10 מחשבות על “קול באשה מצוקה

  1. א. זה שאיני חווה באופן ממשי את המצוקה, אינו אומר כי איני צריכה לשאוף לתיקון המעוות, כך שגם אם איני שואפת להיות זמרת, העיקרון של "קול באשה ערווה" עלול להפריע. למשל, על כל אחד יש לפעול למען התיקון לבעיית מסורבות הגט, גם אם אותו פרט עצמו אינו מסורב גט.

    ב. האיסור להשמעת הקול של אשה הוא חלק ממערכת שלמה של איסורים המדירים נשים מן ההווי הציבורי, ואותו איסור מפריע בניהול היומיומי, לא רק בפיתוח קריירת שירה, כגון שיתוף נשים בבית כנסת ועוד.
    ג. מי יקבע מהם ערכי המוסר החברתיים? החברה! האיסור לשמוע קול אישה נתפס אבסורדי ופוגע, וזה מה שחשוב, כיצד הוא משפיע על רגשות הציבור בהתאם לערכים המשתנים.

  2. הרב חיים, קראתי וחזרתי וקראתי, ואיני מבין את טענתך. החילוק שאתה עורך בין אידאולוגיות לבין מצוקות, נשמע לטעמי מלאכותי. היא היא האידאולוגיה היא היא המצוקה. כל אידאולוגיה מוסרית תטען לעולם שהפרתה גורמת מצוקה. אין לפנינו תחפושת של מצוקה מדומה המכסה ומסתירה מאבק אידאולוגי, אלא יש כאן אידאולוגיה מוסרית, שאי קיומה גורם מצוקה. אין הבדל מהותי לטעמי, בין מצוקת הנמנעת מלשיר, לבין מצוקת הנעלבות מכך שמונעים אותן קטגורית על הסף. וראוי גם, לשם הדיוק, שניתן דעתנו לכך שיש גם נעלבים ולא רק נעלבות.
    לכשתעיין בתשובתו המפורסמת של הגר"י וינברג שרידי אש עז, תראה שאידאולוגיה חינוכית ומוסרית מעורבת לגמרי בתשובתו עם תיאור ´טבע הנשים´ ש´במדינות אלו´, שחשות עלבון ופגיעה. על כן אני מסכים לאותו חלק בדבריך שבו אתה קובע שמאבק אידאולוגי יש להציג כמאבק אידאולוגי. ואכן כך, ודומני שלא הוצג אחרת.
    מחויבות גמורה להלכה ומחויבות גמורה למוסר, הן ברורות לגמרי.דא עקא, שלעתים נוצרים מתחים ביניהן, והכרח תורני, ממש חובה דתית, הוא לעשות מאמץ למצוא פתרונות פנים הלכתיים, מתוך מקורותיה של ההלכה, ומתוך מנגנוניה היא, לעשות שלום ביניהן. דברי הרב ביגמן היו ניסיון מסוג זה.
    אגב, הרעיון שאתה מביע, או למצער רומז אליו במשתמע, כאילו באופן עקרוני יכולה מצווה או הלכה לעמוד בסתירה למוסר (ואין זה המקום להגדיר מה הוא מוסר, ומה מידת יחסיותו או מוחלטותו), הוא הרעיון האנטי מקראי (והאנטי חזל"י, אלא שבמקרא הוא בולט בבוטות) המובהק ביותר שאני יכול להעלות בדעתי, ואם נחזור על כל כ"ד ספרים לא נמצא כדבר הזה, אפילו לא במקום אחד.

  3. אני מודה ומתוודה שאיני יכולה לדון עם הרבנים המכובדים בעיניני הלכה, כי איני בקיאה בהם. הנקודה המשמעותית, על פי הבנתי, בהגדרה הכפולה והשנויה במחלוקת למעשה-בהדגשה על הלמעשה-של "קול באשה ערווה" ו"שיער באשה ערווה" , היא התאמתה למציאות החברתית היום, לעומת המציאות החברתית שהיתה בתקופה שבה נקבעו הלכות אלו. קשה להתעלם מהעובדה שהלכות רבות, בודאי חברתיות, קשורות קשר הדוק למצב חברתי בזמן נתון, והמצוקות עליהן מדברים הרבנים בשם הנשים הן בדיוק המצוקות שהתגברו בגלל השינויים הכבירים שעברה החברה בדורות האחרונים, ואסור להתעלם מהם.

  4. דברי הרב נבון נכונים וברורים.כשהוא מדבר על סתירה בין תורה למוסר, הוא מדבר על הבנת אנוש, שלא תמיד מעכלת את המוסר האלוקי.דוגמאות כאלה מצאנו בתורה ובחז"ל פעמים רבות.
    גם הרב ביגמן וגם הרב נבון, כל אחד בדרכו עושים מאמץ לגשר על אותו פער.אם התורה היתה כל כך תואמת את המוסר האנושי, אז כל הפלפול של הרב ביגמן היה בושה.

