52 מחשבות על “על הבריחה מגאולה

  1. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  2. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  3. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  4. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  5. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  6. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  7. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  8. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  9. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  10. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  11. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  12. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  13. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  14. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  15. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  16. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  17. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  18. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  19. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  20. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  21. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  22. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  23. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  24. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  25. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  26. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  27. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  28. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  29. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  30. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  31. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  32. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  33. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  34. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  35. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  36. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

  37. להגיד שרב יהודה רצה שנהיה בגלות כדי שנהיה בחלום זאת השטחה.
    להגיד שיסודו של החלום עפ"י היהדות הוא פנטזיה ליבידינלית (מלשון ליבידו – האנרגיה המינית שביסוד האדם לדעת פרויד) זה פשוט לא נכון.
    ובכלל, עזיבת החלום לטובת ה"ריאליה" היתה משאירה אותנו באירופה, ולא היתה קמה מדינת ישראל. היינו נשארים במדבר ומאמינים למרגלים.
    מי שלא חולם מעבר לריאליה יידון להיתקע בתוכה. מי שמאמין בקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע.

  38. יישר כוח לחנה קהת על המאמר. זהו מחד גיסא ומאידך גיסא לתגובה של שמוליק: חנה קהת כתבה משל והיא מנסה להעביר מסר על הנמשל. ואתה מקשה על המשל?? איך אומרים בישיבה? אתמהה?? כמו כן כתבת:´מי שמאמין בהקב"ה ראוי שיכסוף להיתגלות של כוחותיו, שמעבר לטבע´. כנראה שכחת את דברי הרמב"ם: ´עולם כמנהגו הולך´, ואתה מבקש דברים שמעבר לטבע?? לא רק שאין זה ראוי לבקש דבר כזה, אלא לו היה הדבר אפשרי [והוא לא], הרי שהיית נהפך לחלק מן האלוהות כמי שנמצא מעל הטבע. לא נראה לי שהתכוונת לזה. בברכה מרדכי עבדיאל.

  39. דווקא רבן יוחנן בן-זכאי – שקיבל ´תודה לאל´ ציון ´טוב´ מהמורה – "מפוכח" – היה האסקפיסט האולטימטיבי – אם לשפוט לפי הפראמטרים שהציבה: כי לא זו בלבד שהוא ברח ´הלכה למעשה´ מהעיר הנצורה – כנגד כל הסיכויים לשרוד את פיקציית ההתחזות למת [אם להאמין למדרש], אלא שהמגמה והתכלית לבריחתו – "יבנה וחכמיה" – קרי, הקמת מרכז של הנהגה דתית-רוחנית שתשכיל להנהיג את שארית פליטת החורבן [אותו אכן צפה בפכחון רב] אל מעבר למשבר החורבן הנורא אלֵי המשך קיומו ועתידו כעם – היו במציאות החברתית-דתית-פוליטית ששררה בירושלים וכלל הארץ בעיצומו של ה"מרד הגדול", בגדר ארכי-"חלום פנטסטי ובלתי מושג"[אם להשתמש בלשון המאמר].רבן יוחנן בן-זכאי – הריאליסט המפוכח, שקרא "נכון" את ההווה, דווקא מתוך אמונה עקשנית ב"חזון של עתיד" [ובקב"ה כמובן – לכן המדרש מביא את נבואתו לאספסיאנוס] פעל תוך סיכון חייו באופן שנתפס אז בעיני רבים בין כבגידה ובין כטירוף חסר סיכוי. מעטים תמכו בו בגלוי עד שלא חרבו המקדש וירושלים והמרד מוגר.
    אין זו חכמה גדולה "לשבת על הגדר" ולבוז בהתפלפלות פסיכולוגית לחזונות-הפתרון של אחרים:"החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהי ביום מן הימים לחלום" – כתב הרצל – חוזה המדינה – בספרו "אלטנוילנד". הציונות, מדינת היהודים/ישראל, ואפילו התנועה הפמיניסטית הם כולם חלומות שהיו למעשים, כיוון שאלו שדגלו ודוגלים בהם ממשיכים לחלום על שינוי ותיקון עולם בתוך כדי עשייה. היושבים על הגדר, אנשי ה"פרווה" שאינם חולמים – לעולם לא יהיו אנשי מעשה ומתקני עולם, והם אינם חסידיו של רבן יוחנן בן זכאי! כל עמדה היא לגיטימית אם מאחריה לא רק סיסמאות אלא גם כנות של מאמץ עשייה. ומי ששום פתרון מוצע אינו נראה לו – שיציע כוון מקורי משלו וינסה למנף אותו במעשה. ואם יסודו של "מעשה" כזה יהיה ב"חלום" – חזון כלשהו – נאריך רוח ולא נאשימו בבריחה: מי יודע אולי יצא למדינה ממנו עוד "חוזה"…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*