טקס הכנסת בת בבריתו של אברהם

אני מחפשת תוכן לטקס הכנסת בת בבריתו של אברהם (לא מילה!), שהרי גם שרי נכנסה בברית ואף שונה שמה לשרה. האם ישנן ברכות שנאמרות בטקס? שרה
שלומית טורפז
שרה, שלום רב, ואם את שואלת אגב לידת בת צפויה במשפחה, הרשי לי לצרף ברכות חמות ואיחולים להצלחה, ברכה, שותפות ושמחה. אכן, גם שרה נכנסה בברית ובקשר עם הקב"ה וקיבלה את אותיות שם ה´ בשמה. ואם כבר הזכרת את שרה, אציין בפנייך כי פרשן התלמוד ´המאירי´ במאה ה-13 מציין כי בשעה שאברהם נימול הלכה שרה לטבול במים, ומכאן התמקדות גיורם של הגברים במילה ושל הנשים בטבילה. יש הלוקחים פרשנות זו לקווים מעשיים ומערבים בטקס קבלת הפנים לבת גם התזתם של מים (אולם רבים המתנגדים לכך בשל האסוציאציה הנוצרית ....). במשך ההיסטוריה היהודית נוצרו מספר טקסים בעדות ובקהילות שונות שמטרתם היתה לקבל את פניה של הבת לתוך הקהילה היהודית. הרבה פעמים עוצבו הטקסים הללו כאשר במרכזם מתן שם לבת. לעתים הם נוצרו במסגרת נשית בלעדית, ולעתים בחוויה משותפת לבת ולקהילה. ברכות היו פעמים רבות חלק מן הטקס ובטקסי שמחת בת המעוצבים היום הן הולכות ותופסות מקום של כבוד. לעתים מדובר בברכות בשם ומלכות, כמו ברכת הגומל הנאמרת בטקס הבת (ולעתים מתווספות לה תפילות שונות ליולדת), וכמו ברכת ´שהחיינו´ או ´הטוב והמיטיב´ (שיש ביניהן אבחנות הלכתיות הקשורות בתפיסת העולם של המברכת לגבי לידת בתה). בנוסף, משפחות רבות מבקשות לעצב לעצמן טקסים משפחתיים אישיים ומקוריים, מעין מסורת מתחדשת, המשלבים ברכות אישיות, כגון בחירתם של פסוקים מיוחדים שייאמרו בידי הסבא והסבתא, האחים, קרובי משפחה וחברים שונים כברכות לבת הרכה. הנה למשל סקירה קצרה על מנהגים שנהגו בקהילות ישראל לגבי בנות. הסקירה לקוחה מתוך אתר עתים - יעוץ ומידע במעגל החיים היהודי (ע"ר) www.itim.org.il. באתר גם מידע רב על טקסים היסטוריים נוספים ואפליקציה מיוחדת המאפשרת עיצובו של טקס שמחת בת מודרני, מתוך שלל תפילות, ברכות ופזמונים. גלישה נעימה! "מנהגי עדות ישראל: * בעיראק נחוג ´ללת אלסתי´ (´ליל השישי´) בלילה ה- 6 להולדתם של תינוקת ותינוק. בני משפחה ואורחים הגיעו לבית היולדת, שברו כלי חרס וקליפות אבטיחים על הרצפה ונערים ונערות יצקו לתוך השברים תבלין זעפראן צהוב או כורכום מהול במים שסימלו ברכה והגנה. הנערים והנערות קראו בחגיגיות ´שַׁשַׁה, שַׁשַׁה´ (שישה) וזכו בפופקורן, קטניות ומיני מתיקה. שם הבת הוכרז ברבים על ידי המיילדת שגם מרחה מן הזעפראן על ראש ומצח היולדת והילדה, וחילקה לאורחים צרורות מלאים במיני מתיקה, בחרוזים כחולים ובח´מסות כהגנה מפני מזיקים. * בתורכיה ניתן שם הבת במסיבה ייחודית בלילה ה- 7 שלאחר הלידה בהתכנסות משפחתית בבית היולדת. התינוקת קושטה בזהב ואבני חן, וזבד הבת נערך לאורם