5 מחשבות על “שקר החן והבל היופי. האמנם?!

  1. יש לציין כי הנחת היסוד בנקודת הפתיחה של המאמר – איננו נכון. לדברי נורית גזית, המילים "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי", מהוות "חלק ממזמור 'אשת חיל' שנאמר בזמר ושיר כל ליל שבת בבית יהודי לכבוד אם הבית". אולם לאמיתו של דבר, אמירת מזמור "אשת חיל" בליל שבת נתקנה על ידי מקובלי צפת לכבוד השכינה הקדושה, ולא לכבוד האישה היהודייה שטרחה ועמלה בהכנת השבת. אמירת מזמור זה הייתה חלק מטקס דמוי חתונה. המקובלים נהגו בתחילה לצאת שעות אחדות קודם כניסת השבת לשדות שמחוץ לעיר, שם קיבלו את פני השבת באמירת פיוטים ומזמורי תהלים, לרבות "לכה דודי", בהמשך הזמן הועתק מנהג זה לחצר בית הכנסת. לאחר תפילת ערבית נכנסו המקובלים לבתיהם ואמרו "שבת שלום" בקול ובשמחה גדולה כחתן המקבל את הכלה. בהמשך שוררו את "שלום עליכם", ושרו במנגינה עריבה ובישיבה את מזמור "אשת חיל" כנגד השכינה שיש "בה כ"ב פסוקים כנגד כ"ב צנורות של מעלה שכעת הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מהבריכה העליונה מראש כל הכתרים" (סידור שער השמים).

    1. נוסח מעודכן –
      יש לציין כי הנחת היסוד בנקודת הפתיחה של המאמר – איננה נכונה. לדברי נורית גזית, המילים "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי", מהוות "חלק ממזמור 'אשת חיל' שנאמר בזמר ושיר כל ליל שבת בבית יהודי לכבוד אם הבית". אולם לאמיתו של דבר, אמירת מזמור "אשת חיל" בליל שבת נתקנה על ידי מקובלי צפת לכבוד השכינה הקדושה, ולא לכבוד האישה היהודייה שטרחה ועמלה בהכנת השבת. אמירת מזמור זה הייתה חלק מטקס דמוי חתונה. המקובלים נהגו בתחילה לצאת שעות אחדות קודם כניסת השבת לשדות שמחוץ לעיר, שם קיבלו את פני השבת באמירת פיוטים ומזמורי תהלים, לרבות "לכה דודי", בהמשך הזמן הועתק מנהג זה לחצר בית הכנסת. לאחר תפילת ערבית נכנסו המקובלים לבתיהם ואמרו "שבת שלום" בקול ובשמחה גדולה כחתן המקבל את הכלה. בהמשך שוררו את "שלום עליכם", ושרו במנגינה עריבה ובישיבה את מזמור "אשת חיל" כנגד השכינה שיש "בה כ"ב פסוקים כנגד כ"ב צנורות של מעלה שכעת הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מהבריכה העליונה מראש כל הכתרים" (סידור שער השמים).
      להגיב

      1. כמו כל פסוק במקרא שניתן לפרש כפשוטו ולפרש לעומקו. כך גם מזמור זה מקבל את שני האופנים. ולעניות דעתי מזמור זה התקבל מאוד במסורת היהודית גם ובעיקר ברובד של פשוטו של מקרא. שיר של הבעל לאישה לכבוד השבת.

  2. אני אמנם יודעת שהמקור לשירת/אמירת הפרק הנזכר הוא כפי שמתארת יעל, אבל כמו הרבה דברים משמעותו השתנתה או קיבלה מימד נוסף במשך השנים האחרונות, כשהוא מושר על ידי בני המשפחה. לי מפריע תוכן הפרק בהתייחסותו לאשה כפועלת בכל, ובעצם אינה עוצמת את עיניה אף פעם, בעוד בעלה יושב בשער העיר בין הנכבדים, ואולי שופט, אבל אינו תורם דבר לבית. גם כאן- אילו לא היה מקובל כיום לפרש את הפרק כשבחים לאם הבית- כפי שמובן מפשוטו של הפרק – ניתן היה לשמוח בו- אבל אני איני חשה באמירתו כל שמחה או גאווה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*