6 מחשבות על “קול אשה – עָרֵב או עֶרְוָה?

  1. שלום לחנה פנחסי.
    יישר כוח על העלאת הנושא למודעות הציבור. ברם, אם רצונך בשינוי,הרי שאל ההלכה יש להתיחס בכלים הלכתיים. את מאמרו של הרב ביגמן לא קראתי. אז רק באופן כללי: יש כלל בהלכה [בניגוד להבנת חלק מן העוסקים בהלכה] שהמציאות עושה הלכה. קל להוכיח זאת וכל מי שעוסק בספרות השו"ת ער לכך. כלומר המציאות משפיעה על פסיקת ההלכה. כיון שכך דבריך ש´נשים מפתות בטבען´, לאו דווקא הוא. וכך אותו דבר ש´גברים לא יכולים לשלוט ביצרם´. כבר הרב חיים דוד הלוי כתב על כך שהאחריות לכך היא על הגברים ולא על הנשים. ברור כיום ש´המרחב הציבורי שייך לגברים´, אינו נכון בעליל. החברה הישראלית הרי מעורבבת לחלוטין בכל התחומים [להוציא אולי יחידות קומנדו וכיו´]. כיון שכך אין כל סיבה שנשים צריכות להתכנס. לעצם ´קול באישה ערווה´, הרב עובדיה יוסף כבר פסק שבנות שרות על שולחן שבת כבנים ובאולפנות הבנות שרות על אף נוכחותם של הרבנים ומשפחותיהם.ויש עוד מקום רב לדון בעוד אפשרויות שירה לנשים. בברכה מרדכי עבדיאל.

  2. לעולם לא אבין את מבנה מוח הגבר הגורם לו לחשוב שהוא יכול לטעון כי המרחב הציבורי שייך לו ואילו המרחב הלא טבעי – הלאכותי..בתוך מבנה ובתוכו פנימה שייך לנשים.
    הרי זה בדיוק הפוך בטבע – הנשים היו הראשונות שדיברו, הראשונות שתקשרו והמציאו את השפה, הראשונות שיצרו הוויה ציבורית חברתית עוד בתקופות ציידים מלקטות.

    הקול הוא באמת – הכל.
    צנזורת הקול, הוא בעצם צנזורת הכל. מי שאין לה קול, לא קיימת נקודה.

    במקום שגברים ישארו בבית וימנעו מעצם לפגוע בחפות מפשע, הם סוגרים את הנשים בבית.

    נשים שלא הוציאו קול בחייהן, בשם חוקים מחרידים של גברים, פיתחו סרטן הגרון ומתו.

  3. שם הנשים שרות וכך המקום מתמלא אנרגיות קדושה. בתי כנסת זה בתים בהם רק לגברים מותר לשיר..והקול צורם מעיק נורא…וזו האנרגיה הקשה בבית הכנסת ומסביב לו.

  4. הם זרקו 3 משפטים לאוויר על קול וערווה ושוק ושיער. איך אפשר להסיק מכך כ"כ הרבה דברים ולנתח כאילו מדובר במאמר אקדמאי מרשים?

    הרי את רהוטה מהם וחכמה מהם. איך יתכן שאת מכבדת את אלה שלא ידעו על מה הם מדברים ועוד מנסה להתאים עצמך לדעתם. פשוט לא מובן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*