של 7 נרות שהונחו על מגש על גבי מצע של פרחים וממתקים. * בהודו צוינה ה´בארסה´ ביום ה- 12 ללידה בבית היולדת, לשם הוזמנו נשות וילדי המשפחה. התינוקת לבשה בגד חדש וצמידים מחרוזים שחורים ועריסתה הונחה במרכז הבית כשהיא מקושטת בפרחים ובניירות צבעוניים וכן במיני מתיקה, אגוזי קוקוס וקטניות. מרכז הטקס היה בנתינת שם לתינוקת על ידי דודתה שנשאה אותה בזרועותיה ולחשה באוזנה את שמה החדש. הנשים הרדימו את התינוקת בשירי ערש, שיחקו עם הילדים שהתחרו על הממתקים שבעריסה ובירכו את היולדת בפריון על ידי שהעניקו לה מיני פירות שונים ואגוזי קוקוס. * באיטליה שולבה קריאת השם בטקס ברכה שנערך על ידי הכהן שבקהילה: הכהן כיסה את ראש היולדת והתינוקת בטלית, סמך ידיו על ראשיהן ובירך אותן בברכת הכהנים המסורתית: "יְבָרֶכְךָ אֲדֹ-נָי וְיִשְׁמְרֶךָ" וכולי. * בספרד נערך טקס ה´האדאס´ או ה´לאס פאדאס´ (מן המילה הלטינית ל´גורל´ או מן המילה הספרדית ל´פֵיוֹת´). בטקס זה, שנערך הן לבנים והן לבנות כטקס של שמירה וברכה, התארחו בני המשפחה והחברים בבית היולדת, כשהם אוכלים פירות ושותים יין. הנשים התקבצו בחדר היולדת, הלבישו את התינוקת בלבן, ויצאו עמה בשירים, תופים ומחולות. בין השאר יוחד שיר לאירוע המברך את התינוקת בגורל טוב: "האדאס טוב, האדאס טוב יבוא אלייך". במרכז הטקס עמד מנהג העברת התינוקת מיד ליד, כאשר כל אורח בתורו העניק לה את ברכתו ואיחוליו, ברוחה של אמונה ספרדית עתיקה על פיות טובות המעניקות כל אחת מברכתה וחסדיה לרכות הנולדות. * בצרפת ואשכנז נערך החל מימי הביניים טקס ה´חול קרייש´ (´קריאת החול´ או ´הרמת החול´), במסגרתו ניתן שם לתינוקת וצוינה חזרתה של היולדת לתוך הקהילה. נשות וילדות הקהילה (ולעתים גם אבי התינוקת, גברי המשפחה ונכבדי הקהילה) נאספו בבית היולדת בשבת הרביעית שלאחר הלידה בתום התפילה, סביב עריסת התינוקת, בה הונחו לעתים גם חפצי קודש שונים שסימלו את הציפיות והתקוות שנתלו בתינוקת. מקום מרכזי יועד ליַלְדוֹת הקהילה אשר רקדו סביב העריסה ואף נתנו תוקף רשמי לשם התינוקת, בהרימן את העריסה ובחזרתן הטקסית על שם התינוקת שניתן על ידי האם. בחלק מן הטקסים התקבצו הילדים גם לאמירת פסוקי תורה או פסוקי ברכה סביב העריסה. סביב המאה ה- 11 ובמאות שאחר-כך נהג הטקס גם לגבי תינוקות זכרים, כטקס קריאת שם ´חול´ בנוסף לשם ה´קודש´ שניתן בברית המילה, אולם עם הזמן שרד הטקס רק לגבי בנות. * בקהילות המזרח נהג החל מן העת החדשה טקס ´זבד בת´ (´מתנת הבת´) שנערך בימים שלאחר הלידה בבית הכנסת או בבית, בנוכחות התינוקת, הוריה והקהילה. במהלך הטקס נקראה התינוקת בשם בנוסח ברכה מיוחד ונאמרו פסוקים ופיוטים העוסקים בבנות, בתודה ובברכה. התינוקת הולבשה חגיגית ובדרך-כלל לווה הטקס בשירים ומיני מתיקה מיוחדים. בברכה, שלומית.