משפחות למופת.
    ראי נחת במשפחתך וביוצאי חלציך בבריאות טובה
    רבקה

  33. הסיפור שלך כל כך מרגש. כל כך מדהים בעוצמת תאור גורלך, גורל משפחתך ובעומת כוחך לקום ולבנות ולהיבנות.
    אני ממש מקוה שאת מסוגלת ויכולה עכשיו לספר לדור הצעיר, לרבים רבים בו, את סיפורך ולקרוא בפניהם את מכתבו המופלא של דודך.

  34. חשוב לספר את מסע החיפוש שלך בפולין וסגירת מעגל.המפגש עם האחיות שהיו חברותיך.התרגשות אחזה בי בקריאת הסיפור.

  35. בעלה של ציפי הוא בן דודי. בנה הבכור הוא בן גילי. המשפחה שלנו היא מאנשי הישוב הישן בירושלים. מאד גדולה. ידעתי שלציפי אין משפחה כי הם הושמדו בשואה, זה כל מה שנאמר. אף פעם לא שמעתי את הסיפור עד עכשו. הערב אמי אמרה לי לחפש את השם בגוגל. לא להאמין שהאשה מלאת שמחת החיים, עם הצחוק המתוק, עברה את מה שמסופר כאן.
    הצלחת ובגדול!

  36. ציפי יקרה,
    הגעתי לכאן דרך הבלוג של אלון בנך, התרגשתי עד דמעות מהסיפור שלך, שמגלם לטעמי בתוכו, תמצית כוחו של העם שלנו, כוחה של האמונה, כוחך שלך לעמוד נוכח גורלך באומץ כזה.
    תודה על שטרחת לשתף ולהנציח לא רק בהקמת המשפחה הנפלאה שלך אלה גם כאן באופן שאוכל אני ושכמותי להתרגש ולקבל השראה לחיינו.

  37. מעניין מאד מה קרה אתך בכל ה – 5 השנים ששהית בבית האישה הנוצריה. ומה קרה אתה אח"כ?
    האם יש לך קשר איתה?
    וכן איך יכולת לחיות כל השנים הללו? האם את מקבלת תמיכה מאישך? וממשפחתו?
    האם יש לך חברים?
    מה את עושה?
    הסיפור גורם ממש לבכי?
    איך שרדת???

  38. ציפי היקרה
    כל סיפור של ניצול , או כפי שאת מתארת "אוד מוצל מאש" מדהים אותי מחדש בעצמתו. ככל שאני שומעת יותר סיפורים אשיים, של אנשים שהיו ילדים צעירים מאד, והצליחו לשמר את זהותם, אפילו בהחבא, אני נדהמת מהעצמה הזו, וכמובן מהיכולת להקים משפחות למופת.
    ראי נחת במשפחתך וביוצאי חלציך בבריאות טובה
    רבקה

  39. הסיפור שלך כל כך מרגש. כל כך מדהים בעוצמת תאור גורלך, גורל משפחתך ובעומת כוחך לקום ולבנות ולהיבנות.
    אני ממש מקוה שאת מסוגלת ויכולה עכשיו לספר לדור הצעיר, לרבים רבים בו, את סיפורך ולקרוא בפניהם את מכתבו המופלא של דודך.

  40. חשוב לספר את מסע החיפוש שלך בפולין וסגירת מעגל.המפגש עם האחיות שהיו חברותיך.התרגשות אחזה בי בקריאת הסיפור.

  41. בעלה של ציפי הוא בן דודי. בנה הבכור הוא בן גילי. המשפחה שלנו היא מאנשי הישוב הישן בירושלים. מאד גדולה. ידעתי שלציפי אין משפחה כי הם הושמדו בשואה, זה כל מה שנאמר. אף פעם לא שמעתי את הסיפור עד עכשו. הערב אמי אמרה לי לחפש את השם בגוגל. לא להאמין שהאשה מלאת שמחת החיים, עם הצחוק המתוק, עברה את מה שמסופר כאן.
    הצלחת ובגדול!

