9 מחשבות על “"צוררות זו לזו" – על שיח האמנות והחברה הדתית

  1. יפה סקרת את המצב דוד ואין מתאים יותר כפרסום מאמר כזה ביום השלושים לפטירתה של צפורה לוריא ז"ל.
    כמי שעוקב מקרוב אחר התהליכים שעובר הציבור האמוני היוצר, הדוגמא שהבאת בהקשר למרחק שבין הכותבים והפוסקים לבין היצירה העכשווית מוכיח עד כמה הציבור הזה רחוק מהשדה האמנותי הישראלי הפורה ומהסצנה בכלל-אבל זו לא הסיבה היחידה-גם הציבור היוצר בעצמו(חלקו כמובן) לא החליף עדיין פאזה מהאמנות המתארת לאמנות המביעה,לאמנות בעלת האמירה.ציבור זה מתאפיין אמנם בכשרון בולט לציור "יפה" ומתעלם דווקא מיתרונותיה של האמנות העכשווית והמסקרנת שמציגה עמדה נוקבת וברורה.דווקא שם ציבור זה היה מוצא כר נרחב לפעילות אמנותית ייחודית וחלקו הגדול חושב במונחים שהאמנות חדלה מזמן לייחס להם חשיבות.
    אבנר בר חמא-אמן ומחנך לאמנות

  2. הגם שעם רוב דברייך אני מסכימה, אינני חושבת שלא קיימת יצירה כזו, גם בין כתלי מוסדות הלימוד הקיימים כיום. אך קולה נעלם ונאלם כתוצאה משתי סיבות: האחת- היא עצם בחירתן של אותן נשים צעירות יוצרות "להיעלם" ו"להיאלם" במשך השנים הראשונות לנישואיהן, עם הולדת הילדים והרחבת המשפחה, ובמקביל לקושי אובייקטיבי של פרנסה בשנים האלו, הן פשוט לא יכולות למצוא את החופש והפניות האמיתית ליצירה, או לחילופין, הן יוצרות דברים אחרים- ילדים, שזה לא פחות חשוב להן כנשים דתיות. ציפי ידעה לעודד את יצירתן גם תוך כדי עבודתה, והתוצאה הראשונה היא התערוכה המוצגת כעת בגלריה גרוס של רחלי שטרן. הסיבה השניה היא העדר גורם מוסמך שמגיע או מתוך המערכת או מחוצה לה ועוסק בתיווכה של אמנות זו לבעלי גלריות ומוזיאונים, אין לי שום בעיה שתקרא לזה איש יחסי ציבור. הכל עניין של שיווק, חשיפה למודעות כללית, ויצירת תהליכים לשינוי תודעתי בקרב חלקים מהממסד ההגמוני, המאפשרים זאת, ויש כאלו.

  3. הדברים ההלו צריכים לא רק להיאמר אלא גם להישמע. הטקסטים הללו עוד יילמדו בעתיד, הם נכס לתיעוד התהליכים העוברים על החברה הדתית בישראל

  4. יפה סקרת את המצב דוד ואין מתאים יותר כפרסום מאמר כזה ביום השלושים לפטירתה של צפורה לוריא ז"ל.
    כמי שעוקב מקרוב אחר התהליכים שעובר הציבור האמוני היוצר, הדוגמא שהבאת בהקשר למרחק שבין הכותבים והפוסקים לבין היצירה העכשווית מוכיח עד כמה הציבור הזה רחוק מהשדה האמנותי הישראלי הפורה ומהסצנה בכלל-אבל זו לא הסיבה היחידה-גם הציבור היוצר בעצמו(חלקו כמובן) לא החליף עדיין פאזה מהאמנות המתארת לאמנות המביעה,לאמנות בעלת האמירה.ציבור זה מתאפיין אמנם בכשרון בולט לציור "יפה" ומתעלם דווקא מיתרונותיה של האמנות העכשווית והמסקרנת שמציגה עמדה נוקבת וברורה.דווקא שם ציבור זה היה מוצא כר נרחב לפעילות אמנותית ייחודית וחלקו הגדול חושב במונחים שהאמנות חדלה מזמן לייחס להם חשיבות.
    אבנר בר חמא-אמן ומחנך לאמנות