  5. א. זה שאיני חווה באופן ממשי את המצוקה, אינו אומר כי איני צריכה לשאוף לתיקון המעוות, כך שגם אם איני שואפת להיות זמרת, העיקרון של "קול באשה ערווה" עלול להפריע. למשל, על כל אחד יש לפעול למען התיקון לבעיית מסורבות הגט, גם אם אותו פרט עצמו אינו מסורב גט.

    ב. האיסור להשמעת הקול של אשה הוא חלק ממערכת שלמה של איסורים המדירים נשים מן ההווי הציבורי, ואותו איסור מפריע בניהול היומיומי, לא רק בפיתוח קריירת שירה, כגון שיתוף נשים בבית כנסת ועוד.
    ג. מי יקבע מהם ערכי המוסר החברתיים? החברה! האיסור לשמוע קול אישה נתפס אבסורדי ופוגע, וזה מה שחשוב, כיצד הוא משפיע על רגשות הציבור בהתאם לערכים המשתנים.

  6. הרב חיים, קראתי וחזרתי וקראתי, ואיני מבין את טענתך. החילוק שאתה עורך בין אידאולוגיות לבין מצוקות, נשמע לטעמי מלאכותי. היא היא האידאולוגיה היא היא המצוקה. כל אידאולוגיה מוסרית תטען לעולם שהפרתה גורמת מצוקה. אין לפנינו תחפושת של מצוקה מדומה המכסה ומסתירה מאבק אידאולוגי, אלא יש כאן אידאולוגיה מוסרית, שאי קיומה גורם מצוקה. אין הבדל מהותי לטעמי, בין מצוקת הנמנעת מלשיר, לבין מצוקת הנעלבות מכך שמונעים אותן קטגורית על הסף. וראוי גם, לשם הדיוק, שניתן דעתנו לכך שיש גם נעלבים ולא רק נעלבות.
    לכשתעיין בתשובתו המפורסמת של הגר"י וינברג שרידי אש עז, תראה שאידאולוגיה חינוכית ומוסרית מעורבת לגמרי בתשובתו עם תיאור ´טבע הנשים´ ש´במדינות אלו´, שחשות עלבון ופגיעה. על כן אני מסכים לאותו חלק בדבריך שבו אתה קובע שמאבק אידאולוגי יש להציג כמאבק אידאולוגי. ואכן כך, ודומני שלא הוצג אחרת.
    מחויבות גמורה להלכה ומחויבות גמורה למוסר, הן ברורות לגמרי.דא עקא, שלעתים נוצרים מתחים ביניהן, והכרח תורני, ממש חובה דתית, הוא לעשות מאמץ למצוא פתרונות פנים הלכתיים, מתוך מקורותיה של ההלכה, ומתוך מנגנוניה היא, לעשות שלום ביניהן. דברי הרב ביגמן היו ניסיון מסוג זה.
    אגב, הרעיון שאתה מביע, או למצער רומז אליו במשתמע, כאילו באופן עקרוני יכולה מצווה או הלכה לעמוד בסתירה למוסר (ואין זה המקום להגדיר מה הוא מוסר, ומה מידת יחסיותו או מוחלטותו), הוא הרעיון האנטי מקראי (והאנטי חזל"י, אלא שבמקרא הוא בולט בבוטות) המובהק ביותר שאני יכול להעלות בדעתי, ואם נחזור על כל כ"ד ספרים לא נמצא כדבר הזה, אפילו לא במקום אחד.

  7. אני מודה ומתוודה שאיני יכולה לדון עם הרבנים המכובדים בעיניני הלכה, כי איני בקיאה בהם. הנקודה המשמעותית, על פי הבנתי, בהגדרה הכפולה והשנויה במחלוקת למעשה-בהדגשה על הלמעשה-של "קול באשה ערווה" ו"שיער באשה ערווה" , היא התאמתה למציאות החברתית היום, לעומת המציאות החברתית שהיתה בתקופה שבה נקבעו הלכות אלו. קשה להתעלם מהעובדה שהלכות רבות, בודאי חברתיות, קשורות קשר הדוק למצב חברתי בזמן נתון, והמצוקות עליהן מדברים הרבנים בשם הנשים הן בדיוק המצוקות שהתגברו בגלל השינויים הכבירים שעברה החברה בדורות האחרונים, ואסור להתעלם מהם.

  8. דברי הרב נבון נכונים וברורים.כשהוא מדבר על סתירה בין תורה למוסר, הוא מדבר על הבנת אנוש, שלא תמיד מעכלת את המוסר האלוקי.דוגמאות כאלה מצאנו בתורה ובחז"ל פעמים רבות.
    גם הרב ביגמן וגם הרב נבון, כל אחד בדרכו עושים מאמץ לגשר על אותו פער.אם התורה היתה כל כך תואמת את המוסר האנושי, אז כל הפלפול של הרב ביגמן היה בושה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*