  42. ציפי יקרה,
    הגעתי לכאן דרך הבלוג של אלון בנך, התרגשתי עד דמעות מהסיפור שלך, שמגלם לטעמי בתוכו, תמצית כוחו של העם שלנו, כוחה של האמונה, כוחך שלך לעמוד נוכח גורלך באומץ כזה.
    תודה על שטרחת לשתף ולהנציח לא רק בהקמת המשפחה הנפלאה שלך אלה גם כאן באופן שאוכל אני ושכמותי להתרגש ולקבל השראה לחיינו.

  43. מעניין מאד מה קרה אתך בכל ה – 5 השנים ששהית בבית האישה הנוצריה. ומה קרה אתה אח"כ?
    האם יש לך קשר איתה?
    וכן איך יכולת לחיות כל השנים הללו? האם את מקבלת תמיכה מאישך? וממשפחתו?
    האם יש לך חברים?
    מה את עושה?
    הסיפור גורם ממש לבכי?
    איך שרדת???

  44. ציפי היקרה
    כל סיפור של ניצול , או כפי שאת מתארת "אוד מוצל מאש" מדהים אותי מחדש בעצמתו. ככל שאני שומעת יותר סיפורים אשיים, של אנשים שהיו ילדים צעירים מאד, והצליחו לשמר את זהותם, אפילו בהחבא, אני נדהמת מהעצמה הזו, וכמובן מהיכולת להקים משפחות למופת.
    ראי נחת במשפחתך וביוצאי חלציך בבריאות טובה
    רבקה

  45. הסיפור שלך כל כך מרגש. כל כך מדהים בעוצמת תאור גורלך, גורל משפחתך ובעומת כוחך לקום ולבנות ולהיבנות.
    אני ממש מקוה שאת מסוגלת ויכולה עכשיו לספר לדור הצעיר, לרבים רבים בו, את סיפורך ולקרוא בפניהם את מכתבו המופלא של דודך.

  46. חשוב לספר את מסע החיפוש שלך בפולין וסגירת מעגל.המפגש עם האחיות שהיו חברותיך.התרגשות אחזה בי בקריאת הסיפור.

  47. בעלה של ציפי הוא בן דודי. בנה הבכור הוא בן גילי. המשפחה שלנו היא מאנשי הישוב הישן בירושלים. מאד גדולה. ידעתי שלציפי אין משפחה כי הם הושמדו בשואה, זה כל מה שנאמר. אף פעם לא שמעתי את הסיפור עד עכשו. הערב אמי אמרה לי לחפש את השם בגוגל. לא להאמין שהאשה מלאת שמחת החיים, עם הצחוק המתוק, עברה את מה שמסופר כאן.
    הצלחת ובגדול!

  48. ציפי יקרה,
    הגעתי לכאן דרך הבלוג של אלון בנך, התרגשתי עד דמעות מהסיפור שלך, שמגלם לטעמי בתוכו, תמצית כוחו של העם שלנו, כוחה של האמונה, כוחך שלך לעמוד נוכח גורלך באומץ כזה.
    תודה על שטרחת לשתף ולהנציח לא רק בהקמת המשפחה הנפלאה שלך אלה גם כאן באופן שאוכל אני ושכמותי להתרגש ולקבל השראה לחיינו.

  49. מעניין מאד מה קרה אתך בכל ה – 5 השנים ששהית בבית האישה הנוצריה. ומה קרה אתה אח"כ?
    האם יש לך קשר איתה?
    וכן איך יכולת לחיות כל השנים הללו? האם את מקבלת תמיכה מאישך? וממשפחתו?
    האם יש לך חברים?
    מה את עושה?
    הסיפור גורם ממש לבכי?
    איך שרדת???

  50. ציפי היקרה
    כל סיפור של ניצול , או כפי שאת מתארת "אוד מוצל מאש" מדהים אותי מחדש בעצמתו. ככל שאני שומעת יותר סיפורים אשיים, של אנשים שהיו ילדים צעירים מאד, והצליחו לשמר את זהותם, אפילו בהחבא, אני נדהמת מהעצמה הזו, וכמובן מהיכולת להקים משפחות למופת.
    ראי נחת במשפחתך וביוצאי חלציך בבריאות טובה
    רבקה

  51. הסיפור שלך כל כך מרגש. כל כך מדהים בעוצמת תאור גורלך, גורל משפחתך ובעומת כוחך לקום ולבנות ולהיבנות.
    אני ממש מקוה שאת מסוגלת ויכולה עכשיו לספר לדור הצעיר, לרבים רבים בו, את סיפורך ולקרוא בפניהם את מכתבו המופלא של דודך.