  5. הגם שעם רוב דברייך אני מסכימה, אינני חושבת שלא קיימת יצירה כזו, גם בין כתלי מוסדות הלימוד הקיימים כיום. אך קולה נעלם ונאלם כתוצאה משתי סיבות: האחת- היא עצם בחירתן של אותן נשים צעירות יוצרות "להיעלם" ו"להיאלם" במשך השנים הראשונות לנישואיהן, עם הולדת הילדים והרחבת המשפחה, ובמקביל לקושי אובייקטיבי של פרנסה בשנים האלו, הן פשוט לא יכולות למצוא את החופש והפניות האמיתית ליצירה, או לחילופין, הן יוצרות דברים אחרים- ילדים, שזה לא פחות חשוב להן כנשים דתיות. ציפי ידעה לעודד את יצירתן גם תוך כדי עבודתה, והתוצאה הראשונה היא התערוכה המוצגת כעת בגלריה גרוס של רחלי שטרן. הסיבה השניה היא העדר גורם מוסמך שמגיע או מתוך המערכת או מחוצה לה ועוסק בתיווכה של אמנות זו לבעלי גלריות ומוזיאונים, אין לי שום בעיה שתקרא לזה איש יחסי ציבור. הכל עניין של שיווק, חשיפה למודעות כללית, ויצירת תהליכים לשינוי תודעתי בקרב חלקים מהממסד ההגמוני, המאפשרים זאת, ויש כאלו.

  6. הדברים ההלו צריכים לא רק להיאמר אלא גם להישמע. הטקסטים הללו עוד יילמדו בעתיד, הם נכס לתיעוד התהליכים העוברים על החברה הדתית בישראל

  7. יפה סקרת את המצב דוד ואין מתאים יותר כפרסום מאמר כזה ביום השלושים לפטירתה של צפורה לוריא ז"ל.
    כמי שעוקב מקרוב אחר התהליכים שעובר הציבור האמוני היוצר, הדוגמא שהבאת בהקשר למרחק שבין הכותבים והפוסקים לבין היצירה העכשווית מוכיח עד כמה הציבור הזה רחוק מהשדה האמנותי הישראלי הפורה ומהסצנה בכלל-אבל זו לא הסיבה היחידה-גם הציבור היוצר בעצמו(חלקו כמובן) לא החליף עדיין פאזה מהאמנות המתארת לאמנות המביעה,לאמנות בעלת האמירה.ציבור זה מתאפיין אמנם בכשרון בולט לציור "יפה" ומתעלם דווקא מיתרונותיה של האמנות העכשווית והמסקרנת שמציגה עמדה נוקבת וברורה.דווקא שם ציבור זה היה מוצא כר נרחב לפעילות אמנותית ייחודית וחלקו הגדול חושב במונחים שהאמנות חדלה מזמן לייחס להם חשיבות.
    אבנר בר חמא-אמן ומחנך לאמנות

  8. הגם שעם רוב דברייך אני מסכימה, אינני חושבת שלא קיימת יצירה כזו, גם בין כתלי מוסדות הלימוד הקיימים כיום. אך קולה נעלם ונאלם כתוצאה משתי סיבות: האחת- היא עצם בחירתן של אותן נשים צעירות יוצרות "להיעלם" ו"להיאלם" במשך השנים הראשונות לנישואיהן, עם הולדת הילדים והרחבת המשפחה, ובמקביל לקושי אובייקטיבי של פרנסה בשנים האלו, הן פשוט לא יכולות למצוא את החופש והפניות האמיתית ליצירה, או לחילופין, הן יוצרות דברים אחרים- ילדים, שזה לא פחות חשוב להן כנשים דתיות. ציפי ידעה לעודד את יצירתן גם תוך כדי עבודתה, והתוצאה הראשונה היא התערוכה המוצגת כעת בגלריה גרוס של רחלי שטרן. הסיבה השניה היא העדר גורם מוסמך שמגיע או מתוך המערכת או מחוצה לה ועוסק בתיווכה של אמנות זו לבעלי גלריות ומוזיאונים, אין לי שום בעיה שתקרא לזה איש יחסי ציבור. הכל עניין של שיווק, חשיפה למודעות כללית, ויצירת תהליכים לשינוי תודעתי בקרב חלקים מהממסד ההגמוני, המאפשרים זאת, ויש כאלו.

  9. הדברים ההלו צריכים לא רק להיאמר אלא גם להישמע. הטקסטים הללו עוד יילמדו בעתיד, הם נכס לתיעוד התהליכים העוברים על החברה הדתית בישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*