  52. חשוב לספר את מסע החיפוש שלך בפולין וסגירת מעגל.המפגש עם האחיות שהיו חברותיך.התרגשות אחזה בי בקריאת הסיפור.

  53. בעלה של ציפי הוא בן דודי. בנה הבכור הוא בן גילי. המשפחה שלנו היא מאנשי הישוב הישן בירושלים. מאד גדולה. ידעתי שלציפי אין משפחה כי הם הושמדו בשואה, זה כל מה שנאמר. אף פעם לא שמעתי את הסיפור עד עכשו. הערב אמי אמרה לי לחפש את השם בגוגל. לא להאמין שהאשה מלאת שמחת החיים, עם הצחוק המתוק, עברה את מה שמסופר כאן.
    הצלחת ובגדול!

  54. ציפי יקרה,
    הגעתי לכאן דרך הבלוג של אלון בנך, התרגשתי עד דמעות מהסיפור שלך, שמגלם לטעמי בתוכו, תמצית כוחו של העם שלנו, כוחה של האמונה, כוחך שלך לעמוד נוכח גורלך באומץ כזה.
    תודה על שטרחת לשתף ולהנציח לא רק בהקמת המשפחה הנפלאה שלך אלה גם כאן באופן שאוכל אני ושכמותי להתרגש ולקבל השראה לחיינו.

  55. מעניין מאד מה קרה אתך בכל ה – 5 השנים ששהית בבית האישה הנוצריה. ומה קרה אתה אח"כ?
    האם יש לך קשר איתה?
    וכן איך יכולת לחיות כל השנים הללו? האם את מקבלת תמיכה מאישך? וממשפחתו?
    האם יש לך חברים?
    מה את עושה?
    הסיפור גורם ממש לבכי?
    איך שרדת???

  56. ציפי היקרה
    כל סיפור של ניצול , או כפי שאת מתארת "אוד מוצל מאש" מדהים אותי מחדש בעצמתו. ככל שאני שומעת יותר סיפורים אשיים, של אנשים שהיו ילדים צעירים מאד, והצליחו לשמר את זהותם, אפילו בהחבא, אני נדהמת מהעצמה הזו, וכמובן מהיכולת להקים משפחות למופת.
    ראי נחת במשפחתך וביוצאי חלציך בבריאות טובה
    רבקה

  57. הסיפור שלך כל כך מרגש. כל כך מדהים בעוצמת תאור גורלך, גורל משפחתך ובעומת כוחך לקום ולבנות ולהיבנות.
    אני ממש מקוה שאת מסוגלת ויכולה עכשיו לספר לדור הצעיר, לרבים רבים בו, את סיפורך ולקרוא בפניהם את מכתבו המופלא של דודך.

  58. חשוב לספר את מסע החיפוש שלך בפולין וסגירת מעגל.המפגש עם האחיות שהיו חברותיך.התרגשות אחזה בי בקריאת הסיפור.

  59. בעלה של ציפי הוא בן דודי. בנה הבכור הוא בן גילי. המשפחה שלנו היא מאנשי הישוב הישן בירושלים. מאד גדולה. ידעתי שלציפי אין משפחה כי הם הושמדו בשואה, זה כל מה שנאמר. אף פעם לא שמעתי את הסיפור עד עכשו. הערב אמי אמרה לי לחפש את השם בגוגל. לא להאמין שהאשה מלאת שמחת החיים, עם הצחוק המתוק, עברה את מה שמסופר כאן.
    הצלחת ובגדול!

  60. ציפי יקרה,
    הגעתי לכאן דרך הבלוג של אלון בנך, התרגשתי עד דמעות מהסיפור שלך, שמגלם לטעמי בתוכו, תמצית כוחו של העם שלנו, כוחה של האמונה, כוחך שלך לעמוד נוכח גורלך באומץ כזה.
    תודה על שטרחת לשתף ולהנציח לא רק בהקמת המשפחה הנפלאה שלך אלה גם כאן באופן שאוכל אני ושכמותי להתרגש ולקבל השראה לחיינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*